סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/מו
איתא בגמ' (שם לב.) ת"ר ובא אהרן אל אהל מועד למה הוא בא אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה וכו'. להבין למה הניח את הכף ואת המחתה זמן הרבה כ"כ למה לא הוציא אותם משם תיכף בצאתו. אכן הענין הוא כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה בענין השעיר שהיו מאחרין אותו לשלחו עד לאחר כל העבודות כדי להוציא ממנו עוד איזה ניצוץ להקדושה ע"י עבודתם כי השי"ת עומד תמיד בטובת עין לישראל אשר כל עוד שיוכלו להכניס ניצוץ להקדושה יכניסו וכן הוא הענין בכף ומחתה של קטרת כי קטרת הוא קשורא דכלהו כ"ד בזוה"ק ומורה על העומק טוב הנמצא בכל הדברים כי ענין הקטרת היה העיקר לריח וזה רומז כמאמרם ז"ל (עירובין כא:) הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח ועל זה מורה הריח של הקטרת שע"י זאת העבודה היו מעוררין העומק טוב הכמוס וגנוז אף בדברים הרחוקים לזה המתינו מלהוציא מיד את הכף ומחתה כדי לעורר ולהכניס עוד איזה ניצוץ על ידם להקדושה ולכן המתין ג"כ מלהוציא תיכף את הכף הגם שלא היה נצרך כלל להכף כי עיקר עבודת הקטרת היה בהמחתה אכן ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כי הכף רומז על תפיסת אדם ומחתה רומז על הכלי קיבול אשר מכין השי"ת להאדם שיהיה בכחו לקבל האור לכן לא רצה להפריש כלל התפיסה של אדם מהכלי שעל ידה מקבל את האור מהשי"ת כי אם שיהיה מחובר תמיד הכף והמחתה היינו התפיסה של אדם עם אורו ית' והגם שלא היה לפני ולפנים שום תפיסת אדם כמו שנתבאר על הפסוק וכל אדם לא יהיה באהל מועד עכ"ז הצעקה מעומק לבבם של ישראל היה נכנס עם הכה"ג גם לפני ולפנים: