נתיבות עולם/נתיב הלשון/ג

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר הקב"ה ללשון כל איבריו של אדם זקופין ואתה שוכב כל איבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה ע"כ. יש לך לשאול דמה ענין השכיבה הזאת מועיל וכי בשביל כך אין הלשון יכול לדבר, וכן מה שיש ללשון שתי חומות בשני צדדין שהרי אין דבר זה מונע כלל. יש לך לדעת כי דברי חכמים עמוקים, כי הלשון הזה שהוא מיוחד להוציא הדבור ממנו וזהו עצם הלשון, ולדבר זה הוא מיוחד להוציא הדבור אל זולתו, ודבר זה לא תמצא בשום אבר, שאין אבר אחד נברא שיוציא הדבר לזולתו מן הנסתר אל הגלוי, שהאוזן מקבל הדברים והעין מקבל הראות, וכן כל הדברים הם כך ואין אחד מהם נברא לפעול להוציא לזולתו, רק הלשון שעיקר בריאתו להוציא הדבור אל זולתו, וכמו שאמרנו למעלה כי הלשון מוציא הדבור אל הפועל, ומפני כך הלשון קרוב אל לשון הרע ביותר, שדבר זה הוא יוצא ג"כ לדבר בזולתו לגמרי כדכתיב (תלים נ') תשב באחיך תדבר בבן אמך גו'. ומפני שהלשון נברא להוציא הדבור וקרוב ביותר לדבר זה דהיינו אל לשון הרע, והש"י אשר ברא האדם בשלימות לגמרי בלא חסרון שלא יהיה נוטה האדם אל הרע, תקן את הלשון שלא יהיה מסוגל ומוכן אל הרע, לכך תקן אותו שיהיה האבר הזה שוכב והדבר שהוא שוכב הוא נשאר במקומו, שזה ענין השכיבה שמבקש המנוחה לא העומד אשר הוא מבקש לצאת ולפעול באחר, והאבר הזה נברא שוכב כי אשר הוא בעל הנחה אין ראוי לו היציאה. גם נברא האבר הזה במקום הסתר דהיינו תוך הפה והוא מקום הסתר, ואף כי בודאי אין דבר זה מונע אותו מן הדבור, מכל מקום האיברים החיצונים דבקים בגלוי במה שהם מגולים ומסוגלים אל הגלוי, והאבר שהוא מכוסה והוא בהעלמה וההסתר ביותר אין סגולתו לפעול כ"כ. ומעתה אף אם הלשון הוא נברא להוציא הדבור אל זולתו, מכל מקום נברא שיהיה לו סגולת ההסתר דהיינו שלא יתפשט לדבר בזולתו בלשון הרע אשר יפעל בזולתו. ולפיכך הכתוב אומר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, שאף שהלשון מסוגל מצד עצמו להוציא הדבור אל הנגלה כיון שנברא בתואר אשר התבאר, הנה בסגולת דבר זה מונע את האדם מן הגלוי שאינו מוציא כל כך הדבור. ועוד כי הלשון מצד עצמו ראוי שיהיה כך, כי השכל הדברי אינו נבדל לגמרי מן האדם, שאלו היה השכל הדברי נבדל לגמרי מן האדם היה הלשון מבחוץ לגמרי, אבל מפני שאינו נבדל הלשון לגמרי מן האדם והוא מבפנים והוא שוכב ג"כ מפני שאינו נבדל מן הנושא, ולכך אין הלשון כ"כ פועל בזולתו כאשר מצד עצם הלשון שהוא מתחבר אל הנושא אותו הוא האדם, ואין ראוי כ"כ שיהיה פועל בזולתו מאחר שהוא מצורף אל הנושא אותו. ועם כל זה, מה שכל האיברים נבראים זקופים והלשון שוכב, וכן כל האיברים מבחוץ והוא מבפנים מורה על מדריגת הלשון ומעלתו העליונה ג"כ, וזה כי מה שנברא שוכב והוא מנושא על אחר דבר זה מורה על מעלתו העליונה שהוא מנושא על אחר, וכן מה שהוא מבפנים ושאר האיברים מבחוץ מורה על מעלתו העליונה כמו הנשמה שהיא בפנים, ולפיכך אמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, כי נברא הלשון הזה בתואר שלא לפעול בלשון רע, וכל דברים אלו ידועים למבינים ועוד יתבאר:

ובמדרש (ילקוט תצא תתקל"ג) כמה קשה לה"ר משל לנכה רגלים שהיה מרעיש את המדינה אמרו אילו היה שלם על אחת כמה וכמה כך הלשון מחותך ומונח בתוך פה והוא מרעיש את העולם למה הוא דומה לכלב שהוא קשור בשלשלת וחבוש ונתון לפנים משלש' בתים והוא מנבח וכל העם מתייראים ממנו אלו היה בחוץ מה היה עושה כך לשון הרע נתון לפנים מן הפה ולפנים מן השפתים ומכה באין סוף אלו היה בחוץ עאכ"ו, אמר הקב"ה מכל צרות הבאות עליכם יכול אני להציל אתכם אבל בלשון הרע הטמן עצמך ואין אתה מפסיד, משל לעשיר שהיה אוהב בן כפרי הלך לשאול בשלומו והיה שם כלב שוטה והיה נושך את הבריות אמר אותו עשיר לאוהבו בני אם אתה חייב לאדם אני פורע לך ואל תתחבא ממנו אבל אם ראית כלב שוטה ממנו תתחבא שאם נושכך איני יודע מה לעשות לך כך אמר הקב"ה בשש צרות יצילך ובשוט לשון תחבא ע"כ. וכבר התבאר ענין הלשון שנקרא נכה רגלים בודאי, שאין הלשון כמו שהם שאר איברים כי הלשון מונח והוא צריך לנושא, כמו נכה רגלים שצריך לאחר להוליכו ובשביל כך הוא דומה לכלב קשור. כלל הדבר כי הלשון מצורף אל הנושא, ולפיכך מדמה אותו אל נכה רגלים, ומדמה אותו לכלב קשור. ואין מדמה אותו לזאב קשור ודבר זה ג"כ דבר מופלג מאוד, ויש לך להבין את זה ממה שאמרו (פסחים דף קיח.) המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים כמו שיתבאר עוד, ומכ"ש כאשר הכלב שוטה, הכלב הזה יוצא מסדר העולם לגמרי, ומכיון שהוא יוצא מן הסדר אין האדון יכול לשמור את הכלב, שהרי אפי' האדם שהוא שוטה אין לשוטה שמירה מכ"ש כאשר הכלב שהוא שוטה אין לכלב שמירה. וכן מכל הצרות הש"י שומר את האדם כדכתיב בשש צרות יצילך ובשוט לשון תחבא, וזה מפני כי שאר הצרות, הסדר מושל עליהם ויש בזה שמירה שכל אשר תחת הסדר יש בו שמירה, ולא כן לשון הרע אשר לשון הרע אינו נכלל בכלל השתלשלות המציאות מן הש"י כמו שיתבאר כי הוא כופר בעיקר והוא נכרת מן הש"י כדכתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, על כן בעל לשון הרע אין לו שמירה ופועל בצדיקים וברשעים כאחד, ולפיכך אמר הקב"ה שהאדם ישמור עצמו מן לשון הרע שכ"כ פועל רע וזה מבואר:

אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש לעתיד לבא מתקבצים ובאים כל החיות אצל הנחש ואומרים לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך אומר להן מה יתרון לבעל הלשון ע"כ. ור"ל כי בעולם הזה לא ניכר צדיק לפני רשע וטוב לפני רע ולא יובדל ולא יוכר אחד אצל חבירו, ולעתיד כאשר ניכר הצדיק והרשע כלומר כפי מדריגתו אז יתקבצו כל החיות אצל הנחש לדעת ענין הנחש. אבל לשאול אותו בעולם הזה הלא מצד עה"ז אין סדר לגמרי רק כי לעתיד יהיה הכל כסדר, ומצד הסדר הראוי שיהיה בנמצאים, אמר בעל המדרש שכל החיות הם מתקבצים אל הנחש ואומרים אליו, שכל הנבראים אינם יוצאים מן הסדר של המציאות שכל אחד הוא מבקש טובתו והנאתו, אבל הנחש נושך מבלי הנאה בעולם ודבר זה נחשב יציאה מן הסדר. והשיב על זה מה יתרון לבעל הלשון, שהוא פועל רע מבלי הנאה, ובודאי דבר זה מפני שהדבר שהוא בעצם רע כמו שנקרא לשון הרע שהוא יפעול רע כפי מה שהוא בעצמו רע כי נפש רשע אותה רע, וכן הנחש הוא עצמו רע ומפני שהנחש עצמו רע יפעול את הרע אף כי אין לו הנאה בזה, וכן בעל לשון מפני כי הלשון הוא רע בעצמו יפעול הרע אף כי אין לו הנאה. ועוד כי התבאר לפני זה כי בעל לשון שנבדל מן סדר העולם, והנבדל מן המציאות מזיק את הנמצאים ואף כי אין הנאה אליו, וזה בודאי נרמז בנחש כי הנחש הוא נבדל מן הנמצאים כלם עד שאין דומה אליו בכל הנמצאים, ודבר זה מבואר בכתוב דכתיב (בראשי' ג') ואיבה אשית וגו' בין זרעך וגו', שתראה כי הנחש הוא נבדל מן האדם ובשביל כך הנחש מזיק האדם אף בלא הנאה, כי שני דברים שהם נבדלים בעצמם כמו הנחש והאדם יש איבה ביניהם ולפיכך הנחש נושך בלא הנאת עצמו רק להזיק אחר, אף בעל לשון הרע נבדל מן הנמצאים וכמו שהתבאר למעלה ענין זה והוא דומה אל הנחש בדבר זה והוא פועל רע אף כי אין הנאה לו. ואין לשאול על זה למה עשה זה, כי בשביל תשוקתו אל הרע הוא פועל זה, ובאולי יקשה לך למה נאמר על לשון הרע יותר ומה יתרון לבעל הלשון יותר מכל, כי אפשר שהלשון יפעל הרע מפני יצר הרע. אבל אין זה שאלה כי אין היצר הרע בשכל הדברי כמו שיש יצר הרע בנפש, לפיכך מה יתרון לפעול הלשון, כי כל הפעולות שהם מצד הנפש מצד כח הנפש שולט בהם יצר הרע אבל אין יצר הרע בשכל הדברי כי אם שהוא רע בעצמו: