נתיב חיים/אורח חיים/תצז
(מ"א סק"ו) ומהרש"ל תפס לו שיטה אחרת נ"ב תמהני עליו איך תפס שיטת ירושלמי ושבק תלמודא דידן בשבת דף ע"ה הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת והיינו משום צידה אבל על הפציעה אינו חייב שאין פציעה בכלל דישה דקסברי רבנן דאין דישה אלא בגידולי קרקע ומ"ה תלמודא דידן פליג אהך דירוש' פרק כלל גדול רבנן דקסרי אמרי כהן דצייר כוורא וכו' דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קיצר דכשם שאין דישה אלא בגדולי קרקע ה"ה שאין קצירה אלא בגידולי קרקע והך דירושלמי אתיא כר"י דמחייבא פציעה משום דישה ה"ה הצד דג חייב משום קצירה ולית הילכתא כוותיה אח"כ מצאתי בחידושי רשב"א שלא במקומו בשבת דף ק"ז שכ' בשם הרמב"ן וכמ"ש ע"ש וששתי. ועיין במהר"ם דף ע"ה ד"ה הצד חלזון ע"ש וליכא לאקשויי אי רבנן דקסרי אתיא כר"י איך תני שם ה"ל ג' מ"ד הצד חלזון חייב א' דלית ביה משום צידה וחייב משום נטילת נשמה למה אינו חייב נמי משום קוצר. י"ל דחלזון עולה מן הים להרים א' לשבעים שנה כמו שפרש"י במגילה דף ו' והביאו המזרחי צד חלזון שאינו עוקר החלזון מגידולו ודו"ק:
(שם) מיירי בדג שהוא ניצד. נ"ב ותימא איך אפשר לומר כן אם כן להירוש' איך אפשר לאכול דג חי בי"ט דהא אם לוקח דג מן המים חייב משום קוצר וקצירה אסור בי"ט אלא דהירושלמי איירי דוקא שנוטל ממקום חיותו היינו הביברין שעל הארץ שאוכלין שם מן הגידולי קרקע אבל לא כשנוטלו מן הארגז מנוקב וכ"ש כשנוטלו מן כלי מלא מים:
(ס"ק י"ד) דלמסקנא דאמרינן נ"ב ע' בהרא"ש פ"ק דביצה סי' ט"ו דמוכח אפילו במדדין חיישינן שמא אזלי לעלמא ובעיקר קושייתו לק"מ כמ"ש הש"ך בי"ד סי' ר"י ס"ק נ"ו שהר"ן ס"ל כשו"ת הרא"ש ע"ש:
(ט"ז ס"ק ט) ויש לי לדקדק למה הוצרך ר"א נ"ב לקמן דהכריח ר"א לאוקמא פלוגתא אפילו במקושרים מהך מימרא דפסחים דף יו"ד הניח עשר ומצא תשע היינו פלוגתא דרבי ורבנן והתם איירי במקושרין כמ"ש התוס' שם:
(ט"ז ס"ק ט') אלא דבר זה יש ללמוד מבכור נ"ב ולא ראיתי מעולם רבנן קשישאי דחשו לזה. ואין הנכון דומה לראיה דלפרש"י הטעם משום דהוי כדן את הדין אין זה אלא בבכור דהוי כדיני ממונות שע"י פסק הדיין מוציא ממון מרשות זה לרשות אחר ה"נ יוציא הבכור מרשות הקדש לרשות כהן ע"י הוראתו משא"כ בהלכות איסור והיתר ואי משום מוקצה הא אתמול מוכן לכלבים היה ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם. וא"א למצוא אלא באיסור בשר בחלב לח בלח שאסור לכלבים מאתמול בבשר בחלב אמרינן חנ"נ וצ"ל שנתוסף היתר ס' פעמים נגד התערובות א"כ על הרוב הזה אנו דנין וזה היה לו חזקת היתר כנלע"ד ועיין ת"ה סימן צ"ד ע"ש: