והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו'. הנה בחג מראה השי"ת הארת פנים לישראל ונותן להם כלי לקבל את האור כדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' לא נאמר תזכיר כדכתיב אשגבהו כי ידע שמי וזה היה משמע שהאדם בעצמו מעמיד כלי לקבל אור ע"י ידיעתו אבל כאן כתיב אזכיר להורות שנותן השי"ת אור עם הכלי קיבול ג"כ ולזה איתא בירושלמי שיונה בן אמתי השיג נבואתו בחג בזמן שמחת בית השואבה וכדאיתא נמי בגמרא (סוכה ירושלמי מובא בתוס' שם נ) שמשם שואבין רוח הקדש וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצללה"ה כי בעוה"ז בחר השם יתברך בישוב הדעת כ"ש גבי שמואל הנביא שהתפללה עליו חנה ונתתה לאמתך זרע אנשים וגו' וביארו ז"ל (ברכות לא) גבר בגוברין לא חכם ולא טפש וכו' וכמו שמצינו אצלו כשאמר לו השי"ת למשוח את דוד השיב איך אלך ושמע שאול והרגני וגבי יונה בן אמתי כשאמר לו הנביא לך ומשוח את יהוא למלך הלך תיכף בלי ישוב הדעת כלל לשאול ג"כ איך אלך אמנם השי"ת בחר בעבודה מישוב הדעת כמו שהיה גבי שמואל שבחר בו השי"ת (וכמבואר לעיל אות פ"ה יעו"ש) אבל בזמן החג שמראה השי"ת הארת פנים לישראל ונותן להם גם את הכלי לקבל האור יכולין אז שפיר לשאוב רוח הקודש ויונה בן אמתי היה יכול אז להשיג את נביאתו כי כיון שהשי"ת נותן אז את הכלי לקבל ממילא כל מה שיקבל אדם אור בטח לא יהיה נצמח מזה אליו שום חסרון כי בכל הימים יוכל האדם לקבל אור יותר מכפי הכלי שהוא מעמיד ומסבת זה יכול לצמוח לו תקיפות יתירה ח"ו אבל בימי החג יכולין שפיר לשאוב רוח הקודש ולהשיג נבואה מאחר שכל מה שיקבל האדם אור יותר נותן לו השי"ת כלי קיבול ביותר וזהו שאנו מתפללים בכל המועדים והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך היינו הארת פנים. לחיים טובים היינו שנהיה תמיד סמוך להמקור וממילא יהיה להטובה כל החיים. כאשר רצית ואמרת לברכנו היינו מזה ההארת פנים הוא לנו סימן שרצונך הוא שנהיה מתפללים כדכתיב אתה גלית את אזן עבדך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל לפניך: ותן חלקנו בתורתך היינו שעיקר הקבלה שלנו יהיה דברי תורה וההתפשטות מאלו הד"ת יהיה אח"כ על כל טובות עוה"ז: