נתיבות עולם/נתיב התשובה/ב
מדת התשובה כאשר יתחרט האדם מעונותיו שעשה ושב אל הש"י בכל לבו, ואל יתמה האדם מאיזה טעם יועיל התשובה אחר שכבר חטא, והרי בב"ד של מטה אחר שעשה חטא שחייב מיתה אף שאנו יודעים שכבר שב בתשובה אינו פטור מן המיתה. ודבר זה מפני כי אין ב"ד של מעלה וב"ד של מטה שוים, כי בית דין של מעלה כמו שתחת ידם הרע שדנין על הרע כך דנין על הטוב ג"כ, ומפני כך אם האדם כבר עשה תשובה ותקן את מעשיו נדון לזכות בב"ד של מעלה, שכשם שהדין לרע תחת ידם כך מעשים הטובים דנין עליו, אבל ב"ד שלמטה אין משגיחין על זה ודנין את האדם על הרע בלבד, ודבר זה בארנו בפרקים אצל מקח שוחד ע"ש. אמנם כי לפי הדברים אשר אמרנו כי התשובה הוא שייך מצד הש"י דוקא כי הוא בלבד מקבל שבים, ולפיכך ב"ד של מעלה דוקא מנקה לשבים ולא ב"ד של מטה, כי התשובה שייך אל הש"י כי מצד הש"י יש תשובה אל האדם לא זולת זה כלל, ולכך תמצא התשובה בבית דין של מעלה ולא בבית דין של מטה, ואדרבה החכמה אומרת חטאים תרדף רעה, וכן הנבואה, ואין התשובה רק מצד הש"י ולפיכך ב"ד שלמטה אין דין שלהם מצד התשובה:
ובפרק שואל (שבת דף קנג.) תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות א"ל וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. אמר רבי יוחנן בן זכאי משל לאדם שזימן עבדים לסעודה ולא קבע להם זמן פקחים שבהם קשטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך, טפשים שבהם הלכו למלאכתן ואמרו כלום יש סעודה בלא טורח, פתאום בקש המלך את עבדיו פקחים שבהם נכנסו לפני המלך כשהם מקושטין והטפשים שבהם נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין אמר הללו שקשטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו הללו שלא קשטו את עצמן לסעודה יעמדו ויראו, חתנו של ר"מ היה אומר משום ר"מ והלואי שיהיו הללו עומדים ונראים כמשמשים אלא אלו ואלו יושבים הללו אוכלים והללו רעבים הללו שותים והללו צמאים שנאמר כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב. ויש לשאול למה אמר רבי אליעזר בהך לישנא הוי ליה לומר ושוב כל ימיך כדי שנשמע מזה שיהיה כל ימיו בתשובה. ויש לתרץ דהוי משמע אם היה כל ימיו חוטא אין תקנה אליו לשוב יום או יומים לפני מיתתו כיון שכ"כ זמן היה בחטא, ועל זה אמר שוב יום אחד לפני מיתתך שאף אם חטא כל ימיו יש לו לשוב אף יום אחד לפני מיתתו ומועיל לו התשובה ולפיכך אמר בזה הלשון. ועוד יש לך לדעת כי רמז בזה דבר מופלג כי עיקר תשובה קודם וסמוך למיתתו ולא שישוב זמן הרבה קודם מיתתו, וזה מפני כי האדם במיתתו ראוי לשוב אל הש"י, ולפיכך אם שב קודם מיתתו אז במיתתו שב אל הש"י לגמרי להיות נשמתו צרורה ודבוקה עם הש"י וזה ידוע. ומה שאמר וכן אמר שלמה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, נראה שאמר זה שלמה כנגד בני אדם שחטאו בעשה ולא תעשה, כי האדם החוטא בלא תעשה הוא מתעב עצמו בעבירות ונקרא שבגדים שלו מלוכלכים בצואה הרבה, ומי שלא קיים מצות עשה לא נקרא שבגדים שלו מלוכלכים בחטא וצואה שהרי לא עשה דבר רק שנקרא שחסר עצמו מן הקדושה העליונה הם המצות ואז נקרא שמן מעל ראשך אל יחסר, וזה כי השמן בו מקדשים את האדם עד שהוא קדוש ועל ידי שמקיים המצות עשה נקרא שהאדם מקבל תוספות קדושה, ולפיכך אמר הכתוב שהאדם ירחץ את בגדיו שלא יהיה בהם לכלוך חטא ואל יהא חסר מן הקדושה העליונה היא קדושת המצות, ואין זה בלא זה כי צריכים שניהם ללבן את בגדיו שלא יהיה בהם לכלוך חטא ויהיה לו קדושת המצות, ודבר זה מבואר, ומפני כך אמר הכתוב בזה הלשון בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, ואמר משל וכו' ובדבר זה יש ללמוד דבר עמוק גדול מאוד שכר הצדיקים ועונש הרשעים, וזה שאמר המלך זימן את בגדיו לסעודה, כלו' כי כל בני אדם מוכנים הם לסעודת המלך מצד עצמם וכאשר אין לו הדבר שראוי ומוכן לו הוא בצער. ואל יאמר כי אף אם אין לו המעלה לעתיד מה יהיה צערו ולכך אמר שהוא משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ואם חסר דבר שהוא ראוי לו בודאי צער הוא לו, וזה שאמר לא שיהיו אלו אוכלים ושותים ואלו משמשים עד שיהיה להם צירוף אל הסעודה, אבל אלו יהיו מזומנים לסעודה ואלו רואים, שר"ל כי לעתיד האדם מוכן אל עולם הבא ועל זה נברא האדם כדכתיב וייצר בשני יודי"ן יצירה בעולם הזה ויצירה בעולם הבא, ולעה"ב כאשר יהיה ראוי לו עה"ב והוא אינו מקבל עולם הבא דבר זה אין למעלה הימנו בחסרון והחסר הוא בצער. ולכך מדמה למלך שהזמין את עבדיו כלו' שהם מוכנים אל הסעודה וכאשר הם חסרים ממה שהיו מוכנים לו זהו חסרון, וכך הרשעים שבמקום שהיו מוכנים אל קבלת המעלה העליונה יהיו הם חסרים מה שראוי להם ודבר זה מבואר, וענין הסעודה הזאת בארנו אצל והכל מתוקן לסעודה ע"ש:
ובפרק יום הכפורים (יומא דף פו.) א"ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר שובו בנים שובבים ארפא וגו', רבי חמא בר חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה, אמר רב יהודה רבי אמי רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכתיב כי אנכי בעלתי בכם וגו' לא קשיא כאן מאהבה ומיראה כאן על ידי יסורין. דע לך כי התשובה היא לאדם מצד כי האדם נברא בהתחלתו בלא חטא, וכאשר הוא שב אל הש"י אז האדם חוזר אל התחלתו, ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם כי הרפואה גם כן שהוא שב להיות כבתחלה. וכאשר בני אדם עושים תשובה וחוזרים אל התחלתם, העולם ג"כ חוזר אל התחלתו לתקן כל קלקול שהוא בעולם, ולפיכך אמר גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם כאשר העולם מתדבק בהתחלתו והבן זה. ואמר כתיב שובו בנים שובבים דמשמע מעיקרא כלו' דמיד שהוא שב יש לו רפואה דכך כתיב שובו בנים שובבים, וכתיב ארפא משובותיכם שצריכים רפואה, ומתרץ הא על ידי אהבה כי מי ששב אל הש"י מאהבה בודאי תיכף ומיד ששב יש לו רפואה, כי מצד האהבה יש כאן תשובה גמורה, ואם שב מצד היראה אין כאן תשובה גמורה וצריך רפואה מן הש"י. וזה ההפרש שיש בין העובד מאהבה ובין העובד מיראה כי העובד מאהבה יש לו אהבה ודביקות אל הש"י מצד עצמו כמו שהתבאר בנתיב האהבה ע"ש, אבל העובד מיראה היראה הזאת מצד הש"י לכך רפואתו מן הש"י לא מצד האדם עצמו, ודבר זה יש להבין מאוד. וכן מה שאמר אחר כך שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם דמשמע שהתשובה היא מצד עצמו של אדם וכתיב כי אנכי בעלתי בכם דמשמע התשובה אינה מן האדם והיא מצד הקב"ה שגורם לו בעל כרחו שישוב כמו שאמר ואנכי בעלתי בכם כלו' שהבעל מושל על האשה ומכריח אותה שתהיה תחתיו ולא תצא מרשותו, לא קשיא הא מאהבה ומיראה הא על ידי יסורין כי כאשר הש"י מביא יסורין על האדם ומחמת יסורין חוזר בתשובה ובזה נאמר כי אנכי בעלתי בכם כלו' שהוא מכריח אותו לתשובה ע"י יסורין:
ומעתה הם ג' בעלי תשובה, המדריגה העליונה ביותר שהם שבים מאהבה, ואח"כ אותם שהם שבים מחמת יראה מן הש"י, המדריגה השלישית שהם שבים מחמת היסורים, אשר מכח צרה חוזרים לשוב אל הש"י כמו שעשה מנשה שמחמת יסורין היה שב אל הש"י וכדכתיב ובעת הצר לו וגו', וכל אחד מדריגה בפני עצמו. והדברים האלו מובנים מאוד מאוד כי אלו ג' דרכי התשובה הם, האחד מצד מדת אברהם שהוא מדת האהבה דכתיב (ישעי' מ"א) זרע אברהם אוהבי, הדרך השני מצד מדת יצחק שהוא מדת היראה דכתיב (בראשית, לה) ופחד יצחק היה לי, והדרך הג' מדת יעקב שהי' נודר בעת צרה דכתיב (בראשית, לה) לאל העונה אותי ביום צרתי וכתיב (תהלים, כ) יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב ולא שם אלקי אברהם, ואמרו במדרש כדאמרי אינשי מי שענה בעת צרה לאביך הוא יענה ג"כ אותך בעת צרה, כך מי שענה ליעקב בעת צרתו דכתיב לאל העונה אותי ביום צרתי יענה אותי ג"כ, אלו ג' דרכי תשובה ויש להבין אותם:
ובפרק יום הכפורים (שם) אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' רבי יוחנן אמר עד ולא עד בכלל, ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר וגו' עד ושובו אלי נאם ה', לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. יש לך לדעת ענין התשובה שהוא שב אל הש"י ומסלק עצמו מן החטא, התשובה הזאת אי אפשר רק כאשר יש לו הפשיטות מן החטא לגמרי. וזה שאמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי משם התחלת ההויה מן האדם, וכבר אמרנו כי התשובה הוא שחוזר אל התחלתו והתחלת האדם מן תחת כסא כי משם הנשמה חצובה ועד שם מגיע הפשיטות הזה כי התשובה הזאת היא הפשיטות הגמור, ולכך אמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. ומפני שאפשר לומר כי הפשיטות הזה מגיע עד הש"י לגמרי ולכך אמר רבי יוחנן עד ולא עד בכלל, ופריך והאמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה הרי מגיע התשובה לדחות התורה אם כן בודאי מגיע פשיטות התשובה עד מדריגת התורה, ומתרץ לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, כי ביחיד אין הפשיטות כל כך ואינו מגיע רק עד כסא הכבוד, ואילו תשובת הרבים אשר מצד שהם רבים יש להם פשיטות יותר ומגיע עד הש"י עד ועד בכלל. ויש לך להבין דברים אלו מאוד כי הש"י הוא אלקי ישראל ולכך מגיע התשובה שהאדם חוזר אל התחלתו עד הש"י שהוא התחלת האדם ולכך מגיע עד הש"י לגמרי:
אמר רבי יוסי הגלילי (שם) גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מאי טעמא ובא לציון גואל משום ולשבי פשע ביעקב, אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. פירוש מפני שבעל תשובה חוזר בתשובה ונבדל מן היצר הרע ויוצא בזה לחירות, כי בעל החטא הוא משועבד למלך זקן וכסיל זה יצר הרע למה נקרא שמו מלך שהכל שומעין לו וכו' כדלעיל. ומפני שהאדם תחת רשות יצרו אשר הוא מושל בו ובעל תשובה יוצא לחירות מן היצר הרע ודבר זה גאולה ג"כ, ולפיכך מקרב ג"כ הגאולה שיהיו נגאלים מכח האומות המושלים והם מחטיאים את ישראל, וכבר בארנו שבשביל טעם זה היובל שהוא גאולה לעבדים היה ביום הכפורים כדכתי' ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם ובכל ארצכם גאולה תתנו לארץ וכמו שהתבאר במקומו, וזה כי יום הכפורים הוא גאולה לנפש האדם שיוצא לחירות מן יצר הרע אשר משעבד באדם, ולכך היו שניהם ביחד גאולת הגוף וגאולת הנפש ולכך אמר כי התשובה מקרבת הגאולה. וידוע עוד כי התשובה מצד המדריגה העליונה שהיא מדריגת הגאולה ששם היציאה לחירות מכח האומות, ודבר זה מבואר מאוד:
ואמר ריש לקיש (שם) גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כשגגות שנא' שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול, איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כזכיות שנא' ובשוב רשע מרשעתו וגו' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. דבר זה הוא מבואר מעצמו איך זדונות נעשה לו שגגות, כי לפי מדריגת ומעלת התשובה שהוא שב אל הש"י, אשר התשובה מגעת עד כסא הכבוד ולפיכך נחשב החטא שגגה, דומה למי שהיה בלתי ידיעה וקנה אח"כ מדריגה עליונה שנעשה חכם, לפי מדריגה עליונה שקנה נקרא מה שעשה קודם זה שעשה בשגגה. כי כאשר החוטא שב בתשובה מסלק עצמו מן המדריגה החוטא שב בתשובה מסלק עצמו מן המדריגה החמרית שהיה בו החטא ומגיע עד המדריגה הנבדלת, ומפני כך נחשב לו חטאו מצד התשובה שעתה עומד בו שגגה, כי השגגה הוא מצד החומר אשר מבטל השכלי. ומקשה והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות ומתרץ לא קשיא הא ששב מאהבה הא ששב מיראה, דבר זה ענין עמוק מאוד איך השב מאהבה נעשו לו הזדונות כמו זכיות, כי זה שחטא ושב אל הש"י הוא יותר מקובל ומרוצה אל הש"י, כי אין חדוש אם הצדיק שהוא בעל צדק בעצמו שהוא עם השם יתב', אבל החוטא אשר הוא שב אל הש"י כמו זה שחטא אל הש"י וכאשר הוא שב אל הש"י דבר זה הוא יותר, כי האדם שהוא בא מרחוק כמו שהוא החוטא שנתרחק מן הש"י ובא עתה להתדבק בו ית' אין ספק שהדביקות הזה הוא יותר. כי כמו שתראה ביסוד האש כאשר הוא למטה ומתנועע למעלה, ובוודאי דבר זה בשביל גודל הדבוק שיש לאש אל המעלה אף שהוא רחוק ממקומו הוא שב אל מקומו אשר יש לאש דביקות לשם לגמרי, ואם לא היה כל כך הדבוק שלו למעלה לא היה מתנועע כל כך מרחוק. וכן אמרו במדרש (תהלים, קמו) על הגר ואהבתם את הגר זה שהניח מקומו ובית אבותיו ובא אליכם להתגייר להתדבק בכם ואהבת את הגר. ולכן נאמר (ישעי' נ"ד) שלום שלום לרחוק ולקרוב כלו' השלום הוא הדבוק שנותן לאחר והוא יותר אל אותו שבא מרחוק, והדר לקרוב שאין מורה כל כך הדבוק בו יתברך, ודבר זה מצד שהוא מזכך נפשו לגמרי כאשר שב בתשובה ולכך נעשה לו זדונות שלו כזכיות, כי הזדון שהוא הרחוק בעצמו שהתרחק ובא אל השם יתב' מורה זה על הדבוק הגמור בו יתברך ובזה זדונות שלו נעשים זכיות. ולכך אמר דוקא ששב מאהבה כי הדבוק בו ית' כדכתיב (דברים, יא) לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, והדביקות בו יתברך הוא מצד הזכות הגמור שבו ולכך רוצה להסתלק מן החטא שהיה נמשך אחר הפחיתות ורוצה להתדבק בו ית' שהוא קדוש לגמרי, ולכך זדונות שלו נעשים כזכיות שהתשובה מאהבה מורה על גודל הדבוק בו ית', אבל השב מיראה אין זה שבא אל הש"י להתדבק בו ו ולכך לא יאמר בזה שנסתלק ונזדכך מן הפחיתות שבו, ולכך אמרו כי השב מיראה זדונות שלו נעשים כשגגות:
אמנם עיקר הפירוש כי התשובה מה שהוא שב אל הש"י בכל לבבו ובכל נפשו, ודבר זה הוא סדר העולם שהעולם הזה שב אל הש"י ואין לו קיום מצד עצמו רק שהוא שב אל הש"י אשר ממנו הוא נמצא ואליו שבים כל הנמצאים, וזהו קיום שלהם מפני שהם שבים אל הש"י, ובדבר זה הארכנו בפ' משה קבל מה שהעולם עומד על העבודה הוא מטעם שהעולם יש לו השבה אל הש"י והוא קיומו וזולת זה לא היה קיום אל העולם, ודבר שהוא סדר העולם שכך ברא הש"י את העולם וזה עצמו זכות האדם כאשר האדם נמשך אחר סדר העולם אשר סידר השם ית', כי זהו ענין כל התורה שהיא סדר העולם שסידר הש"י את העולם, ומפני כי התשובה היא שהנמצאים שבים אל הש"י כמו שנמצאו ממנו וזה ג"כ הוא סדר העולם, ולכך כאשר החוטא שב אל הש"י נעשים הזדונות שלו כזכיות שהרי יש כאן השבה אל הש"י כמו שהוא סדר העולם, ולכך החוטא הזה שנתרחק מן הש"י על ידי חטאו והריחוק הוא מחייב ההשבה אל הש"י, ולפיכך הריחוק הזה נעשית לו זכיות כאשר יש כאן השבה אל הש"י. ודוקא כאשר התשובה מתוך אהבה שכאשר התשובה היא מתוך אהבה אשר האהבה הוא הדבוק בו ית' לגמרי כמו שנאמר לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, לכך התשובה שהוא סדר העולם שיהיה העולם דבוק בו יתברך שיהיה לעולם קיום, ומפני כי אין דביקות רק מכח אהבה לכך כאשר התשובה היא מתוך אהבה דוקא נחשבו לו הזדונות כזכיות, במה שזכיות כל הנמצאים מה שהם שבים אל הש"י וזהו סדר העולם לכן זה שהוא שב אל הש"י כאשר ראוי אל הבריאה להיות דבקים מתוך אהבה זדונות נעשים כזכיות, ואלו הדברים אין לפרש אותם לעומק שלהם:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנא' ובשוב רשע מרשעתו חיה יחיה, פירוש דבר זה כמו שהתבאר למעלה גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, וכיון שהתשובה מגעת עד כסא הכבוד מזה תדע כי התשובה מארכת ימיו ושניו של אדם, והתשובה נבראת קודם שנברא העולם שמזה תבין ותדע כי מצד התשובה הוא במדריגה עליונה אשר שם אריכת הימים והשנים, ויש להבין זה: