סוד ישרים (ליינר)/סוכות/מח
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'. איתא בזוה"ק (נח סג) שאלו ארבעה מינים המה ברזא דארבע אתוון דשמא קדישא וכו'. היינו כי אלו ארבעה מינים המה מעולם התיקון. כי כמו שהיה בכלל הבריאה שעל ידי הגערה והסבלנות מהמבול התחיל לבנות עולם התיקון. כן נבנה עולם התיקון בכל שנה מהסבלנות שנה שעברה כי מחמת זה נקבע בנפש אדם יותר ישוב הדעת לבל ילך בתקיפות כי אם בהסדר מצורת אדם עד שיהיה נגמר עולם התיקון בתכלית השלימות ועל זה התיקון בשלימות רומז הסוכה עם ארבעה מינים כי על אתרוג אמרו ז"ל טעם עצו ופריו שוה לזה רומז על עולם התיקון כי בהתחלת הבריאה נאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וביארו ז"ל שיהיה העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא העץ פרי ולהבין זאת וכי יש להארץ בחירה לשנות ח"ו מאמרו ית' אלא הפירוש מעץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי היינו כי השי"ת מצדו חפץ מאד להיטיב לבריותיו להשפיע להם כל מיני טובות אף בלתי עבודת יגיע כפם ועוד זאת שאותו טעם המתוק ממש שמרגיש האדם בהטובה אחר עבודת יגיע כפו כך ירגיש האדם טעם מתוק בהטובה גם קודם עבודת יגיע כפו וזהו שאמר הקב"ה עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי כי טעם הפרי מורה על מתיקות הטובה שמשיג האדם אחר עבודת יגיע כפו וזהו עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי כי טעם העץ רומז שיטעום אדם המתיקות מהטובות גם קודם עבודת יגיע כפו כטעם הפרי כלומר כמו אחר יגיעת עבודתו ועל זה אמרו ז"ל והיא לא עשתה כן היינו כי הארץ רומז על הנקודה היקרה הגנוז וצפון בעומק לבבם של ישראל. וזאת הנקודה היקרה אינה בנייחא מטובה כזו ששופע השי"ת בלתי עבודת יגיע כפו של אדם כדאיתא בזוה"ק (בלק קצז.) דהא מגו מהימנא סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבו לה בלא עיכובא כלל. היינו כי השי"ת מצדו מחמת גודל אהבתו לישראל חפץ ליתן להם כל מיני התפשטות טובות בלי שום צמצום ויגיעת עבודה כלל. ואיהי כד מטי לגבה כל מאן דכנישת עצר ומעצר ומעכבת דלא נחית ונהיר אלא כפום טלא טפין טפין זעיר זעיר וכו'. היינו כי נפש הישראלי מצדו מתיירא לקבל טובה בהתפשטות בלי יגיעת עבודה לכך מקבל הכל רק בגודל צמצום ע"י עבודת יגיע כפו כדי שלא יסתיר הטובה את האור בעדו וכמבואר שם דבשעתא דאיהו סליקת למלקט ענוגין וכסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין מטי לגבה טפה כחרדל ומיד אעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו' וזהו כענין מאמרם ז"ל בש"ס בנות ישראל החמירו על עצמם לישב ז' נקיים על טפת דם כחרדל וכו' לא נקטו חז"ל בלשונם חכמים החמירו על בנות ישראל אלא בנות ישראל החמירו ע"ע להורות בזה שזאת החומרא הוא מצד נקודת לבם של ישראל וזאת הנקודה נקראת בת עין וזהו בנות ישראל החמירו ע"ע לבלתי יקבלו שום טובה בגודל התפשטות פן יסתיר בעדם את האור רק קבלתם יהיה אחר עבודה וצמצום משבעה נקיים וזאת הנקודה הנקרא בת עין מכונה נמי בלשון חז"ל בשם ארץ לכך לא עשתה כן שהחמירה על עצמה שיהיה עץ עושה פרי ולא עץ פרי אמנם כל אלו החומרות המה רק קודם שנגמר בשלימות עולם התיקון אבל לעתיד אחר כל הבירורין שיהיה עולם התיקון בשלימות אזי לא יהיה עוד עיכוב מטפת דם כחרדל וממילא יהיה אז טעם העץ כטעם הפרי ועל שלימות התיקון כזה רומז האתרוג שטעם עצו ופריו שוה ועל זה נמי רומז מה שדר באילנו משנה לשנה ואינו מתירא מהתחלפות הזמנים כי אין מזיק לו קור וחום וזה הכל מרמז על עולם התיקון שאינו נוטה האדם לשום רע לזה מגין עליו השי"ת נמי ומשמרו מכל רע וממילא הוא אצלו טעם העץ כטעם הפרי כי לאדם טוב מטעימין לו מפרי מעשיו בעוה"ז וגם מה שאמרו ז"ל אתרוג שוה לאילן וכו' ולירק (ר"ה יד:) רומז נמי על עולם התיקון כי יש מעלה באילן מה שאין בירק ויש בירק מה שאין באילן יש מעלה באילן שנזרע רק פעם אחת ושוב עולה אח"כ השרף מעצמו ומשקה ומגדל אותו ומצמיח פירות וזה רומז על תפלה בקביעות כענין הכתוב ואני תפלה וכדכתיב ויתפלל בעדו תמיד היינו שמעיד השי"ת וחותם על האדם הזה שלבו מלא תפלה ותחנונים ויש מעלה בירק מה שאין באילן כי ירק גדל על כל מים כדאיתא בגמ' (שם) וזה מורה על גודל הכרה הנמצא בו שמכרת תמיד שצריכה בכל רגע לקבל מחדש מהשי"ת והכרתו אינו נתישן בשום פעם ועל הכרה כזאת רמזו ז"ל (חגיגה) תהו זה קו ירוק המקיף את העולם וכו'. ולזה נקראת ירק שרומז על אותה הכרה. ולכן איתא בגמרא (עירובין נה:) כל עיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בתוכה וכו' רמזו ז"ל בזה שתלמיד חכם אף שיש בו כמה דברי תורה בקביעות בכל זאת צריך להשתוקק תמיד להוספה בכל פעם ולהתחדשות וכמו שמשלו ז"ל את תלמידי חכמים לדגים שבים מה דגים אף שהם תמיד במים מ"מ כשיורדין גשמים הם שואפים מי גשמים כך צריך הת"ח להשתוקק תמיד ולשאוף התחדשות בד"ת ולבלתי יסתפק עצמו בהד"ת הנמצא אצלו בקביעות וזהו שרמזו ז"ל אתרוג שוה לאילן ולירק שיש בו שני המעלות כלומר שרומז על עולם התיקון בתכלית השלימות שיהיה לכל נפש מישראל שני המעלות שיהיה בו ד"ת בקביעות ובכל זאת לא יסתפק עצמו בד"ת שיש בו בקביעות אלא שיבקש ויחפש עוד הוספה וישתוקק ליותר התחדשות ולזה אמרו ז"ל בגמרא (ברכות נז) הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו רמזו במלת הדור על שלימות התיקון שמורה האתרוג כמבואר בהאר"י הק' ז"ל: