סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/כא
בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'. מלת בזאת רומז על מדת המלכות שהוא גמר המדות שניתן בה רשות לאדם להכיר כבוד מלכותו ית' כדאיתא בגמ' (ר"ה) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, היינו שהכרת מלכות שמים הוא השער והפתח להאדם לכנוס על ידה אל הקדש וזהו בזאת יבא אהרן אל הקדש היינו כי זה השער לה' הנקרא בזאת כולל כל מיני עבודת ה' והנה לאיזה הכרה מגיע האדם אחר שהולך דרך כל עבודות אז יוכל האדם להכיר איך שישראל עלו במחשבה ויש להם מקום ברצון העליון ית' עד היכן ששמע הכה"ג שירת הכרובים כדאי' בזוה"ק (אמור קכ.) כיון דהוה עאל וכו' והוה שמע קול גדפי כרובים מזמרי ומשבחי הוה ידע כהנא דכלא הוה בחדוה וכו' ושירת הכרובים רומז על כבודן של ישראל כדאי' בגמ' (חולין צא:) שאין להם רשות למלאכי השרת לפתוח בשירה תחלה עד שיפתחו ישראל וכמאמרם ז"ל (חגיגה יב) שמלאכי השרת חשות ביום ואומרים שירה בלילה מפני כבודן של ישראל וכדאי' במדרש (בראשית רבה) שאמרו המלאכים תנה הודך על השמים והשיב להם הקב"ה א"כ צונה ואלפים כלם למה עשיתי צפור שמים ודגי הים וכו' הלא כל אלו לא נבראו אלא לסייע לישראל ומאחר שבזה היום מאיר כ"כ הארת הרצון ואהבה העצומה לישראל לכן נמשך מחמת זה הרצון כל מיני כפרה לישראל עד שבשעיר המשתלח נתכפרו על הודע ולא הודע ולזה נאמר והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לשלח אותו לעזאזל המדברה וכמבואר בגמ' (יומא סה) עד מתי זקוק לעמוד חי עד מתן דמים של חבירו וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שמראה בזה השי"ת את עוצם אהבתו לישראל איך שחפץ בחיים של ישראל כענין דאיתא בזוה"ק (משפטים) שחפץ לאוטבא לישראל בעלמא דין ויתיר בעלמא דאתי אבל בעלמא הדין חפץ נמי השי"ת בהחיים של ישראל כמאמרם ז"ל יפה שעה אחת בתורה ובמצות בעוה"ז מכל חיי עולם הבא ולזה השעיר זקוק לעמוד חי עד מתן דמים של חבירו כי כל עבודת יוה"כ האמורים על הסדר שהעבודה אחת היתה מחייבת חברתה כדאי' בגמ' וכל אלו העבודות היו בירורים שהיו מבררים כל פעולות ישראל וכל מה שהיה בכח עבודה לברר היה נכלל בהשעיר לה' כי כל מה שהיה צריך להתברר ע"י עבודת אדם וגם מה שלא היה יכול להתברר ע"י עבודת אדם רק על דרך ממני יצאו הדברים כבושים זה הכל היה נכלל בהשעיר שעלה עליו הגורל לה' אולם מה שנשתייר ולא היה יכול להתברר לא ע"י עבודת אדם וגם לא ע"ד ממני יצאו הדברים כבושים רק שיברר אותה השי"ת שזאת הפעולה נפעל בישראל מחמת זדון האומות לבד ועל בירור כזה היה הכהן סומך ידיו על השעיר של עזאזל והתודה והיה משלח אותו המדברה כי מדבר רומז על שלילת ישוב הדעת שאינו כלל בתפיסת אדם ותיקון מבירור כזה אינו ג"כ כלל בתפיסת אדם כי רק השי"ת שהכל ברא לכבודו הוא יכול לברר שיש מצדו כבוד שמים אף במדבר וזה היה הענין של שעיר המשתלח דאיתא עליו בזוה"ק שהיה ענין אשם תלוי כללי כי אשם תלוי בא על לא הודע להגין עליו מן היסורין עד שנודע ומביא חטאת וכן פעולות כאלו שאינם יכולין להתברר כי אם מצד השי"ת כי התיקון שלהם אינו כלל בתפיסת אדם צריכין לאשם תלוי וזה היה השעיר המשתלח לכן היה זקוק לעמוד חי עד מתן דמים של חבירו כי כל עוד שהיה באפשרי לברר ממנו פעולות שיכולין להכלל בהשעיר שעלה עליו הגורל לה' ויעשה מזדונות זכיות לא היו משלחין אותו והיו מעכבין א"ע מלשלוח אותו המדברה עד שלא היה עוד באפשרי ללקט ממנו יותר ולעשות מהם זכיות ע"י עבודה אז היו משלחין אותו לעזאזל המדברה: