סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/מא
איתא בגמ' (ר"ה שם) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת וכו' ומפרש רש"י ז"ל זמרו למלכנו לא קא חשיב ר' יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת וכו'. ולהבין זאת הלא הפסוק זמרו למלכנו מיירי מישראל ועיקר השם מלכות הוא רק מצד ישראל כי השי"ת נקרא מלך ישראל וא"כ מדוע לא קא חשיב ר' יהודה זמרו למלכנו למלכות. אמנם היא הנותנת כיון שהפסוק זמרו למלכנו מיירי שם מישראל לבדם לכך אין שייכות זה הפסוק למלכיות כי מצד ישראל לבדם בלתי האומות אין באמת מהצורך לכל אלו ההסתרות וההתחלקות המסתעף מחמת מדת המלכות כי כל ההסתרות וההעלמות הבאים מזה שחילק את מעשיו ומלך עליהם זה הוא רק למען שיסתעפו מסבת ההסתר לבושים רחוקים כאלו שאומרים מה שדי כי נעבדנו ובכל זאת מתגברים ישראל עליהם לקבל על עצמם עול מלכות שמים וע"י זה שישראל ממליכים עליהם את השי"ת אף מתוך גודל ההסתרה יצא מפורש ביותר התגלות כדי שתמליכוני עליכם נמצא שכל ענין מדת המלכות הוא רק כשיש העלם והסתרה בעולם ובכל זאת בוקעים ישראל אותה הסתרה בכח עבודתם וזה הוא כדי שתמליכוני עליכם אבל אם לא היה שום הסתרה בעולם וכבוד מלכותו ית' היה בהתגלות מפורש לעיני כל לא היה שום מקום לכדי שתמליכוני עליכם ולכן שפיר שר' יהודה לא קא חשיב הפסוק זמרו למלכנו למלכיות לפי שמיירי מאומה אחת היינו מישראל לבד וישראל מצדם אינם צריכים להסתרה ולכדי שתמליכוני עליכם כי השורש של ישראל הוא באמת למעלה מכל התחלקות והסתרות במקום העליון כזה שכבוד מלכותו ית' הוא שם בהתגלות מפורש בהכרה מפורשת שמלכותו ית' יתכן שפיר אף בלא עם עד שאין שום מקום ושייכות שם לומר כדי שתמליכוני עליכם לזה סבר ר' יהודה שאינו מלכות: