סוד ישרים (ליינר)/סוכות/סז
ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים וגו' איתא בזוה"ק (מדרש הנעלם וירא קטו.) ואזי השחוק בעולם דכתיב אז ימלא שחוק פינו וגו' ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים וכו'. הנה כל הצחוק והשמחה שיהיה לעתיד בתחיית המתים יהיה מזה שיראה השי"ת אז שגם הפעולה הגשמי של ישראל האיר למעלה ממש כמו עבודת צבא מעלה ומזה יהיה כל הצחוק משום שאין זאת בתפיסת אדם כלל כי עבודה שהיא בבהירות המחשבה לבד בלתי לבוש גשמי יכולין בזה העולם ג"כ להבין איך שמנהיר למעלה אבל העבודה המתלבשת בפעולה גלמית הגשמי יהיה ג"כ מאיר למעלה זה אינו כלל בתפיסת אדם לכן כשיראה זאת השי"ת גם בתפיסת אדם אז ימלא שחוק פינו וזאת הישועה נכלל בתחיית המתים ונמשך מעבודת יצחק אבינו ולזה קבעו תחיית המתים בברכת יצחק אחר כל הטובות הנאמרים שם לרמז בזה שגם הלבוש האחרון של ישראל יהיה חי וקיים. ועל זה הענין אמרו ז"ל תרגום יונתן שיר המעלות (מובא לעיל) למסקי תהומא כי אז יהיה ניכר מפורש שכל לבושי ישראל יש להם מקום אצלו ית' וכדאיתא במדרש (בראשית רבה ח) אם כן צונה ואלפים כלם למה עשיתי צפור שמים ודגי הים למה נבראו משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנאה יש למלך שמלאו וכו' ושמחת בית השואבה היה הארה מזה הצחוק והשמחה שיהיה לעתיד ולזה היו שופכים אז מים לתהום כי ענין תהום הוא גודל היקרות שהשליך השי"ת למרחוק מאד כמבואר בזוה"ק (תרומה קלב) ואחר כל התרחקות מוכרח זאת היקרות לחזור להשורש אלא לעת עתה נראה שהיא משוללת אור ח"ו ומראים ישראל בזה שמנסכים מים לתהום אשר יש בכח עבודתם להופיע אור גם כ"כ למרחוק ודוקא על ידי עבודתם יתעלו כל הדברים לשורש העליון ועל זה נאמר צחוק עשה לי אלהים: