סוד ישרים (ליינר)/סוכות/סו
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'. איתא בזוה"ק (צ"ו ל"א) ת"ח הני שבע קלין תליין במלה דפומא בשאר יומי שתא והשתא לא תליין אלא בעובדא ואנן עובדא קא בעינן ולא מלה בגין דבזמנא דא מברך לכל שתא וכו' ובזוה"ק (תצוה קפ:) בגין דאית שמהן קדישין עילאין דקיימין ברעו דרוחא ולבא בלא מלולא כלל ואית שמהן קדישין תתאין דקיימין במלה ובמשיכו דמחשבה ורעו עלייהו ואית שמהן אחרנין לתתא דאינון מההוא סטרא אחרא דאיהו מסטרא דמסאבא ואלין לא קיימין אלא ברעו דעובדא לתתא וכו': היינו כי יען שהציב השי"ת שיהיו לבושים בעולם הזה. נסתעפו ממילא לבושים כאלו שכל אחוזתם הוא רק בעובדא. אמנם ישראל הגם שהמה נמי לבושים ובעובדא. אכן הם במלולא ג"כ. ולזה מתחיל סדר עבודת ישראל בר"ה בקול פשוט שאינו עדיין אפילו בבחינת מלולא רק צעקה מעומק הלב בלי שום חיתוך אותיות כלל. ואח"כ ביוה"כ הוא במלולא ובעובדא כי מה שהכה"ג היה אומר אנא השם זה הוא מלולא. וכל עבודת היום הוא בעובדא, וכאשר נזדווגו ביחד מלולא ועובדא זה הוא היחוד הגמור, כי ענין מלולא מורה על התחלת הבנין מצורת אדם כי עיקר הצורת אדם הוא מה שהציב השי"ת בהבריאה שיהיה בכח עבודתה לומר דעה בהנהגתו ית' כדכתיב ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן והות באדם לרוח ממללא כד' בזוה"ק (תזריע דף מו) דיכול למלל קדם מלכא היינו שיכול למלל בתפלתו ולומר דעה בהנהגתו ית' כמאמרם ז"ל בגמ' (סוכה י"ד) מה עתר זה מהפך את התבואה בגרן ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמניות וזה הכח התפלה נקרא מלולא אכן צריך שיהיה נמי בעובדא כדי שיהיה ניכר מחשבתו גם מתוך מעשיו וכן בעובדא לחוד אין ג"כ שום שלימות כל זמן שמחשבתו אינו ניכר עדיין בזאת העובדא אמנם כאשר נתאחדו שניהם ביחד. במלולא וגם בעובדא. אזי ניכרת מחשבתו גם מתוך מעשיו. על זה נאמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכמאמרם ז"ל יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו: והנה כל העבודות מזה החדש נקראים זווגא דאמא כדאיתא בזוה"ק (אמור ק) ר' אבא שלח ליה לר"ש אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה וכו' ויוה"כ אוכח דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח דהא מבי אמא נטלה ולא מבי אבא וכו' היינו שהזווג של יוה"כ נקרא זווגא דאמא והוא כמבואר בזוה"ק (פנחס ריד) בר"ה אתער דרועא דשמאלא לקבלה לה למטרוניתא וכדין כל עלמא בדחילו בדינא וכו' כד"א שמאלו תחת לראשי וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אמא עלאה אנהירת אנפהא למטרוניתא בזווגאהא וכו' ביומא קדמאה דחג יתער ימינא לקבלה בגין לחבקה וכדין כל חדוה וכל אנפין נהירין וכו' היינו שמתחיל מיום ראשון של סוכות זווגא דאבא. והחילוק שבין שני הזווגים הוא כי זווגא דאמא היינו שישראל מעלין בעבודתם כל פעולתם לרצונו ית' אבל בזה העולם אין ניכר עדיין שום הארה מאותו הזווג, והזווג הנקרא בת אבי מורה שניכר מפורש גם בזה העולם הארת רצונו ית' בפעולת ישראל ועל אותה ההכרה נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' וענין הדר הוא כמבואר בזוה"ק (האזינו רצב) הדר ודאי כד"א פרי עץ הדר ושם אשתו מהיטבאל כד"א כפת תמרים וכתיב צדיק כתמר יפרח דאיהו דכר ונוקבא האי אתקריאת בת מטרד בת מההוא אתר דטרדין כלא לאתדבקא ואקרי אב וכו' היינו שמלת הדר רומז על עולם התיקון כי עד מלך הדר כתיב וימלך וימת ובמלך הדר לא כתיב עוד וימת. ואצלו נאמר ושם אשתו. וזה מורה על עולם התיקון שכבר נשאר ממנו הכרה בזה העולם וזהו פרי עץ הדר לרמז על עולם התיקון שמתחיל ביום ראשון של סוכות כי ע"י העבודות החזקות שהיו לישראל בימים הקודמים לחג נקבע בהם יראה בקביעות עד שיהיה בכחם לקבל כל הטובות ברצון ובהארת פנים ית' וזה הענין עולם התיקון כמו שהיה בכלל הבריאה דכתיב ואד יעלה מן הארץ ומבואר בזוה"ק (בראשית כ"ו) א' ד' מן אדני סליק ליה וא"ו ואתעביד בה אדון כל הארץ וכו' היינו כי מקודם היה הבריאה משוללת יראה רק ע"י צעקת עלמין דאתחרבון בקדמיתא נתלמדה הבריאה ונקבע בה יראה ודרך ארץ עד שנתהווה עולם התיקון כן אחר גודל הצמצומים של ישראל שקודם החג מתחיל השי"ת ביום ראשון של סוכות להראות לישראל הארת פנים ית' בהכרה מפורשת והוא כענין דאיתא בזוה"ק (בלק קצז.) דהא מגו מהימנא סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבא לה בלא עיכובא כלל ואיהי כד מטי לגבה כל מאן דכנישת עצר ומעצר ומעכבת דלא נחית ונהיר אלא כפום טלא טפין טפין וכו' היינו כי באמת הוא עיקר השלימות מכל הדברים רק בעת שהם כמוסים עדיין בהרצון ית' הנקרא דאנא זמין לאולדא כי אחר שיוצא הדבר אל תפיסת הבריאה לא יתכן עוד כלל שלימות כזאת כמבואר לעיל (אות א) אמנם השי"ת מצדו חפץ להנחיל כל הטובות לישראל באותו שלימות התקיפות ממש כמו שיש בהם בעת שהם כמוסים באנא זמין לאולדא אף שאין שייך שם קנין כי אם בהראיה מכל מקום בזאת הראיה בעצמה יש נמי כל התקיפות על דרך שאמרו ז"ל (ב"מ א.) מאי מצאתיה ראיתיה וזהו דאיתא בזוה"ק (שם) דהא מגו מהימנא סגיא דילה וכו' יהיב לה בלא עיכובא כלל היינו בלא שום צמצום כי אם בגודל התפשטות עם הבהירות העצום המאור בו בעוד שהוא כמוס בהרצון עליון ית' ואיהי כד מטי לגבה כל מאן דכניש עצור היינו שכנסת ישראל מצדם מעצרים ומעכבים עצמם מלקבל תקיפות עצום כזאת ועל זה הצמצום רמזו ז"ל (נדה סו.) בנות ישראל החמירו על עצמם וכו' תלו זאת החומרא על בנות ישראל להורות בזה שישראל מצדם קבלו עליהם כל החומרות הגם שלפי הנראה הוא זה הצמצום כענוה פסולה כי מאחר שרצונו ית' הוא ליתן מיד בלי עיכוב וצמצום כלל ומדוע ימנעו א"ע מלקבל אכן ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שבזה המקום שהאדם בטוח שלא יפסיד כלום במה שיתעכב מלקבל ואדרבה שישיג את הטובה על ידי זה הצמצום ביתר שאת אזי נכון מאד לעצור ולעכב א"ע כפי מה דאפשר עד שישיג אותה ביותר הארת פנים וכדכתיב טוב אמר לך עלה הנה וגו'. וזה הארת פנים שמנהיר השי"ת אחר הצמצום של האדם הוא עיקר עולם התיקון ועל זה מרמז האתרוג הנקרא תפוח כי בחג הסוכות יש ג"כ התגלות תרין תפוחין קדישין המובא בזוה"ק (אדרא נשא) ותפוח רומז על בליטה מפורשת מהארת פנים ית' וזה הוא האתרוג טעם עצו ופריו שוה כדאיתא בגמרא (שם) משום שרומז על עולם התיקון הגמור עד שמגודל החביבות שמראה השי"ת בהארת פניו ית' יש בכח הבריאה לקבל בעוצם התקיפות ובאותו הבהירות כמו שהוא ממש בהשם אהיה דאנא זמין לאולדא השורה על העץ ומחמת זה הוא האתרוג טעם עצו ופריו שוה. וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר: