סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/כז
כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וגו'. הענין של טהרת החטא ביוה"כ הוא מאחר שנתעלו בזה היום כל הלבושים המרוחקין ונתברר למפרע שלא היה שום רע כלל גבי ישראל ממילא נטהר החטא וזאת ההארה מתעורר ע"י הזכרת הכה"ג במקדש את השם המפורש בזה היום כי השם המפורש מעורר כל ההסתרות ומנהיר בהם את האור וזהו שנאמר לפני ה' תטהרו כלומר שהזכרת השם המפורש הוא סבת הטהרה וזהו דאיתא בגמ' (יומא לו:) מנין שבאנא נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בחורב כפרה מה להלן באנא אף כאן באנא ומנין שבשם נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם אף כאן בשם ומבואר בהאר"י הק' ז"ל (בלקוטי כתובים) כי אנא ר"ת אליהו נדב אביהוא כי בנדב ואביהוא היה נראה על הגוון כליון גדול שלא היה להם בעולם הזה מקום כלל ואליהו הוא כלול משניהם כדאיתא בזוה"ק (פנחס רטו) זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו. נקי מההוא חובא דפעור ולא אתאביד מיני עלמא ואיפה ישרים נכחדו אלין נדב ואביהוא דלא אשתציאו מההוא עלמא בגיניה (יעו"ש) וגם באליהו מצינו בש"ס (סוכה ה.) מעולם לא עלו משה ואליהו למרום והכתיב ויעל אליהו בסערה השמים למטה מעשרה וכו' היינו שאור של אליהו הוא לא סליק ולא נחית ולזה איתא שם על אליהו שהוא הקוסטא דחיותא מכל הבריאה שעל ידו יתעורר התחיית המתים היינו שהוא ההשארה האחרונה מכל הבריאה כמו שנשאר מכל גוף בפרט עצם הנקרא קוסטא דחיותא שממנו יבנה ויחיה כל הגוף כך הוא אליהו הקוסטא דחיותא מכלל הבריאה שעל ידו יתעורר תחיית המתים בכלל הבריאה כי כמו שגבי כל פרט נתעורר התחיה מסבת צעקת הקוסטא דחיותא הנשאר מן הגוף שלא נאבד ולא חי כך יתעורר התחיה בכלל הבריאה מצעקת אורו של אליהו דלא סליק ולא נחית וזאת הצעקה הוא כענין דאיתא בזוה"ק (תרומה קלב:) בענין שם ע"ב ושם מ"ב ומסיק שם כי שם מ"ב סליק ולא נחית כא"ב דאלב"ם והיינו כי א"ב דא"ל ב"ם משני הצדדים עולים למעלה ואין יורדים כי זה האור אינו עצום כ"כ שיהיה יכולה לסבול ולכנוס בההסתר של העולם הזה ושם ע"ב סליק ונחית כא"ב דא"ת ב"ש שמצד אחד האותיות עולים ומצד השני יורדים למטה והוא משום שאורו הוא עצום מאד שיכול לכנוס תחת הסתר ויש לו מקום גם בעוה"ז כמו שמצינו בזוה"ק שאדם הראשון קודם החטא היה מזוכך כ"כ באור עצום עד שהיה יכול לעלות לעולם עליון ולירד נמי חזרה לזה העולם בלי שום התבטלות בינתים כי אורו היה אז עצום מאד עד שיהיה לאורו מקום בזה העולם ואורו של אליהו הוא כמו השם מ"ב דסליק ולא נחית עד שנראה שאין לאלו האורות שום מקום בזה העולם לכן עולה מהם גודל צעקה וזהו שלמדו ז"ל מחורב שאמר משה אנא חטא העם הזה אף כאן באנא היינו שמשם נלמד שאנא מורה על מה שנראה שאין בזה שום מקום בזה העולם ונראה על הגוון שנכלה ח"ו לגמרי כמו שהיה אז במעשה העגל ומנין שבשם נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם אף כאן בשם היינו שמזה שהזכירו בעגלה ערופה את השם נלמד משם שהזכרת השם מעורר כל הצעקות ונותן להם מקום גם בעוה"ז כי בהזכרת השם נתעלה ואתנהיר כל הלבושים ונתגלה האור הגנוז בתוך ההסתר וזה ילפינן מעגלה ערופה שכל מעשה המצוה מעגלה ערופה היה בה גודל צעקות הרבה מאד כי מההרוג שמת בלא זמנא עלה צעקה גדולה וגם מהעגלה שנאסרה בהנאה וגם מנחל איתן שלא נזרע שכל אלו נראה שאין להם שום מקום כלל בעוה"ז וע"י הזכרת השם נתעוררו כל הצעקות האלו והיה להם תשועה כמו שנתבאר במקומו בעז"ה וזה הוא נמי דאיתא בגמ' (שם כ) וכבר אמר אנא ה' ונשמע קולו ביריחו כי יריחו היה ג"כ מאותו האור שאין לו מקום בזה העולם ולכן מצינו שסבלו ישראל הרבה בזה המקום ששלל הראשון נאסר להם ונעשה חרם וכדאיתא במדרש רבה (במדבר ע"ז) שטענת עכן היתה הסתכלתי מה שכתוב בתורה ואכלת את שלל אויביך וגו' הרי שכל חפצו היה לקיים את רצונו ית' וכדאיתא בגמ' (סנהדרין מד) שלא היה בשבטו עשיר ממנו הרי שלא מעל בחרם בשביל חמדת כסף אלא שהיה קשה מאד בעיניו לבל יקבל מה שמנחיל לו השי"ת מן התורה ואכלת את שלל אויביך וכן סבלו ישראל מאד מאיסור הבנין שקלל יהושע כמו שנאמר שם באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה וכן מהמים קודם שנתרפאו ע"י אלישע כי היתה ארץ משכלת משום שהאור שבה לא היה יכול לסבול ההסתר מזה העולם עם מעשה העבודה היוצא מסבת ההסתר וכמו שמצינו במ"ב נערים שיצאו משם והוחילו על אלישע שבדקו אחריהן ומצאו שכולן נתעברו אמותיהן ביוה"כ כי האור מזה המקום היה למעלה מעבודה וצמצום הבא מחמת ההסתר כי זה האור אין סובלת שום הסתר ולכן איתא במ"ר (בא פ' ט"ו) שנביאי הבעל הטמינו את חיאל בית האלי שבנה את יריחו נגד קללת יהושע תחת הבמה וקרא כל היום הבעל עננו שחשבו שיתן להם את האש כי הוא מסר נפשו על בנין יריחו כי הוא חפץ לאחוז באותו אור של יריחו שאינו נותן מקום לרע ואיסור דע"ז כלל כי מצד זה האור של יריחו אין גבול כלל להתפשטות שם אלהים לומר עד זה הגבול נקרא אלהים קדושים וביותר התפשטות יהיה נקרא אלהים אחרים ולכן החרים יהושע את השלל מיריחו ובנין העיר הזה משום שאין לה מקום בהתפיסה שבתוך ההסתר וגם אלישע קלל את הנערים בשם מ"ב ושלח עליהם מ"ב דובים ולכן היה עולה מיריחו צעקה גדולה על שאין לאורה שום מקום בההסתר של זה העולם ורק כשהכהן גדול היה מזכיר את השם המפורש ביוה"כ היה נשמע קולו ביריחו היינו שהיה מעורר בהזכרת השם כל הצעקות דלא סליק ולא נחית והיה מאיר להם מקום גם בזה העולם כי בהתגלות שם המפורש מנהיר האור בכל הסתרות והלבושים וזה הוא שסמכו (שם) בגמ' ת"ר שלש קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו ואלו הן קול גלגל חמה וקול המונה של עיר וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וי"א אף לידה וי"א אף רדיה ובזוה"ק (שלח קסח:) איתא נמי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין וכו' קלין אחרנין אינון דלא סלקין ולא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא קול נחש בשעתא וכו' קול דב"נ בשעתא דנפיק נשמתא מיניה וכו' קלא אתער קלא זיניה בתר זיניה ועל דא ביומא דר"ה קול שופר אתער קול שופר אחרא וכו' היינו כי קלא דחיה בשעתא דאיהי על קלבוטא רומז על הצעקה הנמצא בכל הולדות כי אין שום דבר רוצה לצאת מן האור אל מקום ספק והסתר וזאת הצעקה היה גם בהתחלת בריאת עולם וזאת הצעקה מתעורר בר"ה ע"י תקיעת שופר כי הקול שופר רומז על התכללות הבריאה בחזרה לשורשה ומזה שהבריאה רואה שיש מקום גם בזה העולם לבקוע את ההסתר ולחזור ולהתיצב פב"פ נשארת בנייחא (עיין לעיל לקוטי תורה ר"ה אות כח) ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף יש לה אז ג"כ גודל צעקה אחר שכבר נולדה מדוע באתה לידי כליון והעדר שלא יהיה לה מקום בעוה"ז וזאת הצעקה מתעורר ע"י הכה"ג ביוה"כ בשעה שמזכיר את השם המפורש כי בהתגלות שם המפורש נתברר שאין כליון ומיתה כלל בעולם וזה שנראה להעדר ומיתה הוא למראה עיני אדם וכדאיתא בגמ' (ברכות) אלמלי נתגלה סדרן של אותיות שבתורה היו יכולין להחיות המתים היינו שהיה ניכר גם לעיני אדם שאין העדר ומיתה כלל כי השם מפורש מעורר את האור בכל ההסתרות אף הרחוקים מאד ומטעם זה נמי קורין ביוה"כ מיתת בני אהרן לרמז שמצד השי"ת אינו כלל אפילו בעוה"ז שום מיתה והעדר וזה האור נתגלה ביום הכפורים: