סוד ישרים (ליינר)/סוכות/פט
חג הסכת תעשה לך שבעת ימים וגו'. איתא בירושלמי אם נתחייבנו גלות יהי רצון שיהיה נחשב זה שגלינו מביתנו להסוכה כמו גלות וכו'. וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שהגורל שהיו זוכין בו ישראל ביוה"כ הוא כמו הענין של ההורג נפש בשגגה שמחוייב לסבול חובת גלות אף שזה היה באמת מחויב מיתה מצד המשפט ע"ד שביארו ז"ל את הפסוק כי יפל הנופל ממנו שכבר נפל בכל זאת מאחר ששגג בלי דעת כי לא ידע המשפט לזה צריך לבירורים ולהכניס עצמו בעבודה בזה שיהיה גולה לערי מקלט שהם ערי הלוים שרומז על גודל העבודה כי הלוים בעבודתם הופיעו שם הכרה מפורשת כי כל מה שנראה למקרה וארעי בלי משפט זאת היא רק מצד ההעלם וההסתר כדאיתא בתו"כ (בחוקותי) אם תעשו אותי ארעי בעולם אף אני אעשה אתכם ארעי וקרי בעולם וכו' אבל באמת מנהיג הכל במשפט וממילא כשנתברר זה השוגג שאינו נמצא אצלו רגע בלי משפט נתברר נמי למפרע שגם השגגה שהיה אצלו מקודם היה גם כן במשפט צדק עד שהיה נכנס בנצוח נגד הכה"ג בזה שהיה יושב שם עד מות הכה"ג כי נתברר למפרע שכוון בהשגגה שלו בלא דעת לעומק רצון העליון ית' שהוא למעלה הרבה מהדעת והמשפט של הכה"ג וזהו כענין בירורי ישראל אחר יציאת מצרים דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו' אף שהיו במצרים עדיין משוללי עבודה אכן מזה שהיו יכולין אח"כ לעבוד כ"כ נתברר למפרע שהיה ראוי להם במשפט להוציאם ממצרים כענין דאיתא בזוה"ק (תרומה קכח) מנא ידעינן דקב"ה אתרעי ביה בב"נ ושוי מדוריה ביה כד חזינן דרדיף אבתריה בכל לבו ובכל נפשו וכו' היינו כי מזה שיכול האדם כ"כ לברר א"ע מוכח שהשי"ת שוכן אצלו. כך נתברר זה השוגג ע"י הגלות שהיה מכוין גם בלי דעתו למפרע בזאת השגגה לעומק רצונו ית' ולא היה אצלו אפילו בעת השגגה רגע בלי משפט וכן הוא הענין אחר זכיית הגורל ביוה"כ שזאת הזכיה נראה לעיני אדם כמו ארעי ומקרה ועל זה איתא שם על הפסוק אם תלכו עמי קרי וגו' אם תעשו אותי ארעי וכו' לכך צריכין ישראל לברר אשר באמת היה זה הגורל ג"כ במשפט וזאת נתברר ע"י מצות סוכה כי סוכה הוא כמאמרם ז"ל צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי היינו שבזאת המצוה מלמד השם יתברך להאדם שלא יהיה לו שום קביעות ולא שום כלל בעבודת השי"ת ואם יראה לו השי"ת אח"כ ברגע זו ההיפך מקודם יהיה מוכן להיות נמשך אחר רצונו ית' גם בזה ההיפך כי עיקר מצות סוכה הוא ע"ד שאמרו ז"ל אל תאמר לכשאפנה אשנה היינו שלא יאמר האדם אשר דוקא באותו הכלל והסדר שהוא מסדר עצמו יכול לעבוד את השי"ת ואם יתהפך אצלו זה הסדר ואותו הכלל שוב אינו יכול לעבוד ועל זה אמרו ז"ל צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי שאין שום כלל וסדר בקביעות רק בכל זמן ובכל סדר יהיה נמשך אחר רצונו ית' כי אין שום זמן ושום סדר שלא יוכל האדם המבקש ה' למצוא בו דרך לעבודתו ית' וזהו ושב בדירת ארעי היינו אף בעבודות היקרות ביותר לא יהיה לאדם בהם שום סדר בקביעות רק יהיה בדירת ארעי כלומר שיהיה נמשך אחר רצונו ית' בכל רגע ורגע כפי שינהג עמו השי"ת כך יהיה נמשך אחריו ולכן יהיה הבירור האחרון שבין ישראל להעכו"ם מצות סוכה כדאיתא בגמרא (ע"ז ג.) אשר לעתיד יאמרו העכו"ם תנה לנו מראש ונעשנה אמר להן הקב"ה וכו' אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה וכו' וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו' וכאשר יראה להם השם יתברך שיקיימו מצות סוכה בטח הבינו המה ג"כ שרצונו ית' הוא לצאת מדירת קבע ולבל יהיה האדם משוקע בשום דבר בקביעות וכאשר קבלו עליהם העכו"ם מצות סוכה היינו שקבלו העכו"ם ג"כ עליהם לבל יהיה להם קביעות וסדר כלל בשום דבר רק שיתמשכו אחר רצונו ית' כפי מה שינהיר להם בכל פעם ואחר כך הקב"ה מקדיר עליהם חמה היינו שמראה להם השי"ת בזה אשר זה הכלל אינו אצלו ג"כ כלל כי השי"ת יכול להראות כלל גדול כזה אשר כל הכללים נכללים בו א"כ נמצא שגם אותו הכלל שהיו סבורים מקודם שאין גבי השי"ת שום כלל גם זה אינו עדיין הכלל האמתי כי עכשיו מראה להם השי"ת שיש גם אצלו סדר נכלל ואחר שרואים העכו"ם שחליפות עברו עליהם ואין שום כלל בידם על מה לסמוך ולהשען רק אתר דלא אתיידע אזי כל אחד מבעט בסוכתו כי זאת לא יוכלו העכו"ם להסכים שכל עסק עבודתם יהיה רק אתר דלא אתיידע שזאת הכלל אשר לא יהיה גבי האדם שום קביעות ג"כ אינו עדיין בתכלית השלימות רק אתר דלא אתיידע זאת אין בכחם להסכים לזה מבעטי במצות סוכה אבל ישראל כל עבודתם הוא רק אתר דלא אתיידע כי יודעים שפיר אשר כל מה שמיגעים את עצמם בעבודתם יוכל השי"ת להראות להם דרך אחר בעבודה להיפך מזה הסדר שהיה מלפנים ומ"מ המה נמשכים תומ"י אחר רצונו ית' גם בזה ההיפך וזאת הוא עיקר הבירור האחרון בין ישראל לעכו"ם ולכן ע"י מצוה זו נתבררו ישראל אשר זה הגורל שזכו בו ישראל ביוה"כ אף שנראה שהיה שלא מדעת כי היה טרף בקלפי וזה נראה לדרך ארעי ומקרה בכל זאת אותה הזכיה בגורל הוא נמי במשפט ובעבודה מדעת ולא במקרה ח"ו והא ראיה שאין נמצא אצלם אפילו רגע שלא יהיו נמשכים אחר עומק רצונו ית' מזה מוכח אשר אינו נפעל אצלם לעולם שום דבר רק במשפט האמיתי כפי עומק רצונו ית':