סביב הארץ בשמונים יום/פרק ב
פוג יצא מביתו ויצג את רגלו הימנית חמש מאות וחמש ושבעים פעם לפני השמאלית וחמש מאות וחמש ושבעים פעם את השמאלית לפני הימנית, ויגיע עד בית הועד, ויבא לחדר האכל וישב על השלחן הערוך במקומו הקבוע, ויקפה את אכילתו בכוס תה מארץ הסינים ויכל את סעודתו שבעה וארבעים דק אחרי הצהרים בדיוק, כמנהגו כל הימים, ויבוא לחדר ישיבת הארחים, חדר גדול, רב הפאר וההדר, וישב במקומו הקבוע, ונער מנערי הכלוב הביא לו את ה"תימס" לא מחתך, ויפשטהו פוג ויקרא בו עד שלש שעות וחמש וארבעים דק, ויביאו לו ה"סטנדר", ויקרא בו עד עת סעודת הערב, ובחמש שעות וארבעים דק בא שנית החדרה, ויצלול בקריאת ה"מורנינג כרונכל".
חצי שעה עבר עוד, ויבואו להכלוב אחדים מבאי הבית הזה, המה חברי המשחק בקלפים לפניו כל הימים, המהנדס אנדריו שטיוארט, הבנקירים דשון סיליון וסאמואל פלנתין, ובעל בית מעשה השכר תומס פלנגן, וגוטיה רַלְף אחד מדבָּרי הבנק האנגלי, כלם אנשים עשירים ונכבדים הם.
ותומס פלנגן שאל את רלף:
– אם כן איפוא, מה בדבר הגנבה?
ויען אנדריו שטיוארט, הלכה לים המלח.
וגויטיה רלף אמר: ואנכי חושב להפך, כי האיש ששלח ידו בגנבה יפול בידינו. שוטרים חרוצים נשלחו לאמריקה ובארפה, בכל מבואות הים, ויפלא ממנו להמלט מידיהם.
ויאמר אנדריו שטיוארט: היש לכם סמני הגנב?
גוטיה רלף: ראשית כל הוא לא גנב.
– איכה? האיש אשר שם בכליו מקפת הבנק האנגלי חמשה וחמשים אלף לי"ש, שטרות הבנק, ההוא לא גנב?
גוטיה רלף: לא!
דשון סוליון: א"כ הוא בעל עסקים?
– המורנינג כרוניכל אומר כי הוא ג'נתלמן.
האיש אשר הוציא את המלים האלה מפיו היה ידידנו פיליאס פוג. ויחדל מקריאתו ויברך את חבריו, וישב אל שלחן המשחקים, והשיחה על דבר הגנבה הנפלאה לא חדלה.
ויאמר אנדריו שטיוארט: ואנכי עומד על דעתי, כי יש לאל הגנב להמלט ולהמלט.
גוטיה רלף: אל נא! אין ארץ אשר יוכל להמלט שמה, אנה ילך, נראה לו מקום!
אנדריו שטיוארט: לא ידעתי, אך הארץ רחבת ידים....
– היתה לפנים, הוסיף פיליאס פוג בקול נמוך, ויתן את קלפיו, הכו!
– איכה זה, היתה לפנים? ועתה, הצמק הצטמקה הארץ?
ויען גוטיה רלף ויאמר: אמנם כן, צדק האדון פוג, הארץ קטנה עתה, כי יש יכלת לעבור בה לארכה ולרחבה בזמן קצר פי עשרה מאשר לפנים. ובדבר הגנבה הוא הדבר אשר יקל לנו לחפשו...
– ולהגנב יקל להמלט!
ויאמר פיליאס פוג: אדוני שטיוארט, ישחק! אך שטיוארט לא יכול להתאפק, ואך יצא ידי חובתו במשחקו ויאמר:
– אודה אדוני רלף, כי נפלאים דבריו הפעם. יען כי יש יכלת להקיף הארץ בשלשה חדשים...
– רק בשמנים יום, אמר על זה פיליאס פוג, ודשון סוליון הוסיף ויאמר, אמנם, בשמנים יום, מהעת אשר נכון חלק מסלת הברזל בין רותל ואלהבד, וזה חשבון ימי הנסיעה:
– מלונדון עד סואיץ, דרך מונט סינים וברינדיזי, מסלת ברזל ואנית קטור... 7 ימים
מסואיץ עד בומבי, אניה 13 ימים
מבומבי לכלכתה מסלת ברזל 3 ימים
מכלכתה להונג קונג אניה 13 ימים
מהונג קונג ליוקהמה (יפן) אניה 6 ימים
מיוקהמה לסן פרנציסקו אניה 22 ימים
מסן פרנציסקו לניו יורק מסלת ברזל 7 ימים
מניו יורק ללונדון אניה ומסלת ברזל 9 ימים
ס"ה 80 יום
– אמנם כן, קרא אנדריו שטיוארט, שמנים יום, חוץ ימי הסערות והרוחות, ומלבד המקרים את האניות בים והמרכבות על מסלת הברזל.
ויאמר פיליאס פוג: הכל בכלל! ויוסיף לשחק.
– וגם אם ההודים יסירו את מטילי הברזל מהמסלה, קרא שנית אנדריו שטיוארט, וגם אם יעצרו את הקיטור, וגם אם ישללו את הנוסעים וישאירום ערומים!
פיליאס פוג: הכל, הכל בכלל.
ויאמר אנדריו שטיוארט: להלכה, צדק אדוני פיליאס פוג, אך למעשה...
– גם למעשה, אדוני שטיוארט.
– חפצתי מאד לראות איך יעשה כבודו כדבר הזה.
– הדבר בידיו, נלכה יחד.
– חלילה לי, קרא שטיוארט, אך המיר אמיר אתו בחפץ לבבי בסך ארבעה אלפים לי"ש, כי נסיעה כזאת בזמן כזה מן הנמנעות.
– פיליאס פוג: אפשר ואפשר!
– אם כן, יעשה נא כבודו כזאת.
– להקיף הארץ בשמנים יום?
– כן.
– טוב הדבר.
– מתי?
– תכף ומיד. אפס, דעו לכם כי אעשהו בכספכם.
ואנדריו שטיוארט ראה כי קרוב הדבר בלבב פוג לעשותו, ויקרא: הלא זה שגעון! טוב כי נשוב למשחקנו.
ויקח אנדריו שטיוארט את הקלפים בידיו, ואחר, הניחם פתאם על השלחן ויקרא:
– אולם אדוני פוג, טוב הדבר, אנכי אמיר בארבעת אלפים לי"ש.
ויאמר פלינטין: שטיוארט יקירי, השקט, ושובה למנוחתך. הבאמת תמים חפצת בזה?
אנדריו שטיוארט: אם אחת אמרתי אמיר, לא לצחוק דברתי דברי.
פוג: כן יהי! ויפן לחבריו ויאמר: עשרים אלף לי"ש לי בבית הבנק לבדינג אחים. אנכי אמיר עליהם.
ויקרא דשון סוליון: עשרים אלף לי"ש! עשרים אלף לירה, ועכוב קטן שלא חשב מראש יאבדן!
ויען פוג בנחת: אין בעולם עכובים שלא נוכל לראותן מראש.
– אבל אדוני פוג הזמן הזה מצמצם מאד.
פוג: זמן מצמצם, ואם ישתמשו בו במשפט, מספיק לכל.
– אך לבלתי אחר המועד צריך לדלג תכף בדקדוק ממסלות הברזל להאניות ומהאניות למסלה בלי כל הפסק!
פוג: אנכי אדלג.
– התל יהתל אדוני בנו.
– אנגלי גמור לא יהתל לעולם, בדבר נכבד כזה בדבר המרה אנכי אמיר בעשרים אלף לי"ש את כל החפץ, כי אקיף את הארץ בשמנים יום או עוד פחות, נאמר באלף ותשע מאות ועשרים שעה, שהן חמשה עשר אלף ומאתים דקים. התרצו?
ויענו כלם: טוב הדבר.
ויאמר פוג: הקטור לדובר יצא בתשע שעות פחות רבע, ובו אצא גם אני.
היום?
– בעצם היום הזה. ויוציא פוג לוח מכיסו, ויבט בו, ויאמר: היום יום השני באוקטובר, ועלי איפוא לשוב הנה, בחדר זה, ביום השבת כ"א דיצמברו, בתשע שעות פחות רבע, בערב, ואם אֵאַחר רגע אחד, עלי לשלם עשרים אלף הלי"ש אשר בידי ברינג אחים. והנה שטר על סך הזה בית הבנק.
ויכתבו פרטי הדבר ויחתמו בספר. ופיליאס פוג לא התלהב ולא התרגש. המר המיר לא לשם ריוח, אף כי עשרים אלף לירה, חצי כל רכושו, הניח בסכנה. אך חבריו התרגשו, ולא מיראתם פן יפסידו כספם, כי אם יען הדבר היה בעיניהם מן הנמנעות, וכמו בושו להמיר על דבר כזה.
בשבע שעות אמרו חבריו לחדול ממשחק הקלפים למען תת זמן לפוג להכין לדרך. אך פוג לא התרגש גם הפעם, ויאמר: אנכי תמיד נכון, ויוסיף לשחק.
בשבע שעות וחצי, נפטר פיליאס פוג מחבריו הנכבדים, וילך מהקלוב, ויבא אל ביתו בשבע שעות וששים דקים.
ופספרטו, משרתו, אשר כבר ידע את כל "סדר היום" של אדוניו על פה, לפי הרשימה אשר מצא על כתל חדרו, תמה מאד בראותו את אדוניו שב הביתה לא בזמנו הקבוע, לא לפי הקו לשוב הביתה בחצי הלילה בדיוק.
ויסר פיליאס פוג לחדר, ויקרא: פספרטו!
ולא ענה פספרטו דבר. כי לא היה כל ספק לו, כי הקריאה הזאת לא לו היא, כי לא בזמנה היא.
ויקרא פיליאס פוג שנית, כקולו בפעם הראשנה.
ויבא הפעם פספרטו אל אדוניו.
– פעמים קראתיך.
– אבל, עתה לא חצות הלילה, (וביד פספרטו היה השעון מוכן לראיה).
– ידעתי, ולא להוכיחך חפצתי, בעוד עשרה דקים נלך לדרך, לדובר וכַלֶה.
ועל פני הצרפתי נראה כמין קמט. ברור היה לו הדבר, כי אזנו הטעתו.
– הימוש אדוני ממקומו?
– כן. הלך נלך להקיף הארץ.
ויראו על פני פספרטו כל סמני תמהון ושממון: עיניו נפעאו, עפעפיו וריסיו נסבו, ידיו פרוסות, וכל גופו נכון לכרוע, ובפיו גמגם: להקיף הארץ!
– בארבעה ועשרים יום, ועתה, אין לאבד אף רגע אחד. וישאל פספרטו:
– והארגזים להדרך? וראשו התנועע הנה והנה.
– בלי ארגזים. רק שק אחד, ובו שני כתנות צמר, שלשה זוגי גרבים. וככה גם לך, הכל נקנה בדרך. קח אתך את המכסה אשר לי להדרך וקח לך נעלים טובים. אבל, באמת, הלך נלך ברגל מעט מאד או לא נלך ברגל כלל. לך ועשה.
ויחפץ פספרטו לענות דבר, אך לא יכול. ויפטר מעל אדוניו, ויעל בחדרו, ויכרע על כסא, ויוציא מפיו דבר שלא נתן לאמרו באזני נשים, ויאמר:
– טוב הדבר, הפעם! ואנכי חשבתי לשבת במנוחה!...
וכמו מעשה מכונה הכין כל הצריך להדרך. הוא יקיף את הארץ בארבעה ועשרים יום! המשגע אדוני? לא! התל התל בי אדוני. הלך ילך לדובר, טוב הדבר. לכלה בשלום! אחרי ככלות הכל לא היה הדבר הרבה חמרת רוח לפספרטו אשר לא דרך על אדמת ארץ מולדתו זה חמש שנים. ואולי, מי יודע, אולי גם עד פריש יגיע. והעבודה! המחשבה הזאת לשוב לראות את הכרך הגדול, מצא חן בעיניו. אבל, אין ספק, יתר לא ירחק ללכת, הג'נתלמן הזה המקמץ כל כך בפסיעותיו. כן, אפס, גם זה אמת, כי האדון הזה, שהיה עד עתה יושב אהל, יצא על פני חוץ!
ובשמנה שעות, ופספרטו הכין את השק הקלוקל, וישים בו את חפציו וחפצי אדונו, ורוחו עוד סוער בקרבו, ויצא מחדרו, ויסגור את הדלת היטב, ויבא לפיליאס פוג.
ומר פוג היה נכון. תחת אצילי ידיו היה ספר "המנהיג" על מסלות הברזל והאניות, לברדוי, שיהיה לו לעינים בכל הידיעות הנצרכות לדרכו. ויקח את השק מידי פספרטו ויפתחו, וישם בו צרור שטרות הבנק על סך מסוים, מהמין היפה ההוא, היוצא בכל הארצות.
– לא שכחת דבר?
– מאומה, אדוני.
– והמכסה?
– הנה.
– טוב, קח השק.
ויסגורק פיליאס פוג את השק ויתנהו לידי פספרטו.
– ושים לבך אליו. עשרים אלף לי"ש בו.
כמעט נפל השק מידי פספרטו, כמו לו היה כל הסך הזה זהב וכבד עליו משאו.
וירדו הרב ועבדו, ויסגרו את הדלת וינעלו אחריהם.
והמרכבות עמדו אצל הבית, ויעל פיליאס פוג ופספרטו בעגלה, וימהרו לתחנת מסלת הברזל שרינג כרוס, ששם יגיע קצה אחד מסעיפי מסלה הדרומית המזרחית.
ובשמנה שעות ועשרים דקים עמדה העגלה על יד התחנה. ויקפוץ פספרטו ארצה, ואחריו אדוניו וישלם להעגלון.
ואשה עניה ובנה הקטן על ידיה, יחפה, מלכלכה, על ראשה כבע בלוי, ומטפחת בלויה על סחבותיה, נגשה אל פוג, ותבקש ממנו נדבה.
ויוציא פוג מכיסו עשרים לירה שזכה במשחקו בהקלפים, ויתנן להעניה, ויאמר:
– הנה לך, אשה עניה, שמחתי כי פגשתיך עתה.
ויעבר ממנה.
ופספרטו התרגש, וכמו דמע הרטיבה עינו. נדיבות אדוניו נגעה עד לבו.
ויבאו פוג ופספרטו בחדר הגדול בתחנה, ויצו פוג לפספרטו לקחת שני מקומות במחלקה הראשנה. ויפן, והנה חמשה חבריו בהקלוב לפניו, ויאמר:
– אדוני, הנני הולך, וחתימת הרשות על תעודת המסע שלי, בכל מקום בואי, תעידנה לכם, בשובי מנסיעתי.
ויאמר גוטיה רלף: אדוני פוג, אין כל צורך בזה. האמן נאמין לו על אמונתו, אמונת ג'נתלמן.
ויאמר פוג: ובכל זאת העדות לא תזיק.
ואנדריו שטיוארט העיר: אל ישכח כי עליו להיות חזרה פה.
פיליאס פוג: בשמנים יום, ביום השבת, אחד ועשרים דיצימברו, בשמנה שעות וחמשה וארבעים דקים בערב. שלום, אדוני.
ובשמנה שעות וארבעים דקים ישב פיליאס פוג ומשרתו במרכבת הקטור אחת, ובשמנה שעות וחמשה וארבעים דקים קול הצפירה[1] נשמע והקטר נע ממקומו.
הלילה היה ליל חשך. מטר דק זרזף ארץ. פיליאס ישב בפנה מחריש, לא דבר, ופספרטו, עוד בשממון, לחץ אליו, בלא דעת, כמעשה מכונה, את שק השטרות.
אך הקטור עוד לא עבר סינדהם, ופספרטו הוציא פתאום קול צעקה, כמתיאש.
פיליאס פוג: מה לך?
– הדבר הוא... כי מרוב הבהלה, המהירות... שכחתי...
– מה?
– לכבות את הגז בחדרי.
ויאמר פוג בנחת: אם כן בני, על חשבונך.
- ^ בערבית קול דק והד שיוצא מבין השפתים המקבצים, כעין קול הצפור ועל כן נקראת בעברית צפור. וגם הכלי, החליל הקטן שבו צופרים