בספר משלי (משלי, י) כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם. שלמה המלך עליו השלום רצה לומר, כשם שרוח סערה חזק מאוד והוא עובר מהרה מן העולם, וכך הוא הרשע הוא בעל זרוע ובעל כח והוא עובר מן העולם מהרה. וכמו שאצל רוח סערה הכח והחוזק שלו גורם אליו שיעבור מהרה מן העולם, כך הרשע החוזק והכח שלו גורם אליו שיעבור מהרה מן העולם. וזה מפני כי הדבר שהוא יוצא מן הראוי ומן המיצוע, כמו שהרשע יוצא ברשעתו מן המיצוע, הפך הצדיק שנקרא צדיק בשביל הצדק והיושר שבו, והרשע הפך זה יוצא מן הצדק בזרוע רמה שלו וכדכתיב (תלים י') שבור זרוע רשע, והדבר שהוא יוצא אל הקצה יש לו קצה וסוף ג"כ ונאבד. ולכך אמר כעבור סופה ואין רשע, וצדיק שהוא צדיק בשביל הצדק אשר הצדק אינו יוצא מן המיצוע ולכך הוא יסוד עולם, כי כן כל דבר שהוא הצדק אינו יוצא מן המיצוע כמו הצדיק הוא יסוד קיים. והדבר הזה נראה בארץ בשביל שהיא עומדת באמצע ואינה יוצאת מן המיצוע רק עומדת בשוה, לכך היא עומדת קיים לעולם יותר מכל שאר יסודדות כמו שאמר הכתוב (קהלת, א) והארץ לעולם עומדת, וכבר פרשנו דבר זה בהקדמת הפרקים על הכתוב שאמר צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה ע"ש. וזה שנא' כאן וצדיק יסוד עולם כמו שהארץ היא יסוד עולם בשביל המיצוע שאינה יוצאת מן השווי לכך היא עומדת לעולם, וכך הצדיק שהוא הפך הרשע היוצא אל הקצה הוא יסוד עולם. ומפני כך הרשע הוא דומה אל רוח סערה שהוא דבר שהוא בכח והוא עובר מהרה, והפך זה הצדיק שאינו בעל כח כלל הוא יסוד עולם, כמו הארץ שכל הנמצאים נמצא בהם התנועה ואילו הארץ אין בה כח תנועה כלל ולכך היא קיימת, וכן הצדיק שאינו בעל זרוע הוא יסוד קיים כמו הארץ, ולכך כתיב צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה, ר"ל כי הצדיקים ראוי להם הארץ אשר אינה יוצאת מן המיצוע כמו הצדיק ובשביל כך ישכנו לעד עליה כמו שהארץ היא קיימת לעולם:

והפסוק שאחריו כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו, ומה ענין הכתוב הזה אל פסוק ראשון כעבור סופה וגו' ואח"כ כחומץ לשנים ואח"כ מדבר ג"כ מן הצדיק יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ומה ענין כחומץ לשנים וגו' בין שני הפסוקים. אך נראה פירושו כי הפסוק הזה כחומץ לשנים מדבר על העצל במעשים ואינו זריז במצות ובתורה, והשליח הוא האדם והמשלח הוא הש"י אשר שלח האדם וברא האדם בעולמו לעמל וכדכתיב (איוב, ה) אדם לעמל יולד וגו'. ועל זה אמר כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו, והשנים והעינים הם כלים פועלים, השנים פועלים האכילה והעינים פועלים הראיה, ואמר הכתוב כמו שמבטל החומץ והעשן הכלים האלו שאינם יכולים לפעול, כן העצל גורם שלא יוכל לפעול אשר שלחו שלא שלחו הש"י בחנם. ורמז העצל במעשים שאינו עושה מצות גורם אל הש"י שהוא ברא את האדם בעולם ושלחו לפעול מצות ומעשים, וגורם העצל אל הש"י שאינו פועל בעולם שרוצה הש"י לפעול הטוב בעולם. וע"ז אמר הכתוב (דברים, לב) צור ילדך תשי ופירושו שכאשר אין ישראל עושים רצונו של מקום כאלו ח"ו יש בו תשות כח ואינו פועל בעולם, כמו שאמר כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו. ואלו שלשה מזכיר יחד האחד הוא הרשע, וכנגדו הוא הצדיק, הג' הוא העצל במצות שאינו רשע ואינו ג"כ צדיק שהוא הזריז במצות רק אינו זריז במצות והוא מונע הטוב מן העולם, שהשם ית' שלח האדם בעולם שיעשה הטוב ויתן הש"י טובה על ידו בעולם, ולכך אמר כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו:

ובפרק אמר להם הממונה (יומא דף לח:) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפי' בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם. רבי חייא בר אבא דידיה אמר מהכא רגלי חסידיו ישמור חסידיו תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק חסידו כתיב ע"כ. וזה כמו שאמרנו כי הצדיק שנקרא צדיק בשביל שאינו יוצא מן המיצוע רק הולך ביושר ובצדק, הפך הרשע שנוטה בכל מעשיו אל הקצה ואשר נוטה אל הקצה יש לו קצה, ולפיכך נאמר עליו כעבור סופה ואין רשע, והפך זה הצדיק שאינו יוצא אל הקצה בכל מעשיו הוא הישר. והיושר הוא ראשון, כי העקום הוא יוצא מן היושר אם כן היושר הוא ראשון, ולפיכך הצדיק אשר בו היושר הוא ראשון, וידוע כי היסוד הוא ראשון אל הכל אשר עומד עליו ולכך כתיב וצדיק יסוד עולם, והבן דברים אלו כי הם עמוקים מאוד. וכל דבר זה מובן הוא מלשון צדיק כי הלשון נאמר על מי שאינו יוצא מן היושר כי הצדיק והיושר הוא ענין אחד, וכבר התבאר כי הקו הישר הוא אחד והיוצא מן היושר הוא הרבה. ולפיכך הצדיק מדריגתו אינו הרבוי לכך אמרו העולם נברא בשביל צדיק אחד כמו שיתבאר, גם אמרו שעל צדיק אחד העולם עומד, והבן הדברים כי כל חכמה לא אנס להם ואין להאריך במקום הזה עוד ועוד יתבאר בסמוך:

ואמר ר"א (שם) אפי' בשביל צדיק אחד נברא העולם דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו צדיק כי טוב. כבר התבאר זה, כי הצדיק שהוא צדיק הוא אחד בלבד, ולפיכך כתיב (משלי, י) זכר צדיק לברכה כמו שיתבאר וזה שמביא הכתוב לראיה וירא אלקים את האור כי טוב והאור הוא אחד, וכתיב האור בה"א הידיעה כי הידיעה מורה על דבר מיוחד ואילו חושך לא כתיב בה"א הידיעה. ומה שהצדיק הוא נקרא אור, כי כבר התבאר שראוי שיהיה צדיק נקרא אור מפני שהאור נבדל לגמרי מכל גשם וכל אשר יש בו גשם יותר אינו מאיר בלבד כי הגשמי יבטל האור, ודבר זה בארנו פעמים הרבה, שכן תמצא בעולם שכל אשר הוא גשמי יותר הוא עכור וחושך ביותר, עד הגלגלים שאין ספק שחומר שלהם זך ודק ביותר עד שכמעט אינו נחשב חומר, ולפיכך אמר (דניאל, יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ונאמר כעצם השמים לטוהר. ויסוד האש שאין חומר שלו דק כל כך אינו מזהיר כל כך, ויסוד הרוח אין חומרו דק כ"כ, ויסוד המים חומרו יותר עב והוא גשמי יותר אינו מזהיר כל כך, והארץ שחומר שלה יותר עב ויותר גס הוא חושך לגמרי. ומפני זה האור בעצמו מסולק מן החומר לגמרי, וזה אמרם (חגיגה דף יב.) כי האור שנברא בששת ימי בראשית האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ר"ל כי האור שנברא בששת ימי בראשית הוא אור גמור מסולק מן החומר ולפיכך האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו שאינו גשמי. לכך גנזו לצדיקים לעתיד לבא, כאשר יהיה העולם מסולק מן הגשמי יהיה משמש האור הנבדל מן הגשמי לגמרי, אבל בעולם הזה שהצדיק יש לו גוף אין ראוי לעולם רק אור שיש לו נושא גשמי כמו החמה והלבנה, ולפיכך נגנז האור הראשון שאינו בגוף ונתן להם אור הזה שהוא בגוף. ומפני שהצדיק מסולק מן החומר נקראו צדיקים אור אשר האור מסולק מן החומר, והאור הזה הפשוט הוא אחד כי הדבר הנבדל לא יתרבה ולא יתחלק כלל, והחלוק והרבוי הוא מצד הנושא החמרי שמצד הזה יבא הרבוי והחלוק, ודבר זה מבואר למי שיודע בחכמה. ואף כי המלאכים שהם אינם גשמיים יש בהם הרבוי היותר, זהו מצד שהם מחולקים מצד צורתן שיקראו צורות נפרדות אבל באדם אין בהם חלוק מצד צורתן, לכך הצדיק הוא אחד כי הדבר הנבדל לא יתרבה ולא יתחלק אם לא מצד הנושא, ולפיכך האור המופשט מן החמרי לגמרי הוא אחד לגמרי. ומפני כד אמר כי העולם נברא בשביל צדיק אחד כי הצדיק שיש לו מעלה נבדלת לא ימצא מצד הזה רבוי. ומאחר שמצד הזה לא נמצא רבוי אין לומר שהעולם נברא בשביל שני צדיקים כלל. ובודאי העולם נברא בשביל הצדיק שאם לא נברא בשביל הצדיק בשביל מי נברא העולם והוא יסוד עולם כמו שהתבאר. והצדיק בעצמו הוא אחד לכך כתיב וירא אלקים את האור כי טוב מה שלא נמצא בכל מעשה בראשית ולא כתיב וירא אלקים השמים והארץ כי טוב רק אצל האור כתיב כך ומלמד לך כי האור בפרט הוא טוב יותר מהכל. וכך אמרו ז"ל לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. שתדע מזה כי האור שמו טוב בפרט, וכל זה מטעם אשר בארנו כי האור מסולק מן החומר אשר דבק בו החסרון וההעדר לכך האור הוא טוב. ומפני שכל הנבראים נבראו בשביל הטוב שבהם ודבר זה היה גורם הבריאה ולכך נאמר בכל מעשה בראשית כי טוב, לומר כי הטוב שבנבראים היה גורם הבריאה. והאור הוא מיוחד שהוא טוב שאינו גשם ולכך הוא הראשון אצל המציאות וקודם אל הכל, והצדיק אשר נקרא אור מפני כי הוא נבדל מן הגשמי כמו שהתבאר והוא הטוב הגמור ולכך בשבילו נברא העולם הזה, והיינו הצדיק שהוא אור טוב לגמרי כי יש לו מעלה הנבדלת שאינו נוטה אחר החמרי, ולפיכך בשביל צדיק אחד נברא העולם, ולפיכך מביא כתוב זה שהעולם נברא בשביל הצדיק וירא אלקים את האור, ודברים אלו מבוארים למשכילים בחכמה:

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (יומא דף לח.) אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקע שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי ע"כ. גם דבר זה לבאר ענין הצדיק בעולם, שהצדיק מאחר שיש לו הצדק שהוא דבר קיום נצחי, ומפני כך ג"כ כתיב וצדיק יסוד עולם שיש לו מדריגת הקיום ביותר, ולפיכך אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שאז נשאר הצדק שהוא דבר שיש לו הקיום נשאר באין הפסק, ולפיכך אמר עד שאין שוקע האחד זורח האחר כי אי אפשר שיהיה רק כך. ואם תאמר א"כ יהיה בכל דור צדיקים כמו בדור שלפניו, והרי אמרו אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב וא"כ איך אפשר זה והלא אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, א"כ יהיה בדור האחרון צדיקים כמו הראשונים. דלאו דוקא כמותו לגמרי רק כי בדורו נחשב הצדיק כמו הראשון, ואף כי אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב א"כ אין צדיק, מכל מקום יש צדיקים אף שאינם צדיקים גדולים הם צדיקים במה כפי הדור ולא קשיא מידי. והתבאר כי הצדיק בא מן מדריגה הנצחית אשר אין הפסק לה, וזה תבין מלשון צדק שהוא אינו נמשך אחר הקצה אשר יש לו הפסק וקצה כמו שבארנו זה במקום אחר, ולכך אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו ובזה אין הפסק לצדק, ולפיכך אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו להשלים הצדק בעולם שהוא אחד:

ארחב"א אר"י (שם) ראה הקב"ה שהצדיקים הם מועטים עמד ושתלם בכל דור ודור שנ' כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ע"כ. כי הצדיק שהוא נבדל מן החמרי כמו שאמרנו, וידוע כי העוה"ז הוא עולם גשמי ולפיכך א"א שיהיה הצדק הרבה, ואין קיום לעולם בלא צדיקי' ולפיכך שתלן בכל דור ודור, והבן זה: