סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/טז
כתיב וזכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר וגו' (ירמיה א). ביאר כזה אאמו"ר הגה"ק זצללחה"ה חסד נעוריך היינו אהבה והחשק שהיה לישראל בהתחלה עוד בימי נעורים שלא היה בהם עדיין תורה ועבודה. אהבת כלולותיך, היינו אהבה עזה שהיה לישראל גם אז להכליל ברצונו הפשוט בעת שהיו מנוערים מתורה ומצות. בלכתך אחרי, היינו שהיה נראה אז כמו שנוטה השי"ת ח"ו את אור פניו מהם. וכדאיתא בהאר"י הק' ז"ל שהזיווג של דור המדבר היה בבחינת אחור באחור, היינו שהיה נראה כאלו אין חפץ השי"ת ח"ו בכל עבודתם של דור המדבר ובכל זאת רדפו אחריו ית' בכל נפשם, הרי מוכח שבעומק לבבם של ישראל מקושרים המה בשורש העליון ית' לכך רצו אחריו אף בעת שהיה בלכתך אחרי. וזהו הענין שקבעו זה הפסוק בסדר זכרונות של ר"ה כי בכל ר"ה נתעורר מהתחלת הבריאה כי כל שנה הוא הקיצור מהכלל של ששת אלפים שנה ובמשך זמן השנה אינו נמנע לפעמים מהאדם שיעמוד אחורי כתפיה ונוטה פניו מהשי"ת ויפעול ח"ו מה שנראה על הגוון ההיפוך מרצונו ית' לכן אמר הנביא וזכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר, היינו שמזה הזמן שהיה אז בלכתך אחרי נתברר שאי אפשר כלל לישראל לפרוד ח"ו משורש רצונו ית' כי מאחר שרואים שגם בזמן שהנהיג השי"ת עם ישראל בבחינת אחרי שנטה מהם פני רצונו כביכול ית' ובכל זאת לא השגיחו על זאת ורדפו בכל כחם אחר השי"ת מזה נתבררו ישראל שמקושרים המה בשורשם ברצונו ית' למעלה הרבה מתפיסת הבריאה כי אם לאו מדוע רדפו כ"כ אחריו ית' בעת שהיה בלכתך אחרי וממילא נתברר ג"כ שזה שנזדמן לפעמים לשום נפש מישראל לנטות ח"ו מרצונו ית' אין זאת הנטיה ח"ו מעומק לבבו אלא רק על הגוון בלבד אבל בעומק הלב הוא דבוק ומקושר תמיד ברצונו ית':