פתיחת התפריט הראשי

נתיבות עולם תורה הקדמה

הקדמת המחברעריכה

בספר משלי (משלי יב כח): "באורח צדקה חיים, ודרך נתיבה אל מות". שלמה ע"ה רצה לומר:

  • כאשר עושה האדם צדקה - יש לו חיים, מפני כי עיקר הצדקה - שנותן חיים לעני, וכמו שהוא מחיה העני - בשביל זה ראוי אל חיים גם כן.
  • ואמר: ודרך נתיבה אל מות, כלומר, כאשר הולך האדם בדרך נתיבה, מבלי שיטה ימין ושמאל חוץ לנתיבה - ואז אל יגיע לו מות כלל.

ומה שאמר "באורח צדקה חיים" וכאן אמר "אל מות", כי הכל הוא ענין אחד, רק שאצל כל אחד זכר הטעם, כי:

  • אצל הצדקה, שהיא חיים, אמר, כאשר ילך באורח צדקה יהיה לו חיים גם כן;
  • וכאן אמר אל מות, כי כאשר אינו סר מן היושר, אל יגיע לו הקצה גם כן הוא המות, וכאשר נשאר בנתיבה, לא יגיע לו מות.

ו:

  • אצל הצדקה אמר לשון אורח, כי האורח הוא רחב, כי לפעמים יתן צדקה לעני ולפעמים לא יתן, ובשביל כך לא נקרא שהוא סר מן דרך הצדקה, והוא כמו האורח שהוא דרך רחב, כי אף אם יטה קצת אינו סר מן דרך הצדקה לגמרי, עד שהוא יוצא לגמרי מן הצדקה שלא יתן כלל, אז נקרא שהוא סר מן דרך הצדקה לגמרי.
  • אבל הנתיב הוא קצר ואינו רחב, וכאשר הוא יוצא וסר מן הנתיבה מעט, הוא סר ממנה לגמרי, וכך אם יוצא האדם לילך אחר יצרו לסור ימין ושמאל, תכף שהוא נוטה מזה, הוא מגיע למות.

וכן אמר במקום אחר (משלי ח כ): "באורח צדקה אהלך, בתוך נתיבות משפט": קרא הצדקה - אורח, כי:

  • האורח הוא רחב, כי אף אם יטה מעט - אינו סר בשביל זה מן האורח;
  • אבל המשפט, כאשר הוא נוטה אפילו מעט מן המשפט, הוא קלקול המשפט והדין, כי הדין והמשפט אין לו לצאת ממנו כלל, ולכך נקרא נתיבה, שהנתיבה הוא קצר, ובדבר מה שהוא יצא ממנו נקרא שסר מן הנתיבה. ואמר, כי דרך זה שאינו יוצא כלל מן הנתיבה, בשביל כך אל מות, שמסולק מן המות.

ועוד נקרא הצדקה אורח, כי:

  • הצדקה - בני אדם הרבה עושים אותה, ולפיכך אמר "באורח צדקה חיים", שהאורח הוא רחב, הרבה הולכים באורח הצדקה, ודבר זה יתבאר בנתיב האמת, כי בני אדם מוכנים אל הצדקה. וכן מה שאמר "באורח צדקה אהלך, בתוך נתיבות משפט", אצל הצדקה אמר אורח שהוא רחב, כי רבים דורכים בו;
  • ואצל המשפט אמר לשון נתיב, שהוא קצר ואינו רחב, כי המשפט צריך שיהיה משפט אמת, והאמת אין בני אדם מוכנים לו, כמו שהתבאר בנתיב האמת. אבל דרך נתיבה, דהיינו מה שהאדם הולך ביושר ואינו יוצא מן הדרך, אף כי יצר הרע מסית את האדם, וזה הדרך נקרא נתיבה, שאינו רחב, ואין רבים הולכים בזה הדרך, רק מעטים, ובנתיבה זאת - אל מות, כמו שהתבאר.

וכך פירש שלמה במקום אחר גם כן, שלא יסור מן הדרך הישר שנקרא אורח חיים, וזה שאמר "נופת תטופנה שפתי זרה, וחלק משמן חכה; ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות; רגליה יורדות מות, שאול צעדיה יתמכו; אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע". ור"ל:

  • האשה הזרה הוא החומר, [ה]נקרא אשה כמו שבארנו בכל מקום, וקרא החומר הרע - אשה (משלי ה ג): "זרה", כי החומר הרע מסיתו אל מעשה זר ורע, אבל החומר הטוב נקרא (משלי לא י): "אשת חיל מי ימצא", ובעל חומר רע - יצר לבבו מפתה אותו שילך אחר תאותו, וזה "נופת תטופנה שפתי זרה", כי היצר הרע מפתה אותו "שלום יהיה לך, אף כי תעשה דבר זה".
  • ואמר (משלי ה ד): "אחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות" - כי כרת יכרת בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר (במדבר טו לא): "הכרת תכרת".
  • ואחר כך אמר (משלי ה ה): "רגליה יורדות מות", כי ידבק באשה זאת המיתה בשביל החומר, שדבק בו ההעדר והמיתה, ולכך אמר רגליה יורדות מות, כי רגלים הם כינוי אל הפחיתות, שזה ענין הרגל, ובפחיתת החומר דבק בו המיתה. ואומר "שאול צעדיה יתמכו", כלומר שהשאול נברא בשביל צעדיה, שהם רגלים שלה שהוא כנוי אל פחיתת החומר, אשר בשביל זה השאול, שהוא המיתה; ואם לא כן, לא היה מות בעולם, רק בשביל החומר, שהמיתה דבק בו. וזה תבין, כי חוה הביאה המות לעולם, כי האשה היא חמרית, ובה דבק ההעדר והמיתה.
  • ואמר אחר כך (משלי ה ו): "אורח חיים פן תפלס", כלומר, פן תפלס אורח ההולך אל החיים, וזהו אמר כנגד התאוה החמרית, פן תלך אחר התאוה החמרית; לא תעשה זה, אבל לא יהיה שוה לך כל התאוה נגד אורח חיים, וכמו שאמרו (משנה אבות ב): "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה", כי אין כאן שום משקל, כי דבר מעט מן עולם הבא שקול יותר מן כל העולם הזה, וכמו שפירשנו במקומו. ולפיכך, אף אם יצרך מסיתך אל התאוה, לא יסור מן אורח חיים. והיה לו להזכיר נתיבה, כמו שאמר "ודרך נתיבה אל מות", כלומר, שאל יטה מן הדרך אף מעט; רק כי כבר אומר "פן תפלס", כלומר שלא תשקול דבר מעט שתצא חוץ מן הדרך נגד יצר התאוה, ובזה אמר שלא יצא חוץ מן הדרך אף בדבר מועט. ואמר "נעו מעגלותיה לא תדע", כי האשה הזרה הזאת נעו מעגלותיה, שדרכיה הם זרים, ולא ידע האדם דרכיה, כמו כל דבר זר, הפך אורח חיים, שהוא אורח כבוש, שהוא מביא לחיי עולם הבא; אבל מעגלותיה של אשה זרה נעו ולא תדע, כל כך זר מעגלותיה, ובשביל גודל הזרות - לא תדע מעגלותיה. אבל מדברי רבותינו זכרונם לברכה במדרש נראה שהם מפרשים "אורח פן תפלס", רצונו לומר, כי אל תאמר כי מצוה זאת אין שכר עליה כל כך, וכיון שהתאוה והיצר הרע גובר אין אתה מפסיד הרבה, ואתה רוצה ללכת אחר יצרך, ועל זה אמר "אורח חיים פן תפלס", כי אין לך לשקול מצות התורה, כי "נעו מעגלותיה" של תורה, כי "לא תדע", כמו כי אין האדם יודע שכר ועונש של מצוה, כי אפשר על מצוה קלה יש עליה שכר גדול מאוד, כמו שאמרו חכמים "אין אתה יודע שכר מתן שכרן של מצות".
  • ואומר אחר כך (משלי ה ז): "ועתה וגו'", (משלי ה ח): "הרחק מעליה דרכך וגו'", (משלי ה ט): "פן תתן לאחרים הודך וגו'", כי כאשר יגיע (משלי ה יא): "אחריתך, בכלות בשרך ושארך", כאשר הגוף הוא בירידה, ואז התאוות בטלים, ויצר הרע פסק מן האדם, אז יתחרט האדם, ויאמר (משלי ה יב): "איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי", שהם מיסרים את האדם שלא ילך אחר תאוות הגוף.

והנה ראינו, כי הראשונים שמו דברי מוסר על לב בני אדם, והנהיגו לומר בכל שבת פרק במסכת אבות שבהם דברי מוסר, והרבה דברי מוסר אשר הם בתלמוד אשר מיסרים האדם בדרכים הטובים והישרים, ראיתי לחבר אותם ביחד. ואין כוונתנו רק לחבר המאמרים ולפרש דברי חכמים, לא זולת זה כלל, עד שהחיבור הזה אינו רק פירוש דברי חכמים שבא בתלמוד, כמו שפרשנו מסכת אבות, עד שאם האדם רוצה ללמוד דברי מוסר שלמדו חכמי ישראל - ימצאם יחד. ושם החיבור הזה נתיבות עולם, כי ההולך נתיבות אלו - אל מות יגיע לו. וחלקנו אותו על ל"ב נתיבות, והם כולם מן דברי מוסר, ועוד נתיב אחד בהנהגת למוד התורה, כי אם אין תורה אין דרך ארץ, ובכללם הם שלשים ושלשה נתיבות, הוא יתברך יאיר עינינו וידריך אותנו בנתיב אמת ויושר, אמן.