סוד ישרים (ליינר)/סוכות/י
בזוה"ק (שם קג.) כל האזרח בישראל ישבו בסכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסכות תחות צלא דמהימנותא ומאן דליתיה מגזעא ושרשא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא וכו'. ביאור הענין כי שרשא היינו קדושת אבות כלומר המדות של אבות הקדושים שהם בקביעות בלבבם של ישראל. ביישנים. רחמנים. גומלי חסדים. וגזעא הוא מה שנצמח ועולה מן השורש שיכולין לנטותו לכל צד מפני שהוא רך כך הם ישראל רכי הלב שנוטים אחר רצונו ית' בכל מיני ההפכים ואין מתעקשים להיות נגבלים באיזה פרט מדה אלא כמו שרצונו ית' מנהיר להם כך המה נמשכים אחריו וזהו כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות כי מצות סוכה רומז שלא יאחז אדם במדה אחת תמיד אלא שיהיה נוח לו תמיד להתהפך בכל פעם ממדה למדה כפי הארת רצונו ית'. תחות צלא דמהימנותא. היינו שיהיה יכול להתמשך אחר רצונו ית' אף במקום שאין מאיר לו השי"ת את רצונו כ"כ מפורש וזאת נקרא צלא דמהימנותא כלומר שאור רצונו ית' אינו בהיר כ"כ מפורש לעיני אדם אלא שהוא מכוסה בצל. כי במקום כזה שרצונו ית' מאיר מפורש נגד עיני האדם זה נקרא מהימנותא כי עיקר פירושו של מהימנותא הוא מלשון אומן כדכתיב ויהי אומן וגו' היינו שנמשך לגמרי אחריו ית' וזאת אי אפשר כי אם כאשר מאיר רצונו ית' מפורש לעיני אדם אז יתכן להתמשך אחריו ית' בשלימות כמו שמצינו במצרים שהאיר אז לישראל אור רצונו מפורש נאמר שם ויאמינו בה' וגו' היינו שהיו נמשכין אחריו בתכלית השלימות אבל בזמן שאין מאיר לעיני האדם רצונו ית' מפורש רק שצריך האדם מצדו להטות את לבבו בהכרח אחר רצונו ית' זאת נקרא צלא דמהימנותא ועל זה כתיב ואמונתך בלילות שנמשך אחר רצונו ית' אף בהעלם וחשך ומאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא יתיב תחות צלא דמהימנותא היינו אף בזמן שאינו מאיר נגדו הרצון מפורש נמשך ג"כ אחריו ולזה נקרא צלא דמהימנותא סוכה כי כל ענינה של סוכה הוא ללמד את האדם שיתמשך אחר רצונו ית' בכל מיני ההפכים וכמאמרם ז"ל בגמ' (סוכה ב.) צא מדירת קבע ושב בדירת עראי לבלתי יהיה להאדם קביעות בשום מדה מן המדות וזהו נמי דאיתא שם (עב) ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה וכו' היינו כי אושפיזין הם השבע מדות שעליהם נאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' וכאשר יאחז האדם במדה אחת מן המדות בעקשות עליו נאמר הכסיל בחשך הולך כי מה יעשה כשיראה לו השי"ת אח"כ את רצונו בההיפך מזאת המדה שהוא אחוז בה בקביעות לזה איתא שם ובעי למחדי בכל יומא ויומא בחנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה וכמבואר בהאר"י הק' ז"ל לקשרם בהאי יומא קדמאה דכליל מכלהו אושפיזין היינו לקשרם בשרשם אשר שם נכללים המה באחדות האמתי בלי שום התנגדות ביניהם וזאת ההתקשרות מהמדות בשרשם נעשה ע"י מצות סוכה שהאדם נכנס תחות צלא דמהימנותא להיות נמשך תמיד אחר הארת רצונו ית' בכל ההפכים ובזאת הוא מחדי את האושפיזין באנפין נהירין כי מנהיר בהם משורש אחדותו ית'. וזה הוא נמי כוונת הזוה"ק (לקמן דף קד.) שכתב שם ובעי למחדי למסכנא מ"ט בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא היינו כי מסכני רומז על מדת המלכות דלית ליה מגרמיה כלום ונקראת מלכות שמים לית ליה עיינין והוא כענין מאמרם ז"ל (ע"ז נד:) הרי כגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמיח אלא עולם כמנהגו נוהג וכו' וזה ההעלם שהעמיד השי"ת בהבריאה שיהיה נראה לה שהעולם כמנהגו נוהג נקרא בזוה"ק מלכות שמים לית לה עיינין שנראה לעיני בשר שמסר השי"ת ח"ו הנהגתו להטבע ובאמת כאשר יתן האדם עיניו בה ויביט בעינא פקיחא אזי יראה מפורש שאין בזה הסאה גזולה שום זריעה כלל כי ענין זריעה הוא לבוש בזה העולם לאמונה כמאמרם ז"ל (שבת לא.) אמונת זה סדר זרעים שמאמין בחי עולמים וזורע (מדרש שו"ט ט) וזה שגזל סאה חטים וזורע בטח אין בו אמונה ואיזה זריעה הוא זאת ומאחר שאינו זריעה מהיכן יתכן בזה צמיחה ומה שנראה על הגוון שיש בזה זריעה וגם צמיחה זה אינו באמת רק דמיון בעלמא מחמת ההעלם שנראה שהעולם כמנהגו נוהג אבל באמת לא עזב השי"ת מעולם ח"ו הנהגתו מידו כלל. אולם לעת עתה כל זמן שדמיון השקר שולט עדיין בעולם ונראה לעיני בשר שהעולם כמנהגו נוהג נקרא מלכות שמים מסכני כי על הגוון נראה שהטבע ח"ו מנהיג וכן העני נקרא נמי מסכני כי נראה בעוה"ז שעזב אותו השי"ת ח"ו ואינו משגיח עליו לכך הוא מחוסר השפעתו ית' ולכן בחג הסוכות שנכנם אדם תחות צלא דמהימנותא היינו שמפשיט האדם עצמו מכל מיני קביעות וכל מגמת חפץ לבבו הוא רק להתמשך אחר רצונו ית' כמאמרם ז"ל (סיכה ב.) צא מדירת קבע ושב בדירת עראי וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצללה"ה שלא נקטו חכמז"ל בלשונם לך לדירת עראי אלא שב בדירת עראי כי מלת שב רומז על גודל נייחא שיש למי שהוא משרשא וגזעא קדישא מזה שיכול להתמשך אחר רצונו ית' ועל ידו ממשיך נמי האור לכל השבע מדות הנקראים אושפיזין עלאין וממילא ממשיך נמי עיינין למלכות שמים ובזה הוא משמח למסכני ועל זה רומז דבעי למחדי למסכני וכו' היינו שצריכין להראות להעני שגם הוא אף שנראה בזה העולם שהוא משולל השפעתו ית' בכל זאת הוא נכלל ג"כ באור אחדות רצונו ית':