סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/לה
עוד בגמ' (ר"ה שם) למה תוקעין בראש השנה וכו' אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וכו'. ביאור הענין כי איתא בזוה"ק (בא לב:) ר"א פתח ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם, ויהי היום דא ראש השנה דקב"ה קאים למידן עלמא כגוונא דא ויהי היום ויבא שמה (מלכים ב ד) ההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה ויבואו בני האלהים אלין רברבין ממנן שלוחין בעלמא לאשגחא בעובדין דבני נשא, להתיצב על ה' כד"א וכל צבא השמים עומדים עליו וכו', היינו כי יען שנתעורר תמיד בר"ה מהתחלת רצונו הקדום ית' שהיה קודם בריאת העולם וזהו שנאמר על ה' להורות על התעוררות רצון עליון ית' שהוא למעלה מזעיר אנפין כלומר כמו שהוא בהשורש למעלה מהסדר של זה העולם ושם בשורש עליון ית' אין שום דבר אגב ולפי שעה כי רק גבי בו"ד שהוא תחת הסדר מזה העולם שיש בו דברים מוכרחים יתכן נמי שיהיו אצלו דברים כאלו שהם רק לפי שעה ובדרך אגב אבל בשורש מקור העליון ית' שהכל הוא רק רצון הפשוט בלי שום הכרח ח"ו וממילא אין נמי מצדו ית' שום דבר אגב ושיהיה רק לפי שעה מאחר שהכל הוא מעצמות רצונו הפשוט ית' ולכן ויבא גם השטן בתוכם, כי בזמן שמתעורר רצון עליון כזה מקטרג השטן לומר שגם לאומות יש מקום מצד זה הרצון עליון כי המה נמי נבראו רק מרצונו הפשוט ית', אמנם להשתיק זאת הטענה של השטן הוא באמת כל העצה רק כמאמרם ז"ל (שם) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים ותוקעין ומריעין כשהן עומדים כדי לערבב השטן, היינו כדי להשתיק זאת הטענה כי תקיעה הוא קול פשוט להורות שישראל מוסרים עצמם להרצון הפשוט ית' וזאת התקיעה הוא כענין המסירת נפש של ק"ש שהוא שמע ישראל וגו' ה' אחד וענין תרועה אינו עוד קול פשוט כמו התקיעה אלא הפסקת הקולות וקולות קצרים וזה מורה על התחלקות הרצון בלבושים של ישראל, וזהו כענין בשכמל"ו שאחר המסירת נפש של ק"ש, היינו אחר שישראל מסרו עצמם להשי"ת ומכירים בתוך כל הלבושים שלהם ה' אחד אומר השי"ת שישראל המכירים זאת המה בעצמם כבוד מלכותו ית' וזהו בשכמל"ו וממילא יש לכל הלבושים של ישראל מקום בה' אחד, ועל זאת ההארה מורה נמי התרועה שאחר התקיעה וכמו שק"ש נקרא תפלה מיושב ותפלת י"ח שאחר ק"ש נקרא מעומד כדאיתא בזוה"ק (תרומה ק"ן ויקהל ר) והוא כי תפלה מיושב מורה על עוצם הבטוחות ובמקום שהאדם מוסר א"ע לגמרי להשי"ת שם יש לו בטוחות עצום שאינו זז אפילו כחוט השערה מרצונו ית' ושם הוא האדם מיושב בדעתו מאד כי אין עוד לאדם בטוחות חזק יותר מזה אכן בתפלת י"ח שמתפלל שם האדם גם על צרכי גופו שוב אין אצלו הבטוחות חזק כ"כ, כי באמת מה שיכולין לבקש על צרכי הגוף הוא רק מזה הכח שמוסרין א"ע מקודם בשעת ק"ש להרצון ית' ע"י זה נתברר שכל המבוקש שמתפלל על צרכי הגוף הוא נמי רצונו ית' אבל עכ"פ אין עוד בזה כ"כ בטוחות עצום כמו בק"ש לכך נקרא ק"ש מיושב ותפלת י"ח מעומד. וכן הוא הענין מתקיעות מיושב ומתקיעות מעומד כי תקיעות מיושב הוא מה שישראל מוסרין א"ע להשי"ת בקול פשוט במסירת נפש לגמרי לכלול ברצונו הפשוט ית' ולזה מריעין ג"כ כשהן יושבין, היינו שמנהיר להם השי"ת בטוחות עצום שיתן מקום גם לכל הלבושים שלהם זהו תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, היינו בזה המקום שישראל מכירין שרצונו ית' הוא שיכניסו עצמם להסתרת הלבושים מצרכי הגוף ולהכיר גם משם אור רצונו ית' וזה נקרא כשהן עומדין אז מוכנים המה מיד גם בזה לעשות רצונו ית' מה שאין זאת אפילו גבי צבא מעלה כדאיתא בזוה"ק (תרומה קמז) שרפים עומדים ממעל לו ממעל ההוא קליפה וכו', היינו שעומדין תמיד ממעל ההוא קליפה בגודל בהירות ואינם רוצים להוריד עצמם בהסתר כי יראים אולי יפסידו מסבת ההסתר וממילא נסתעפו מהם לאחוריהם, היינו להאומות המקבלים מהם כ"כ עקשות עד שאין כלל בכחם לצמצם עצמם לרצונו ית' ואף כשמצמצמים עצמם לפעמים הוא נמי רק למען שיהיה בכחם אח"כ להתפשט תאות לבם ביותר אבל ישראל מוכנים המה תמיד לצמצם א"ע אל רצונו ית' ולפעמים כשמראה להם השי"ת רצונו שיכניסו עצמם להסתר הלבושים מצרכי הגוף ולהכיר גם משם כבודו ית' מוכנים המה להכניס עצמם אל לבושים נמוכים ולהכיר גם משם כבודו ית' ולפעול רצונו ית' גם בזה וזהו תוקעין ומריעין כשהן עומדין, היינו משום שישראל מכניסים עצמם גם למקום הסתר בשביל רצונו ית' וזאת נקרא תרועה מעומד לזה נותן השי"ת מקום לזאת התרועה אצלו ית' וזה המקום נקרא תקיעה מעומד, היינו שאומר השי"ת שגם בזה המקום שנכנסו שם ישראל להסתר הלבושים מצרכי הגוף גם שם יש לישראל תקיעה בקול פשוט אצלו ית' כלומר שהלבושים של ישראל יש להם מקום ברצונו הפשוט ית' וזהו כענין בשכמל"ו שאחר שמע ישראל וגו', וזהו פירוש מאמרם ז"ל שתוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן, היינו כי השי"ת מראה בזה שדוקא הלבושים של ישראל יען שיש להם תקיעות מיושב יש להם ג"כ תקיעות מעומד שיהיה להם מקום בשורש הרצון מהמקור עליון ית', משא"כ האומות עו"ג הגם שנבראו נמי מרצונו ית' אכן מחוסרים המה תקיעות מיושב כי אין בחפצם למסור עצמם לרצונו ית' וממילא משוללים המה תקיעות מעומד ג"כ לזה אין להם שום מקום בשורש רצון העליון ית' וכל קיום הווייתם הוא באמת רק בדרך אגב ולפי שעה וזהו כדי לערבב השטן כי אין אחר בירור כזה עוד שום מקום לקטרג: ולהבין ענין תקיעות מיושב ותקיעות מעומד ביותר ביאור. כי מה שמקבל עליו האדם עומ"ש ומוסר עצמו להשי"ת זה נקרא בזוה"ק (שם תרומה קלג) צלותא דמיושב והוא כי בזה הוא האדם בטוח שפיר שלא יפסיד כלום ואחר שמוסר האדם א"ע להשי"ת אזי הוא תפלת שמונה עשרה שמבקש בה נמי צרכי הגוף אכן נקרא שם בזוה"ק צלותא דמעומד כמו שביארנו לעיל (אות הקודם באריכות) ונגד אלו שני התפלות הם נמי תקיעה ותרועה כי תקיעה הוא קול פשוט ורומז על האדם שמוסר עצמו לגמרי להשי"ת אכן יש אח"כ תרועה שהקול נפסק ואינו פשוט כי אחר שמוסר האדם א"ע להשי"ת בהתקיעה אזי נכלל שפיר גם צרכי הגוף שלו ברצונו ית' וזהו שתוקעין ומריעין כשהן יושבין היינו אף בעת שהן יושבין שמורה על מסירת נפש לגמרי מ"מ אז צריך ג"כ להיות תרועה כי אם ימסור האדם עצמו לגמרי להשי"ת לבלתי ישאר מתפיסתו כלום בזה העולם א"כ למה ברא אותו השי"ת הלא כל המכוון מרצונו ית' שאמר והיה העולם היה שימסור האדם עצמו להשי"ת ובכל זאת ישאר מתפיסתו קיום בזה העולם כדאי' (זוהר חדש תרומה) שאחר המסירת נפש של ק"ש מחזיר השי"ת החיים להאדם בהצנע מאד ע"י שביל דקיק הנעלם גם מצבא מעלה ולכן הוא עיקר הרבותא כשהן יושבין בהתרועה וכשהן עומדין עיקר הרבותא הוא בהתקיעה, היינו לבל ידמה האדם בנפשו שצרכי הגוף שהוא מבקש הוא לגמרי בפירוד אלא שידע ברור שאף בצרכי הגוף של האדם נמצא ג"כ כ"ש לזה אף כשהן עומדין אשר לפי הנראה הוא רק תרועה, היינו שעוסקין בצרכי הגוף צריכין נמי תקיעה שהוא קול פשוט להורות שאף הצרכים של זה העולם נקשרים נמי בשורש רצונו ית':