ויאמר "עלינו לשבח" וצריך לאומרו מעומד ("עלינו" בגי' "ומעומד"), וצריך לאומרו בכונה גדולה, ויש בו כמה סודות ורמזים וכוחו גדול, ויש מדקדקין שאומרים אותו בכל יום ז' פעמים בין ביום בין בלילה, ז' פעמים ביושר וז' פעמים למפרע, פעם ישר ופעם למפרע, שמתחילין ("עוד אין מתחת הארץ ועל וכו'). ויהושע תיקן זה השבח הגדול כשכבש את יריחו, ואמרו שבעה פעמים ישר והפוך, ובו הפיל ז' חומות שהיו ליריחו. והוא מסוגל לכל דבר וענין מצרה וצוקה שלא תבוא ולא תהיה, לומר אותו ישר והפוך. ושם "יהושע" רמוז בו בתחלת ענינים, ומרוב ענותנותו לא רמז שמו שלם כי אם "הושע", ולא חתמו כסדרו אלא למפרע באופן זה: ע' של "עלינו", ש' "שלא שמנו", ו' "ואנחנו משתחוים כו'", ה' "הוא אלהינו וכו'".

וצריך לכוין בו קבלת עול מלכות שמים ויחודו ואלהותו, וכמו שיש בפסוק "שמע ישראל" ע' רבתי וד' רבתי, ע' של "שמע" ד' של "אחד", לרמוז שצריך להעיד על יחודו יתברך ויתעלה, כן רמוז בשבח הזה שמתחיל בעי"ן ומסים בדלי"ת (עלינו לשבח וכו' אין עוד). ואח"כ יאמר (על כן נקוה לך ה' אלהינו) שהוא מענין מלכיות, להמליך יוצרינו עלינו, והוא קרוב לשבח שב"עלינו לשבח", ורמוזה בו גם כן ע"ד, שמתחיל בעי"ן (על כן כו') ומסים בדלי"ת (ולעולמי עד תמלוך בכבוד).

ורמוז בתחלת תיבותיו ע' כ' ן' - ע'ל כ'ן נ'קוה, ואפשר שהוא כשהצדיק עליו את הדין וידע שחטא, ואמר בתפלתו (שמהרה יעביר גלולים מן הארץ להפנות אליך כל רשעי ארץ), והענין הוא שיסיר לב האבן מבשרנו, אשר הוא מתענו ומכשילנו מעבודת האל יתברך ויתעלה, ויבוא זמן שכולם יכירו וידעו את ה' ומלאה הארץ דעה את ה', ויתן בנו לב בשר שלא נשוב עוד לכסלה ולמכשול עון, וקבל עליו עול מלכות שמים קודם מיתתו, ולכן אמר לו יהושע שבאותה מיתה נתכפרו כל עונותיו וזכה לעולם הבא, כדכתיב יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. אחר כך ישהא מעט קודם שיצא.

ולעולם ישתדל לבא מן הראשונים ולצאת מן האחרונים, ואם יכול להתעכב עד שלא ישארו י' בבית הכנסת טוב לו, שלא גרם הוא להרוס הבנין להסתלק השכינה, שהרי נתעכב עד שלא נשאר מקום לשכינה לנוח, ועוד כי הישיבה בבית הכנסת היא מצוה בפני עצמה, כדכתיב אשרי יושבי ביתך, ואומר ישבו ישרים את פניך. ומכאן סמכו שצריך האדם לשהות שעה אחת קודם התפלה ושעה אחת אחר התפלה, "אשרי יושבי ביתך" לקודם התפלה, כמו שכתוב "עוד יהללוך סלה", לאחר התפלה. ושם הוא אומר "צדיקים יודו לשמך" ואחר כך "ישבו ישרים את פניך". ועכשיו בעונותינו שאין אנו מתעכבים שעה לפחות, נקדים מן הקודמים ולהתאחר מן המאחרים. (ונראה לי שמה שצוה ר' יהושע בן לוי לבניו, קדמו וחשיכו לבי כנישתא, הוא גם כן רמז למה שיהיו מן הקודמים ומן המחשיכים ובזה תוריכו יומין). וכשיוצא אומר "ה' נחני בצדקתך למען שוררי כו'" ופסוקים כיוצא בו, לבקש מאת האל יתברך ויתעלה שידריך אותו בדרך ישר לא יכשל בה. וכשיוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה, שנראה שישיבתה היה עליו למשא ולכן בורח ממנו וממהר לצאת, אלא יצא בהכנעה וכובד ראש, מתחנן לפני אלהיו שלא תשוב תפלתו ריקם.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.