נתיב חיים/אורח חיים/תרמט
(מ"א סקי"ג) שאם נתבטל. נ"ב ודבריו אלו צל"ע אם כוונתו אם נתבטל לולב או אתרוג של ע"ז ע"י גוי אין הנדון דומה לראיה גבי דמאי יש לו בידו המגו דאי בעי מפקיר כל נכסיה והוי עני משא"כ הכא בנדון דידן אין בידו לכופו לנכרי לבטל ע"ז שלו ואם כוונתו אם נתבטל בשאר אתרוגים או לולבים ברוב וזה יש לו בידו אף דאין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ בדיעבד ביטולו ביטול. קשה הא אין לו ביטול דאם נתבטל מקרי חתיכה הראויה להתכבד כמ"ש תוס' ביבמות דף פ"א ד"ה דברי הכל לא תעלה והעיקר הטעם היא כמ"ש רש"י מצות לאו ליהנות נתנו וכ"כ מהרש"א בשיטת תוס' ע"ש:
(ס"ק יז) וכן משמע בסי' תרמ"ה ס"ו. נ"ב ע"ש שמביא לזה ראיה מהירו' ול"נ ראיה ברורה מדברי תו' ר"פ לולב הגזול דפסול ניטל פטמתו מטעם חסר דבתו' ד"ה קא פסיק ותני שכ' ותימא דהא אמרי' לקמן ניקב וחסר כל שהוא פסול אע"ג דבי"ט שני כשר ואי משום דקתני גזול דומיא דיבש ה"נ גבי ניקב קתני עלתה חזזית על רובו דמפסל' בי"ט שני משום הדר. מיהו בירו' משמע קצת דמשום חזזית לא מפסיל אלא ביו"ט ראשין וכו' ע"ש בתו' וקשה הא גבי ניקב קתני ניטל פטמתו דאיפסל בי"ט שני משום הדר ולסברת המ"א משמע מהירו' דפסול בי"ט שני וא"כ מאי תירצו תוס' בהא דחזזית ע"פ הירו' מ"מ קשה מנטל פטמתו אלא ש"מ דס"ל להתוס' דניטל פטמתו אינו פסול אלא משום חסר. והנה לכאורה י"ל דלק"מ דהא לפי תי' תו' דלא אמרי' דומיא אך עיקר הוכחה דה"ל לתוס' לסתור מכח ניטל פטמתו. לזה יש לתרץ דמש"ה סותר תוס' פי' ירושלמי מכח חזזית ולא מכח ניטל פטמתו. דלפו' חד פי' לקמן ניטל פטמתו היינו העוקץ ובעוקץ ודאי משום חסר אתינן עלה דוודאי לפום הך פי' ניטל פטמתו דד שבראש האתרוג איכא למימר משום הדר כיון דהוא בראש האתרוג ע"ג חוטם ומ"ה סתר תוס' פי' הירו' אף בחזזית וזה ניחא לכל הפירושים אך עדיין אני במקומי עומד דבדף ל"ז הביא תוס' בשם ירו' ניטל פטמתו תמן אמרו ניטל שושנתו משמע שהוא לצד ראשו וא"כ ה"ל לתו' להקשות מירו' אירושלמי גופיה: