סביב הארץ בשמונים יום/פרק כד
המקרה הזה עכב את מר פוג עשרים שעה. ופספרטו אשר גרם לזה התעצב מאד אל לבו, כי ראה היטב כי הוא הסב בחרבן אדוניו.
אז יקרב השוטר למר פוג ויתבונן בו ויאמר:
– האמנם אדוני, כבודו אץ לדרכו?
ויען מר פוג: מאד מאד.
והשוטר הוסיף: עוד פעם אשנה שאלתי: האמנם יש לכבודו צרך להיות בניו יורק ביום י"א לפני תשע שעות בערב, מועד צאת הספינה לליורפול?
– צרך גדול מאד.
– ולולא התעכב ע"י הפראים האלה כי אז בא לניו יורק בבקר?
– כן, והייתי מקדים לבוא שתים עשרה שעה לפני המועד.
– טוב; אם כן, כבודו אֵחר לעשרים שעה. בין עשרים ושתים עשרה, ההבדל הוא שמנה. על כבודו איפוא להרויח אלה שמנה השעות.
– ברגלינו?
– לא, במרכבה מחלקת על השלג, עם מפרש לרוח הים.
זאת היתה הצעת האיש אשר דבר לפיקס בלילה, ופיקס לא אבה אז.
ולא ענה מר פוג לפיקס דבר. אך פיקס הראהו את האיש מתהלך לפני התחנה. ויגש הג'נתלמן אליו, ורגעים אחדים אחרי כן באו מר פוג והאמריקני הזה, ושמו מוג', לצריף אחד, ויתבוננו שם למרכבה מחֻברת לשתי קורות ארוכות, ובה מקום לששה שבעה אנשים, ובתוך תרן ומפרש גדול עליו. ומאחורי המרכבה מין קרש להטות המרכבה לפי הצרך.
ברגעים מספר השתהה מר פוג עם בעל אניית היבשה הזאת. הרוח היה טוב ונשב בחזקה ממערב. השלג התקשה, ומוג' קבל עליו להביא את פוג בשעות אחדות לתחנת אומאהה, ושם הקטורים שכיחים והדרכים רבים, ואפשר כי עוד יבוא לניו יורק במועדו.
ולא אבה מר פוג לצער את מרת אאודה בהנסיעה הזאת בהקר הקשה אשר מהירות המרכבה יחזקנה עוד יתר, ויציע לה להשאר את פספרטו בתחנה, והנער החשוב קבל עליו להביא את האשה הצעירה לארפה. אך מרת אאודה מאנה להפרד ממר פוג ויתעתדו כלם ללכת.
בשמנה שעות היתה המרכבה נכונה לצאת, וישבו בה הנוסעים, ויתעטפו במעטותיהם, ושני המפרשים הגדולים היו פרושים, והרוח היה דוחף, והמרכבה החליקה על פני השלג במהירות ארבעים מיל לשעה. המהירות הזאת חזקה עוד את הקרה, והנוסעים נלחצו איש לרעהו ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. רק מוג‘, בעל המרכבה, היה מדבר, כמו אל לבו: אם דבר לא ישבר, בוא נבוא למועד הקצוב, וחפץ חפץ מוג' הרבה לבוא למועד אשר אמר, כי מר פוג, כדרכו תמיד, יעד לו פרס מסים.
ופספרטו, פניו היו אדומים כשמש בשקעו בתוך הערפל על פני הים, וישאף אל קרבו האויר הקר הזה, ומעט מעט גברה עליו טבעו והתקוה שבה אליו כבראשנה: תחת אשר יכלו לבוא לניו יורק בבקר, בוא יבואו עתה בערב, אך עוד יש תקוה כי ימצאו את הספינה היוצאת לליורפול.
בשעה וחצי אחרי הצהרים קם מוג' ויורד המפרשים, ואחרי זמן מה אמר להנוסעים, הנה באנו!
אמנם, בוא באו לתחנת אומהה, ומפה הקטורים רבים, והיתה יכלת מיד ללכת לניו יורק, ויעלו כלם בעגלות מסלת הברזל, ובמהירות גדולה עברו כל המרחק הגדול, ויבאו למחרתו בארבע שעות לפנות ערב לשיקאגו, ומשם עלו מיד בעגלות, ויבאו ביום י"א דיסימברו באחת עשרה שעה וחצי בערב בתחנת ניו יורק. והנה, הספינה טשינה הפליגה לדרכה לליורפול זה חמשה וארבעים דק.