סוד ישרים (ליינר)/סוכות/עח
יום ב דסוכות כתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים וגו'. זה הוא טעם על מצות סוכה שיראה האדם להמליך עליו את השי"ת בדעת ובבחירת רצונו והגם שבאמת אין צריך השי"ת כלל להמלכת בו"ד כי השי"ת הוא מלך גם בלתי קבלת מלכות מהבריאה כמאמר אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא אכן כל זאת הוא רק מצד האדם אם יצמצם א"ע ויקבל עליו עומ"ש בדעתו ובבחירת רצונו אזי יהיה השי"ת שוכן אצלו כדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח) מנא ידעינן דקב"ה אתרעי ביה בב"נ ושוי מדורא ביה כד חזינן דרדף אבתריה היינו שהוא מצמצם א"ע בשביל כבוד שמים וממליך עליו את השי"ת אז הקב"ה אתרעי ביה ושוי מדוריה ביה אבל באמת מנהיג השי"ת למעלה מתפיסת דעתו של אדם כדכתיב ירומו סלה וזאת מנהיג השי"ת עם כל העכו"ם אכן מישראל הוא רצונו ית' שהנהגתו יהיה עמהם בתפיסת דעתם וזהו למען ידעו דוריתיכם והטעם הוא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים כי הישועה שהיה ביציאת מצרים היתה מעתיקא כדאיתא בזוה"ק (בשלח מז) אתון לא תתערון מידי היינו בלא שום עבודה כי מצד פעולת עבודתם לא היה באפשר כלל שיצאו ממצרים מחמת הטענה והקטרוג שהיה אז עליהם הללו וכו' והללו וכו' כדאיתא בגמ' רק הישועה היתה מעתיקא שהראה השי"ת שבחר בישראל שיהיה לחלקו עוד מהשורש כד' בזוה"ק (שם) שכינתא באבהתא נטלא היינו שישראל עלו במחשבה תחלה קודם כל עבודות אכן זה האור אין בכח הבריאה לקבלו כדאיתא בגמ' (פסחים ח) אורו של הקב"ה מבעית בעית היינו שמבעית לאדם שקופץ לאחוריו כי אין בכח האדם לקבלו כי אורו ית' נקרא אבוקה כמאמרם ז"ל בגמ' (שם) למה צדיקים דומין לפני השכינה כנר לפני אבוקה כי אורו של הקב"ה מקטף קטף היינו שלפעמים נעלם האור מהאדם כדאיתא בזוה"ק (בראשית י"ז) אורו של הקב"ה מטי ולא מטי היינו שבזו הרגע זורח להאדם אור השי"ת ואחר זו הרגע נעלם האור ולכן לאחר יציאת מצרים נעלם מהם זה האור הבהיר עד שישראל בעצמם היו מבררים א"ע בכל המ"ט בירורין עד מתן תורה שאז נתגלה להם האור ע"י המסך של יגיע כפם חלף עבודתם ואור כזה המנהיר גבי האדם ע"י מסך יגיע כפו יש לו גבי האדם קיום לעולם כי נקרא יגיע כפיך וזאת א"א כלל שיתעלם ממנו כי המסך מיגיע כפו של אדם מקבל אור מהנקודה דמטי תדיר ואף בעת שהאור הוא לא מטי הוא רק לא מטי מצד האדם אבל בהמסך הוא מטי תדיר כי זאת הנקודה דמטי תדיר באורח גניזה כד' (שם) היינו שנשארה תמיד בהמסך ויכול האדם תמיד לקבל אור ממנה וזה הוא כל החילוק בין סוכה לחופה כי חופה מורה שיש מסך המבדיל וכל האור הוא קלוש מחמת מסך המבדיל אבל סוכה מורה שבמקום שיש הסתרה הוא מכוסה לגמרי ובמקום שהאור מאיר הוא נגלה לגמרי היינו מהנקודה דמטי תדיר כי סוכה הוא כמאמרם ז"ל שהכוכבים נראים בתוכה ולזה הוא הטעס על מצות סוכה כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים היינו כמו שביציאת מצרים האיר השי"ת מעתיקא אור שהוא בלי גבול ושם נתן השי"ת מקום לכל גבולי ישראל וזהו כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו' כמו כן צוה השי"ת לישראל שיתנו מקום לאורו ית' בהגבולים שלהם היינו שימשיכו בעבודתם רצונו ית' הבלתי גבול לכל הגבולים שלהם וזהו למען ידעו דורותיכם וגו' היינו שתראו בתפיסת דעתכם שהוא בגבול להמליך את השי"ת שהוא בלי גבול וע"ז רומז מצות סוכה כד' בזוה"ק (פנחס רנה) הצירוף מסוכ"ה הוא שני שמות כ"ו ס"ה השם כ"ו מורה על שם הויה שהוא הנקודה חדא דמטי תדיר באורח גניזה והשם ס"ה מורה על הסתרה שנקרא אדני כי אדני בגמטריא ס"ה והשם אדני הוא נרתק להשם כ"ו היינו שישראל נותנים מקום לבלי גבול בכל הגבולים שלהם וזה שכתב בהפטרה של זה היום ואשים שם מקום לארון וגו' ואיך שייך מקום להארון הלא מקום הארון אינו מן המדה אלא זה מרמז כי כשמצמצם האדם א"ע בהגבול שלו כדי שימשיך אצלו רצונו ית' הבלתי גבול זה נחשב להאדם שהוא בעצמו ע"י עבודתו עשה מקום פנוי לאורו ית' הבלתי גבול. איתא בזוה"ק (בכמה דוכתי) בימי שלמה קיימי סיהרא באשלמותא והנה בזה העולם נראה שבעת שהסיהרא מאיר בעולם אז הוא הסיהרא באשלמותא ובאמת אז הסיהרא בניגוד מהשמש שהיא עומדת רחוק מאד מהשמש והוא כדאי' בס' רזיאל (סתרי אותיות) מפני מה אותיות הפוכות זה מזה כשברא הקב"ה את עולמו הפך את אור פניו ממנו וכו' והוא כדי שיהיה להבריאה כח להשפיע. כך ע"י שנתרחקה הסיהרא יש לה כח להשפיע מאורה לזה העולם ואז נקרא בזה העולם מילואתא דסיהרא ולכן גמר שלמה בנין הבית בזמן מילואתא דסיהרא שרמז בזה שאף בזה הזמן שהוא במילואתא דסיהרא ואז עומדת במרחק מאד מהמשפיע שהוא זמן הניגוד גם אז הוא מצד השי"ת האור בשלימות אפילו בזה העולם והראה שלמה המלך זאת בבנין בית המקדש שאף בכל הגבולים של ישראל שוכן הרצון מבלי גבול ית' וזה שנאמר ויעש שלמה את החג שבעת ימים ושבעת ימים והוא כדאיתא בזוה"ק (אמור קג) קדמאה לאושפיזין תנינא לבני עלמא היינו שבשבעת ימים הראשונים הוא האור הכולל כל הפרטים שהוא בלי גבול ושבעת ימים השניים המה הגבולים של ישראל להורות שישראל ממשיכים אצלם בתוך גבולים מזה האור העליון הבלתי גבול: