איתא בגמ' (שם י"ד) למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות וכו'. ולהבין זאת איך שייך להפוך דעתו של הקב"ה. אכן הענין הוא כי זאת המימרא רמזו ז"ל (שם) גבי ידות האוכלין הנראין כפסולת שאינן ראוין לאכילה כי יש כחות שהעמיד השי"ת אותם בעולם שיכנים אותם האדם בקרבו בכדי שיעבוד בזה הכח אכילה את השי"ת והציב נמי השי"ת כחות כאלו שנקראים מצד האדם פסולת שאינם ראוים לאכילת אדם אולם מאותן הכחות עושה האדם הגנה לעצמו כגון מלבושים והגנת הבית שיגין בעדו מזרם וממטר אמנם מצד השי"ת יש באמת באלו הפסולת יקרות ביותר כי זה שנקראו פסולת הוא רק מחמת קטנות תפיסת אדם אבל מצד השי"ת אין שום פסולת כלל וכדאיתא בהאר"י הק' ז"ל שעל הקשין ועל ידות האוכלים הנראים כפסולת שורה השם אהיה דאנא זמין לאולדא ועל המאכל שורה השם הויה כי כבר יצא אל תפיסת אדם וידות האוכלין יען שהם עדיין בהארת שם אהיה למעלה מתפיסת אדם לזה נראין מצד קטנות התפיסה לפסולת אכן כשמתעלה האדם ע"י עבודתו להתיצב נוכח השי"ת פב"פ אזי נתעלה תפיסת זה האדם ג"כ ומכיר בתפיסתו את האור כמו שהוא בעצמית רצון העליון ית' וממילא יכול להכיר ג"כ היקרות הנמצא באלו הפסולת והקשין ממש כמו שהם מאירין ברצון העליון ית' וכן הם באמת כל הדברים הנראים מצד האדם למדת אכזריות יען שעומד האדם מהופך לכך נראה בדעתו שהמדה הוא מהופך כמו האותיות תשרי שהאותיות הם למפרע ובאמת מצד השי"ת האותיות הם תמיד כסדרן ואינם מהופכין כלל רק מצד קטנות תפיסת אדם העומד מהופך נראה לו שהאותיות המה מהופכים אבל כאשר מיישר האדם א"ע להתיצב נוכח השי"ת באור ישר אזי רואה ג"כ שאינם מהופכים כלל וזהו נמי שתפלתן של צדיקים מהפכות וכו' כלומר שע"י עבודת תפלתם המה מהפכים א"ע להיות עומדים באור ישר נוכח השי"ת פב"פ וממילא כשמהפכים עצמם להיות עומדים ביושר נוכח השי"ת אזי יכולין המה שפיר להכיר שאין אצלו ית' שום מדת אכזריות ח"ו רק מדת רחמנות וכענין דאיתא בזוה"ק (תולדות קלז) ויעתר יצחק דצלי צלותא וחתר חתירה לעילא לגבי מזלא על בנין היינו שהגיע בעבודתו לזה הרצון העליון ית' הנקרא מזלא שהוא למעלה מהתפיסה שעליה אמרו ז"ל בני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא היינו כי בזה הרצון העליון הנקרא מזלא הוא רק רחמים ורצון ומשם נוזל תמיד כל מיני השפעות טובות: