נתיב חיים/אורח חיים/שסג
(מ"א סק"ד.) יום ה' יום ו' א"כ יום ב' חול ולא שייך כצ"ל:
(ט"ז ס"ק ה'.) ותמהני שנעלם ממנו. נ"ב ואני אומר שנעלם ממנו דברי תוספות בעירובין דף פ' דא"כ מעיניהם ג"כ נעלם משנה זו. אבל לק"מ דמצות לאו להנות נתנו כמ"ש הרא"ש פ' בכל מערבין סימן ב' ע"ש:
(רמ"א סעיף ו'.) ולכן עושין לחי. נ"ב ע"כ ר"ת לא ס"ל הך דינא דאל"כ לא מקשה מידי בעירובין דף י"א ד"ה איפכא גם הב"י והב"ח וריטב"א הביאו דברי תוס' הללו ולא תירצו בכה"ג בכן אל תחוש מה שהוא רוצה לקיים המנהג וכן עשיתי ע"פ הסברא בהיותי בפראג בכל המקומות שני לחי בבנין חומה מזה ומזה וחוט של ברזל ע"ג דלהוי צ"ה שלא יתקלקלו ע"י חזרים ועגלות ושבחו רבנן:
(מ"א סקי"ח) ואם הם יחד עם האויר שביניהם כצ"ל:
(ש"ע סעיף כ"ד) ונמשכת קצת למטה מי' כשרה נ"ב נראה דלרבותא נקטי הכי כלומר אפילו הקורה נמשך תוך יו"ד לקרקע המבוי והכשר הקורה צריך להיות למטה מעשרה וניכר שלא הניח הקורה הזה משום הכשר קורה כי אם בתורת מחיצה שהקורה רחבה עשרה קמ"ל דמ"מ כשר ומה שנכנס מן הקורה תוך עשרה רואין כו'. ולפי הנחה זו אין צריכין להגהות ב"ח וט"ז ומ"א ע"ש:
(ט"ז סקי"ב.) ואעיג דדין לבוד נ"ב לשון זה איתא בהגמ"י לפי' ר"מ דהקורות עצמן נוגעין והמה בעצמן צריכין להיות רחבן טפח אבל להי"א דס"ל אפילו רחוקות עדיין קשה זיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא אלא הכי פי' דהי"א ס"ל דצריך דוקא לקבל אריח לרחבו ורמב"ם ס"ל אפילו מקבל אריח לארכו:
(ט"ז ס"ק כ"ו.) הוא פתח ממבוי א' לחבירו. נ"ב א"א להולמו דא"כ כל מבוי עקום אם מפולש עשר' נימא דהוי פתח: