סביב הארץ בשמונים יום/פרק יא
במשך ימי הנסיעה הראשנים על הספינה הכירה מרת אאודה את פיליאס פוג יתר. בכל פעם שהקרה המקרה לפניה, הראתה לו עד המה היא מכרת לו טובה, והג'נתלמן, בעל מרה לבנה, שמע את דבריה בקר רוח, לפחות למראית עין, וכל רגש חם לא נראה בקולו או בתנועותיו. שמר שמר לבלתי תחסר האשה העלמה דבר, ובשעות קצובות היה בא אליה, לא לשיח אתה, אך להקשיב דבריה. וימלא כל חובות דרך ארץ שגבר חיב לאשה בדקדוק גדול, אך בתנועות קבועות, כמו לו היה מכונה. ולא ידעה מרת אאודה מה תחשוב על האיש הזה, אך פספרטו באר לפניה מעט את זרותו, ואת ההמרה אשר גרמה מסעו סביב הארץ. ותגחך מרת אאודה בשמעה את הדבר, אך בכל זאת, הלא הוא הצילה ממות, ותביט עליו רק כעל מצילה.
ותאשר מרת אאודה את הדברים אשר ספר על אודותיה מנהיג הפיל הפרסי, ותחוה דאגתה פן לא תמצא מפלט לה בבית קרובה, ויאמר מר פוג כי לא תדאג מאומה, כי הכל יעשה בדיוק.
ההבינה האשה העלמה את כח המלה הזאת בפי פוג? לא ידוע. על כל פנים עיניה הגדולות הצחות "כברכות הקדש בהימאלאיה" השקיפו אל עיני מר פוג רגעים אחדים, אך בפוג, בלי התרגשות, כמשפטו תמיד, לא נראה כל נטיה לנפול אל הברכות האלה.
והנסיעה בימים הראשונים היתה בלי כל מקרה לא טוב. העת היתה טובה, וכל חלק לשון הים הזה אשר המלחים יקראו לו "זרועות פינגל" היה נוח להליכת הספינה. זמן מצער חלף, והרנגון עבר לפני רכסי אנדמן הגדול, אשר ראשו היפה למראה, ושמו סדלופיק, הגבוה אלפים וארבע מאות רגל, נראה מרחוק לעוברי הים.
ותלך הספינה קרוב להחוף. ולא נראו להנוסעים הפפואה הפראים יושבי האי. היצורים האלה הם השפלים ממדרגה האנושית, אך ללא אמת נתנום לאוכלי אדם.
ומראה האי אשר נגלה יתר ויתר היה נהדר. יערים גדולים מעצי אזור החם למיניהם, גדולים כענקים ונהדרים למראה, כסו את כל הארץ, מקדם, ואחריהם נראתה דמות ההרים בהדר יפים. ועל החוף שרצו לאלפים הצפרים אשר יקראו להן סלנגן, אשר קנן יטעם כל כך לחך יושבי מלכות השמים (ארץ סינים). אך כל המראה המתחלף הזה, שראו עיני המביטים ברכסי הרי אנדמן, חלף מהרה והרנגון הלך הלך וקרב במהירות לבוגז[1] סלכה, ודרך בו יבא לים ארץ סין.
ומה עשה במשך כל העת הזאת השוטר פיקס, אשר נמשךבמקרה רע בנסיעה סביב הארץ? בהפליגו מכלכתה, אחרי צוותו כי הפקודה, אם תבוא מלונדון, תשלח לו להונג קונג, ירד גם הוא בצנה ויעלה בספינת רנגון, ופספרטו לא ראהו. ויקו כי יוכל להסתתר עד בוא הספינה הונג קונג. ובאמת, קשה יהיה לבאר סבת המצאו בספינה, בלי העיר חשד בלב פספרטו אשר חשב כי הוא בבומבי. אבל טבע הענינים חובתו להודע להנער הטוב. כיצד? עוד מעט יראה הקורא.
כל תקות השוטר, כל מאוייו ותשוקתו נקשרו עתה בנקודה אחת בעולם, בעיר הונג קונג. בסנגפור לא יוכל לעשות מאומה, כי הספינה עומדת שם זמן קצר מאד, ורק בהונג קונג עליו לעצור את הגנב, ואם אין ונמלט מידו לעולם.
ואמנם הונג קונג עיר אנגלית, אך האחרונה במסע הזה. מהעיר הזאת ומעלה ימצא הגנב מפלט בטוח בארץ סין, יפן אמריקה. בהונג קונג, אם תשיגהו שם הפקודה מלונדון, ויתפש את פוג, ונתן אותו על יד השוטרים שם, וכל קושי אין בדבר. אך אחרי העיר הזאת, פקודה פשוטה מהשוטרים מלונדון לא תספיק, ויהיה צרך בכתב ממשלת אנגליה לממשלת המקום אשר ימצא שם הגנב כי תסגירהו הממשלה ההיא על יד השוטר ומזה יצאו כל מיני עכובים, מכשולים ומניעות, והפוחז ישתמש בזה להמלט כליל. ואם לא יצליח בהונג קונג, יהיה כמעט אי אפשר לתפשהו עוד. וכה דבר השוטר אל לבו כל השעות הרבות אשר עשה בתא הספינה לבדו: אם כן, או אמצא את הפקודה ואתפשהו, או מצא לא אמצאה ועלי בכל אופן לעצור צאתו מהעיר הזאת, כאשר אוכל. לא הצלחתי בבומבי, לא הצלחתי בכלכתה! ואם לא יעלה בידי גם בהונג קונג, אבדתי, אבד שמי, שם שוטר חרוץ! יהי מה, ועלי להצליח הפעם! אך מה התחבולה אשר אוכל בה, אם יהיה צרך, לעכב את פוג הארור הזה?
ויהי פיקס נכון, אם לא ימצא תחבולה אחרת, להודות הכל לפספרטו, להודיעו מי הוא אדוניו אשר הוא עובד, מה טיבו ומעשהו עובד, ואשר הוא בודאי לא יודע מאומה מכל מעשיו. והיה, בהודע לפספרטו דבר הגנבה, וביראתו פן יתנוהו גם אותו לשתף בדבר, ונתן ידו לפיקס. על כל פנים התחבולה הזאת מספקת מאד, ורק באין כל עצה אחרת יש להשתמש בה. כי דבור אחד של פספרטו לאדוניו יוכל לקלקל כל הענין.
ויהי השוטר במבוכה גדולה, והנה פתאם האיר לפניו כמו אור ברק במחשכי נפשו. מציאות האשה העלמה בספינה פתחה לו פתח תקוה חדשה.
מי האשה הזאת? מה הם המקרים אשר אנה אותה לידו? ברור הדבר, כי פגש פגש אותה בין בומבי וכלכתה, אך באיזה מקום? הבמקרה פשוט נקרה נקרו פוג והאשה יחד? ואולי כל המסע הזה, תכליתו להשיג רק את האשה הנחמדה הזאת? כי אמנם, נחמדה היא! ראה ראה אותה פיקס היטב בבית המשפט בכלכתה.
והקוראה יבין עד מה גדלה תשוקת השוטר לדעת פשר דבר האשה הזאת, וישאל לנפשו אותי חטף חטפה פוג, ונגד חקי המלכות! ודאי, כן הוא! ויחקק הרעיון במוח השוטר וירא ויבין כל התועלת שיוכל להוציא מזה. אם היא נשואה אם אין, על כל פנים חטף חטפה הג'נתלמן המזויף, ויש יכלת להקים לו מעצורים בהונג קונג שלא יוכל להגותם ממסלתו בכסף, אך, אין לו לחכות לבוא האניה להונג קונג. לפוג היה מנהג נתעב, לדלג מאניה לאניה, וטרם יחל השוטר הענין יהיה אולי פוג רחוק רחוק.
אם כן איפוא, עקר הדבר, הוא להודיע לפקידי הממשלה את דבר בוא פוג טרם תבא האניה להונג קונג, וזה נקל מאד. האניה תעמד תרגע בסינגפור, והעיר הזאת מחברת להונג קונג בחוטי התלגרף.
אפס, טרם יעשה ככה, ולמען ידע לנכון מה עליו לעשות, החליט להודע דבר מפספרטו. ידע ידע פיקס, כי לא כבד הדבר לפתח פה להנער התמים, ויחליט לחדל מהסתתר, ועליו היה לא לאבד זמן חנם. היום הזה היה ל"א אוקטברו ולמחרתו יעמוד הרנגון בסנגפור.
ויצא איפוא השוטר ביום ההוא מתאו, ויעלה על צהר האניה, ויאמר לקרב בראשונה לפספרטו ולהתראות כמשתאה כי מצאו באניה, ופספרטו התהלך בקצה האניה וירץ אליו פיקס ויקרא:
– אדוני על הרנגון!
ויען פספרטו בתמהון:
– אדוני פיקס על האניה?
פספרטו השתומם באמת בהכירו את איש חברתו במונגוליה, ויקרא:
– אדוני פיקס אל האניה! כיצד? עזב עזבתנו בבומבי, ומצא אמצאהו בדרך להונג קונג? אם כן, גם כבודו, כנראה, נוסע סביב הארץ?
ויען פיקס:
– לא, לא, אחשב להשאר בהונג קונג. לפחות לימים אחדים.
ופספרטו נראה רגע כמו תמה, ויקרא:
– ואיך איפוא לא ראינוהו פה מיום צאתנו בכלכתה?
– הייתי קצת חולה... מעט מחלת הים... שכבתי בתאי... לשון ים בינגל לא טוב לי כים הודו. ואדונו, מר פיליאס פוג?
– שלם בכל, ומדויק בכל כחשבון נסיעתו! יום אחד לא אחר! אח, אדוני פיקד, כבודו לא יודע את הדבר, כי גם אשה צעירה לימים אתנו.
– אשה עלמה? והשוטר הראה פנים כמו לא יבין כונת פספרטו.
אבל פספרטו הודיעהו מהרה את הענין, ויספר לו כל פרטי המאורע בפגוד בומבי, מקנה הפיל במחיר אלפים לי"ש, דבר הסוטי והצלת מרת אאודה, והמשפט בכלכתה, והחרות בערבון. ופיקס התראה כמו לא יודע מאומה מכל זה, ופספרטו נמשך אחרי התשוקה לספר מקריו לשומע אשר הקשיב בחפץ לכל דבריו.
וישאל פיקס:
– אבל, סוף סוף, הכונת אדוניו לקחת אתו את האשה לארפה?
– לא, אדוני פיקס, כלל, כלל! נתן יתנה בפשיטות לקרובה, סוחר עשיר בהונג קונג.
ולא הראה השוטר עצבונו על אשר נסתר שנית בנינו, ויאמר בלבו: אין לעשות מאומה! ולהדובר בו אמר:
– כוס ג'ין, אדוני פספרטו?
– ברצון, אדוני פיקס, לפחות נשתה כוס לכבוד פגישתנו על צהר הרנגון!
- ^ זרוע הים, רצועת מים המחברת שני ימים.