סוד ישרים (ליינר)/סוכות/פז
חג הסכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך וגו'. וביארו ז"ל בגמ' (סוכה י"ב) בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר והענין הוא ע"ד שאיתא בהאר"י הק' ז"ל כי על הגרעין מהתבואה שורה השם הויה ועל הפסולת והקשין שורה השם אהיה והוא כי גרעין התבואה הוא מאכל אדם ושפיר יכול האדם להכיר מזה כבודו ית' כי יש לו בזה תפיסה שהשי"ת נותן לו כענין שמצינו בגמ' (סנהדרין קב:) מהיכא בעית למשרי המוציא מהיכא דקרים בישולא היינו שבאותו המקום שהתחיל להתקרב לצורת אדם שם הוא עיקר ההכרה שהשי"ת הוא המוציא לחם וכיון שיש שם עיקר הכרה לכך צריכין שם למשרי המוציא כי זה בעצמו חפץ השי"ת שיהיה להאדם הכרה כמאמרם ז"ל (ברכות לח) כד אפיקנא יתכון עבידנא לכון מלתא דאנא הוא דאפיקת יתכון היינו שיהיה להאדם הכרה כך יש הכרה במאכל אדם שהשי"ת הוא הנותן וזה הוא ששורה על המאכל השם הויה אכן בהפסולת אין בהם שום הכרה בתפיסת אדם וזהו ששורה עליהם השם אהיה המבואר בזוה"ק (אחרי סה) אהיה אנא זמין לאמשכא ולאולדא אמנם מאלו הפסולת נמשך כל ההגנה על האדם כי מסבתם מכיר האדם איך שמצדו הוא מחוסר וכל פעולותיו אינם מבוררין כי אם היו מבוררין פעולותיו מהיכן היה יתכן שיסתעף מהזריעה שלו פסולת שאינם ראוים כלל למאכל אדם הלא התבואה שהיה זורע אותה היתה שפיר מבוררת בלי שום פסולת וא"כ מהיכן תהיה הצמיחה עם פסולת הרי שמהפסולת מכיר האדם שמצדו הוא מחוסר מאד ומצד החסרון שהיה בזריעתו נצמח ממנה פסולת וע"י שמכיר האדם שאין לו מצדו שום שלימות בלעדי השי"ת מקיף אותו השי"ת ומסכך עליו בכל מיני הגנה כמו שנאמר כי יצפנני בסכו ביום רעה יסתירני היינו כי זאת היא עיקר הגנה להאדם כאשר יצפין עצמו תחת היקף השי"ת כענין שמצינו בזוה"ק (ויקרא כג) א"ל קב"ה אנת אנשית ליה אנא אדכרנא לך וכו' אבל כשזוכר האדם כדכתיב וחטאתי נגדי תמיד אזי מסכך עליו השי"ת ומגין בעדו לחסות אותו תחת צל כנפיו ועל זה רומז מצות סוכה שמסככין בפסולת גורן ויקב להורות על ההכרה שהוא מחוסר מצדו רק השי"ת הוא המגין עליו וכד' בזוה"ק (האזינו רצ:) כד אימא ינקא לבנין כדין אקרי בינה תבונה כי זאת ההבנה של אדם שאין לו שום שלימות בלעדי השי"ת נקרא אימא ינקא לבנין כי מזה שמכירין הבנים שמצדם אין בהם שום שלימות זולת מה שיונקין מן האם עי"ז יכולין להתמשך אחר האם בכל ההפכים כדכתיב לכתך אחרי במדבר וגו' וע"י מצות סוכה נתעורר זה החסד ואהבה שהיה בדור המדבר כי מחמת עוצם הבטוחות שלהם היו יכולין להתמשך כ"כ אחר רצונו ית' וזהו למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו' היינו כי מצות סוכה היא הכלל מכל המצות ולזה מצינו בגמ' (ע"ז ג) שהבירור האחרון יהיה לעתיד מצות סוכה שנראה מזה אשר שאר מצות יכולין גם האומות לקיימם רק מצות סוכה א"א להם לקיים אכן באמת מצות סוכה הוא הבירור על כל המצות כי בזה נתברר שאין להאומות שום חיבור לרצונו ית' בשום מצוה והא ראיה כי כאשר הוציא השי"ת החמה מנרתיקה ובזה הראה רצונו לצאת מן הסוכה אזי בעוטי מבעטי כי אומרים מאחר שרצונו שנצא מתוכה מדוע התל בנו מתחלה לכנוס לתוכה ועכשיו מוציא חמה מנרתיקה משא"כ ישראל אף שיוצאין ג"כ מהסוכה אכן הם יוצאין באותה השמחה בעצמה כמו שהיו נכנסין כי מאחר שהאיר להם רצונו ית' לצאת נמצא שזאת היציאה בעצמה הוא רצונו ית' כמו הכניסה לסוכה וזה הבירור הוא באמת על כל המצות כי כל עניני המצות הם באמת רק לזכות את ישראל ולהראות מפורש בזה העולם מי הוא הדבוק ברצונו ית' כענין מאמרם ז"ל וכי מה אכפת ליה לקב"ה לשוחט מן העורף או מן הצואר אלא כדי לצרף את ישראל ולזה כיון שהאומות המה משוללי רצון אף שפעלו לפעמים ג"כ איזה מצוה נפרד זאת הפעולה מרצונו ית' אבל ישראל נתבררו ממצות סוכה שהם דבוקים בהרצון ית' ועליהם נאמר כל אשר וגו' הרוח ללכת ילכו: