סוד ישרים (ליינר)/סוכות/סג
איתא בגמ' (סוכה נג.) א"ל רב חסדא לההוא מדרבנן וכו' מי שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד וכו' בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מבעי ליה וכו' הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח וכו' כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא וכו' כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה וכו'. הענין משמחת בית השואבה שעלי' אמרו ז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו זאת השמחה היא נמשכת מחפירת דוד המלך בתהום עד שנתגלה הצרור שחתם בו את התהום כדאיתא במדרש וזה הצרור הוא השם מ"ב שנזדרע בששת ימי בראשית כדאיתא בזוה"ק (בראשית א) אזדרע שמא גלופא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית וכו' ובזה השם מ"ב חתם את התהום שלא יעלה וישטוף עלמא כי בתוך התהום מנח השם ע"ב דסליק ונחית והשם מ"ב סליק ולא נחית כדאיתא בזוה"ק (תרומה קלב:) וזהו כענין דאיתא במדרש (שוחר טוב) על הנשמה שעולה ויורדת בגוף כי משתוקקת תמיד לעלות למקום בהירותה לשרשה הרמתה ומראה לה הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו היינו שמראה לה שיכולה להרויח בהגוף יותר ע"י שתוציא יקר מזולל כאן. אזי נשארת בנייחא בתוך הגוף. כן הוא הענין בהתהום דבעי למשטף עלמא כי בתוך התהום מונח השם ע"ב דסליק ונחית ואינו בנייחא מההסתר של עוה"ז וזהו דבעי למשטף עלמא. ועל זה איתא בזוה"ק (יתרו צא) דקב"ה כד שתיל עלמא אטבע גו תהומא צרורא חדא חקיקא בשמא קדישא ואטבע לה לגו תהומא וזה הצרורא חדא הוא השם ע"ב. וכד מיא בעאן לסלקא חמאן רזא דשמא קדישא חקוק על ההוא צרורא ותייבין ומשתקעין והדרין לאחורא וכו' וזה השמא קדישא דחקוק על ההוא צרורא הוא השם מ"ב דחתם ביה את התהום שלא יעלה וישטוף עלמא כי בזה השם מראה השי"ת שחפץ בעבודת אדם ובלתי ההסתר לא היה מקום לעבודה וזה הרצון לעבודה מראה השי"ת בשם מ"ב כי יש בו שבעה שמות מששה ששה תיבות ובכל שם חסר תיבה השביעית להורות שרצונו ית' הציב בזה העולם לבלתי יהיה במלכות שמים כביכול שום שלימות רק ע"י עבודת ישראל כי גמר השלימות מכל המדות שנאמר עליהם לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' הוא לך ה' הממלכה וזאת השלימות אי אפשר רק ע"י עבודת ישראל בתוך ההעלם וההסתר וזהו דאיתא שם וכד מיא בעא לסלקא חמאן רזא דשמא קדישא חקוק על ההוא צרורא ותייבין ומשתקעין והדרין לאחורא וכו' וזהו דאיתא (שם) בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שס אחספא וכו' היינו כי דוד כרה את התהום בעת שכבש את ירושלים ואיתא בפרקי דר"א בעת שקנה א"א ע"ה את מערת המכפלה מאת בני חת הותנה עמו לבלתי יכבוש ירושלים וענין מערת המכפלה מבואר בזוה"ק (חיי קפט.) רזא דמלא שדה המכפלה ודאי מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהו מכפלה וכו' היינו כי ה' דבשמא קדישא רומז על ההסתר האחרון שהוא מדת המלכות דלית לה עיינין שיוכל לחשוב ח"ו שעולם כמנהגו נוהג ע"ד שמצינו הרי שגזל סאה חטים וזרעה בדין הוא שלא תצמיח אלא עולם כמנהגו נוהג. אכן מערת המכפלה שקנה אאע"ה מורה שגבי ישראל יש ה' כפילה להורות שישראל מכירין אף בזמן ההסתר וההעלם שבאמת מנהג מלכות שמים את העולם ולא העולם נוהג כמנהגו ח"ו כי ישראל מכירין שפיר שהצמיחה מהסאה גזולה אינה צמיחה כי אין לזריעתה שום הויה כלל וזאת ההכרה נקרא כיבוש ירושלים וזהו דאיתא שם שהותנה עמו לבלתי יכבוש ירושלים כי בזה העולם אי אפשר כלל שיהיה זאת הבהירות בהתגלות לעיני כל כי מהתגלות בהירות כזאת אפס מקום לעבודה אמנם בזמן שכבש דוד את ירושלים אז התחיל הסיהרא להיות קיימא באשלמותא כמו שהיה בימי שלמה המלך לכן כרה דוד את התהום היינו שהיה חופר בתוך ההסתר עד התהום כלומר שיתגלה מפורש גם בזה העולם השלימות מהנהגת מלכות שמים כי כל עסק עבודתו של דוד המלך היה להנהיר בזה העולם את ההסתר שלא יהיה עוד בעולם שום הסתר רק שיתגלה מפורש האור משמא דע"ב אתוון שהוא הצרורא דמונח בתהום ולזה קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא כי אין בכח הבריאה לסבול אור יקר כזה בהתגלות מפורש כי לא היה נשאר עוד שום מקום לעבודה וכל עיקר רצונו ית' הוא שיהיה כדכתיב מעט מעט אגרשנו מפניך בכדי שיהיה מקום לישראל לקנות מתוך ההסתר ולהוציא יקר מזולל לכך אמר דוד מי איכא מאן דידע אי שרי למכתב שם אחספא. וכתב שם ושדי בתהומא ונחית תהומא וכו' היינו שהיה מראה להתהום את השם מ"ב שחתם בו השי"ת את התהום שלא יעלה וישטוף עלמא כדי שיהיה מקום לעבודה אכן מכח זה הרצון ית' המנהיר בשם מ"ב שיהיה מקום לעבודה מתחייב נמי גודל ההסתר בעולם עד שקשה מאד מסבת התגברות ההסתר להכיר את הנהגת מלכות שמים וזהו דאיתא שם כי חזא דנחית טובא היינו שראה שההסתר יתגבר ח"ו מאד אמר כמה דמדלי טפי מרטב עלמא אמר ט"ו מעלות ואסקיה היינו כי אלו ט"ו מעלות רומזין כמו שנא' כי בי"ה ה' צור עולמים וכמו שביארו ז"ל (מד' ש"ט ט) כי יד על כס י"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו' היינו שכך הציב השי"ת שאין שלימות במלכות שמי' כביכול כי אם ע"י עבודת ישראל ע"כ מחויב שיהיה הסתר אבל לא שיהיה כ"כ הסתר בחוזק ההתגברות ח"ו רק שיהיה כמה דמדלי טפי מרטב עלמא ומהתגלות אהבה כזאת היה נמשך כל השמחה של בית השואבה עד דאיתא בגמרא (שם) מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו וזאת השמחה היתה נמשכת מזה שחפר דוד את התהום ולכן היו שופכין אז מים לתהום לרמז בזה כמאמרם ז"ל (פ' פנחס) במדרש כלום אומרים השקה את הבאר מים ואת הגפן יין אלא שרצונו ית' הוא דוקא להשקות את הבאר מים ואת הגפן יין להורות על זה הרצון שהעמיד השי"ת שכביכול חסר כבוד שמים וכל ההשלמה יהיה רק על ידי עבודת ישראל וכדאיתא בזוה"ק (שלח קעא) מיא דאינון מלרע האיך סלקין לעילא מניה וכו' (עיין לעיל אות נ"ח ד"ה והיה ביום ההוא וגו' ביאור היטב על זה המאמר הק'):