עד עשרים אמה אדם יודע שדר בצל סוכה ולמעלה מעשרים אמה אין אדם יודע וכו' ביאור הענין הוא כדאיתא בגמרא (שם דף ה) למעלה מעשרה מפסקא רשותא והוא כי השי"ת הציב בתפיסת אדם עשר מדות כדכתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' כדי שיהיה להאדם מקום לעבודה באלו המדות וכן יש בהמקור עליון ג"כ עשר דרגין וכפי מה שעובד האדם בעשר שבתפיסתו כך יורד אורו ית' כנגדו מכתרא לכתרא כענין דאיתא בזוה"ק (בא לז) המשפילי לראות דנחית בכתרוי מכתרא לכתרא מנזרא לנזרא מנהירו לנהירו וכו' עד שמתערב תפיסת האדם ביחד עם אורו ית' ואלו שני רשותים כשנתערבו ביחד נקראו עשרים אמה כי מה שנקרא מצד האדם טפח כדכתיב טפחות נתתה ימי נקרא מצד השי"ת אמה וזהו עד עשרים אמה אדם יודע שדר בצל סוכה ולמעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בצל סוכה דלא שלטא ביה עינא היינו שאינו כלל בתפיסת אדם כי זה האור העליון שהוא למעלה מעשרים אמה אי אפשר כלל שיתערב ביחד עם תפיסת אדם אולם בתוך עשרים שפיר יכול להתערב ע"י עבודה האור עם תפיסת האדם. יהנה על העתיד נאמר על כל כבוד חופה וחופה מורה על אור קלוש בלתי התערבות עם ההסתר וסוכה הוא כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם היינו שמתערב משני האוירים כי סוכה הוא הממוצע בין אויר להסתר כי בתוכה נתערב ביחד אויר והסתר כי מה שמכוסה בהסוכה הוא לגמרי מכוסה ויש בה נמי מקומות שהכוכבים נראים בתוכם ושם רואים את האויר לגמרי ועל זה נאמר סכותה לראשי ביום נשק וכמבואר בירושלמי ביום נשק ביום שנושקין עולמות זו בזו וביום שנשקו הזמנים זה בזה קיץ יוצא וחורף נכנם עוה"ז יוצא ועוה"ב נכנם וכו' היינו כי בעת חילוף הזמנים אז צריכין לשמירה גדולה ומצות סוכה שהוא הממוצע בין אויר להסתר הוא השמירה שמגינה עלינו בתוך התחלפות הזמנים וזהו סכותה לראשי ביום נשק וגו':