סוד ישרים (ליינר)/סוכות/סה
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וגו'. איתא במדרש רבה (לך פ' מ"א) צדיק כתמר יפרח מה התמרה הזו וכו' מה תמרה וארז יש להן תאוה וכו' מעשה בתמרה אחת וכו' אמר תמרה זו צופה מיריחו וכו'. היינו שע"י הרשימה מצורת אדם הנמצא בה אינה מתבטלת ועל זה רומז כפת תמרים שזאת ההויה מצורת אדם לא יתבטל לעולם: וענף עץ עבות אמרו ז"ל (סוכה לב) תרי וחד וזה רומז נמי על שלימות ההויה כי תרי מורה על פירוד וחד מורה על קו המכריע בינתים ומאחד אותם כדאיתא בספר יצירה. וערבי נחל רומז על תשוקה ורצון הנמצא בלב ישראל כדאי' בזוה"ק (קדושים פה) ומאן דתיאובתיה למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דיוליף ליה והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא וקב"ה חדי בההוא מלה וקביל לה ונטע לה סחרניא דההוא נחלא ואתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל וכו'. מבאר בזה הזוה"ק גודל היקרות הנרמז בערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח והוא כי בכל חוזק היגיעה וגודל הסבלנות שהאדם סובל ומיגע עצמו בדברי תורה אשר באמת א"א כלל להשיג ולהגיע עד סוף תכליתה כדכתיב ארוכה מארץ מדה ואפילו אחר שמשיג האדם ברוב יגיעתו איזה חלק בד"ת בכל זאת מה יודע כדאיתא בזוה"ק (הקדמה א) כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין כיון דמטי תמן מה ידעת מה אסתכלתא מה פשפשתא הא כלא סתים כקדמיתא וכו' הרי שאי אפשר כלל להשיג ולהגיע לתכלית עומק רצונו ית' וכל מה שנפתח להאדם יותר אור בד"ת מכיר ביותר שלא התחיל עדיין להשיג בה כלום ואחר כל זאת אינו נמאם להאדם כלל לקוץ בה ח"ו אלא אדרבא כל מה שמיגע בה ביותר נתוסף בו יותר תשוקה על תשוקתו ונתחזק אצלו כל פעם הרצון והחשק ביותר חביבות ועוצם תמימות מזה מוכח אשר באותה התשוקה והרצון בעצמה כמו שהיא משוללת השגה והבנה נמצא באמת כל מיני שלימות ובאמת כל הקנין והשגה שישיגו ישראל לעתיד בדברי תורה זה הכל יהיה נמשך רק מחמת הרצון והיגיעה שהיה אצלם מקודם בזה העולם בעת שהיו עדיין משוללי השגה והבנה בד"ת הרי שיש לאותה התשוקה והיגיעה בעצמה כל השלימות גם בלעדי הפירות הנצמחים להאדם אח"כ ע"י יגיעתו ועל זאת התשוקה והרצון רומזין ערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח ואינם מוציאים פירות כדאיתא בגמ' מנחות ובמ"ר פ' אמור כי זה שאינו מוציא פירות מורה על גודל השלימות הנמצא בהם אף בלעדי הפירות כי מחמת רוב הלחלוחית הנמצא בהם אינם מוציאים פירות ההיפך מצפצפה שבהרים שאינם מוציאים ג"כ פירות אכן יש חילוק כי הצפצפה שבהרים אינה יכולה להוציא פירות מסבת הכחישות וחסרון לחלוחית שבו וזה רומז לכל התשוקות מעניני עוה"ז כי מי שכל תשוקתו הוא רק לתענוגי עוה"ז וכאשר לפעמים אינו משיג בשלימות תכלית תשוקתו אזי הוא קץ ביגיעתו כי אחר שיגיעתו אינו מוציא פירות א"כ למה לו כל טרחתו כמו שמצינו במדרש תנחומא (פ' פנחס) מעשה בגוי אחד שעשה סעודה לכל בני עירו אמר ר' דוסתאי אותי זימן לאותה סעודה עם כל בני עירו ולא היה שלחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד מה עשה נטל את הטבלא מלפנינו שהיתה יפה יותר מששה ככרי כסף ושברה וכו' והוא מאחר שלא היה לאל ידו למלאות כל תשוקתו ותאותו נמאס אצלו כל יגיעת רכושו ועל זאת רומז צפצפה שבהרים משא"כ ערבי נחל הגם שאינו מוציא ג"כ פירות אולם זה הוא מסבת רוב לחלוחית יש בהם כח לעצור עצמם מלהוציא פירות ועל תשוקת הרצון כזה שיש לו להאדם בדברי תורה אף שאינו מוציא פירות בזה העולם רומזין ערבי נחל ולכן צריכין הארבעה מינים להיות באגודה אחת עם הערבי נחל להורות בזה שעיקר הקנין בכל העבודות יהיה להאדם רק מחמת התשוקה והרצון שהיה אצלו מלפנים קודם שנצמח אצלו עדיין שום פרי: