בפרק חלק (סנהדרין דף קא.) תנו רבנן כשחלה ר"א נכנסו ד' זקנים לבקרו רבי טרפון ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, נענה רבי טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים כי טפה של גשמים בעוה"ז ורבי בעה"ז ולעה"ב, נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה"ז ורבי בעוה"ז ולעוה"ב, נענה ר"א בן עזרי' ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעוה"ז ורבי בעוה"ז ולעוה"ב, נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר ליה עקיבא מנין לך אמר ליה מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא וגו' וכתיב ובהצר לו חלה את פני ה' וגו' ויתפלל אליו ויעתר לו. יש לשאול מה הם אלו תוארים שכל אחד מתאר אותו בתואר מיוחד. ויש לך לדעת כי כל אחד בא להוסיף, כי רבי טרפון אומר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים, שהטפה מכינה הארץ שתוציא עץ פרי, כך אתה בתורה אשר מלמד ומוכיח את ישראל אתה מכינם שיעשו מעשים טובים אשר הם נקראים פרי, וזהו שנחשב ר"א טפה של גשמים לישראל אשר הטפה מכינה האדמה להוציא פרי. והוסיף רבי יהושע לומר כי אין הת"ח שבדור נחשב טיפה של גשמים שהטפה אינו נותן רק הכנה בלבד לארץ שמכינה האדמה, אבל נחשב הת"ח כמו גלגל חמה המוציא עין האדם אל הפעל, כי האור מוציא הראות של אדם אל הפעל עד שהוא רואה וכך הת"ח בלמוד שלו מוציא האדם אל הפעל עד שהוא בשלימותו, ואין זה הכנה בלבד רק שמוציא את האדם אל הפעל לגמרי כמו גלגל חמה שמוציא עין האדם אל הפעל. ורבי אלעזר בן עזריה הוסיף עוד, שהת"ח שהוא בדור הוא עוד יותר מזה, כי הגלגל של חמה אינו מוציא רק הראות אל הפעל ואינו נותן הראיה בעצמו, אבל הת"ח נחשב כמו אב ואם שהם מולידים הבן לגמרי, וכן נחשב הת"ח בתורתו שמלמד את הדור כאלו הוליד הדור לגמרי. הנה כל אחד הוסיף כי רבי טרפון לא אמר רק שהוא כמו הטפה שהיא הכנה בלבד אל הפרי שגדל, ור"י הוסיף כי אין ראוי שיחשב הת"ח הכנה בלבד רק נחשב השלמה שהוא משלים את האדם, כמו גלגל חמה כאשר אין אור לא יוכל לראות וגלגל חמה משלים את הראות הפעל עד שהוא רואה וכך הת"ח בדורו משלים הדור, ובא ר' אלעזר בן עזריה לומר שאין ראוי לומר שאין הת"ח רק השלמה לדור רק נחשב כאלו הוליד אותם לגמרי כמו אב ואם. יש לומר גם כן כי אלו ג' חכמים דברו בג' מדריגות של חכמה שהת"ח משלים האדם והם חכמה דעת ובינה כמו שבארנו למעלה בנתיב החכמה ע"ש, וכנגד החכמה אין צריך האדם רק הכנה של מה, ועל זה אמר רבי טרפון טוב אתה לישראל מטפה של גשמים אשר הטפה של גשמים מכינה האדמה וכך אתה נותן הכנה לאדם והאדם משיג מעצמו כי אין זה השגה עמוקה, ויש חכמה שהיא חכמה יותר ולדבר זה נחשב הת"ח כמו גלגל חמה אשר מאיר לאדם עד שהוא רואה, וכך הת"ח בחכמה זאת מוציא שכל האדם אל הפעל, ויש שכל שהוא מוציא דבר מתוך דבר והוא שכלי לגמרי והוא נקרא בינה מלשון בן כי הנבון מוציא דבר מתוך דבר כמו הבן שנולד, וכנגד זה אמר טוב אתה לישראל מאב ואם המולידים את הבן, וכן על ידי ת"ח שמלמד האדם קונה האדם בינה יתירה ולכך אמר טוב אתה לישראל מאב ואם, ורבי עקיבא אמר חביבין יסורים כלומר שיותר מכל מדריגות האלו אינם נחשבים נגד היסורים שהם ממרקים ומזכים את הנפש ומטהרין את הנפש עד שהוא נעשה מסולק מן הגשמי ודבר זה יותר מכל המעלות, כי בעל היסורים הוא נעשה נבדל מן החמרי עד שהוא בן עולם הבא וזה יותר מהכל כמו שנתבאר אצל ג' מתנות נתנו לישראל וכולם נתנו על ידי יסורין, ואלו המעלות שזכרו הראשונים מה שהוא פועל באחרים אבל היסורים לאדם מעלה עצמית כאשר ממרקין הנפש עד שנעשה קדוש ואין להאריך עוד:

בפרק הרואה (ברכות דף נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וכו' נתבאר בנתיב האהבה, מה שיש לאהוב הש"י כאשר יסורין באים עליו:

ובפרק יש בערכין (ערכין דף טז:) עד היכן תכלית יסורין כל שארגו לו בגד ללבוש ואינו מתקבל עליו מתקיף לה ר' זעירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אפי' נתכונו למזוג לו בחמין ומזגו לו בצונן בצונן ומזגו לו בחמין ואת אמרת כולי האי מר בריה דרב דימי אמר אפי' נהפך לו חלוקו רבא אמר ואיתימא ר' יצחק ואמרי לה במתניתא תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים אבל שתים ועלו שלש לא שאין טורח למישדיה וכל כך למה דתנא דבי רבי ישמעאל כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קבל עולמו במערב' אמרי פורעניות מזדמנת לו. פי' כי כל דבר שהוא כנגד האדם דבר זה נקראו יסורין. ומה שאמר שאם הוא מ' יום בלא יסורין קבל עולמו, דבר זה יש לך להבין ממה שהתבאר בכמה מקומות כי עולם הבא הוא הפך העולם הזה הגשמי, ולפיכך מי שראוי ומוכן אל העולם הזה אינו מוכן לעוה"ב, ולכך אין ראוי לצדיקים עולם הזה כי עוה"ב הוא נבדל וזה גשמי והם הפכים. וכבר אמרו (בבא בתרא דף י:) עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה והשיב לו עולם ברור ראית, שמזה תדע כי העולם הבא הוא הפך עולם הזה לגמרי שזה גשמי וזה נבדל מן הגשמי, ולפיכך אם הוא מ' יום במספר יצירת האדם בלא יסורין אם כן הוא נקרא בעל עולם הזה והוא מסולק מן ה עולם הנבדל. ועוד הרי אמרנו כי היסורים הם הכנה לעולם הבא, כמו שהתבאר למעלה אצל ג' נתנו על ידי יסורין, וכאשר הוא ארבעים יום בלא יסורין, כי מספר ארבעים הוא מיוחד שהוא עולה לעה"ב השכלי שהתורה השכלית נתנה במ' יום, וכאשר הוא מ' יום בלא יסורין שהיסורין הם מסלקין את גופו עד שהוא בן עולם הבא, אז הוא בעולם הזה והוא מסולק מן עולם הבא. וכן אמרו עוד במסכת ברכות (דף סא:) לא נברא עולם הזה אלא לאחאב וחבריו, ועולם הבא לרבי חנינא בן דוסא וחביריו, כלו' כי אחאב שאין לו עולם הבא כלל ולכך ראוי הוא אל עולם הזה, וכל דבר נברא בשביל דבר שראוי אליו לגמרי ולכך לא נברא עולם הזה רק לאחאב, וכן רבי חנינא בן דוסא שהיה לו עניות גדול ודי לו בקב חרובין, ואם כן הוא הפך עולם הזה ולפיכך ראוי ומיוחד אליו עוה"ב, ולכך לא נברא עולם הבא רק לר' חנינא בן דוסא. וכבר אמרנו כי אלו מ' יום נגד עולם הבא, שבאלו מ' יום שהוא בלא יסורין קבל עולם שלו שהיה ראוי לו עולם הבא ונתנו לו חלקו בעה"ז, שהרי התורה השכלית שהיא ממדריגת עוה"ב נתן לאדם בארבעים יום, וכן האדם שנוצר בארבעים מפני כי יצירתו הוא לעולם הבא כדכתיב וייצר בשני יוד"ן האחד לעולם הזה והאחד לעולם הבא. ועוד כי הנשמה נתנה באדם באלו מ' מ יום והנשמה נבדלת ואל הנשמה ראוי עולם הבא, ולפיכך אם הוא מ' יום בלא יסורין קבל חלקו מן עולם הבא, כי אין ראוי לאדם שיהיה שלם כלל בעוה"ז שאין האדם בעל השלמה עד עולם הבא ואז יושלם האדם לגמרי. ודבר זה בארנו בכמה מקומות כי אין האדם בהשלמה בעולם הזה, ודבר זה הוא תוחלת ישראל ותקותם שעומדים אל עולם הבא, כאשר לא קבלו עולמם ולא היו בהשלמה רק בחסרון והשלמת ישראל בעוה"ב, והפך זה אותם שהם בעולם הזה בהשלמה דבר זה יורה שכבר נשלם מדריגתם ואין להם עולם הבא וכבר הארכנו בזה ואין כאן מקומו. ולפיכך אם היה מ' יום בלא יסורים כבר הושלם בעולם הזה הגשמי, ונטל חלקו שהיה ראוי לו בעולם הבא ואין לו עוד השלמה יותר, ומה שאמרו במערבא שהוא מוכן לפורעניות דבר זה בארנו באריכות בפרקים מה שאמרו בכל מקום שתמצא ישיבה השטן מקטרג כמו שהארכנו במקומו, וזה שאמר כי פורענות מוכן לו כי בהשלמה הזאת דבק ההעדר הגמור, ולפיכך כאשר הוא בהשלמה מ' יום פורעניות מוכן לו ע"ש:

במדרש (תנחומא נצבים) זה שאמר הכתוב הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מתהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה דור המבול וימח את כל היקום סדומים ויהפך את הערים מצריים לא נשאר בהם עד אחד בבל והכרתי לבבל שם ושאר אמר דוד שם נפלו פועלי און אבל ישראל אם נפלו עומדים אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי ואומר אני ה' לא שניתי מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכתיב דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה מורה בה חצים החצים כלים והקורה עומדת כך ישראל היסורין כלין והם במקומן עומדין, למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממה שנא' בהר סיני מיד הוריקו פניהם אמרו מי יוכל לעמוד באלו מיד קרא אותם משה והיה מפייסן מה כתיב למעלה ויקרא משה אל כל ישראל וגו' המסות הגדולות וגו' ותבאו אל המקום הזה וזה כי ישראל כשהיסורין באין עליהן הם נכנעים שנאמר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו' אמר הקב"ה הקללות הן מקיימות אתכם למען נסותך להטיב באחריתך לכך נאמר אתם נצבים. במדרש הזה מבאר הדברים אשר אמרנו, כי היסורים על צדיק לתת קיום אליו דהיינו כי היסורים ממרקין ומסלקין את פחיתתו כמו שאמרנו למעלה, ק"ו משן ועין שהעבד יוצא בהם לחירות וזה שאמר כי היסורים ממרקין את האדם. ואמר כי כאשר היסורים באים על ישראל הם נכנעים והם קוראים אל הש"י כדכתיב צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, כלומר כל עוד שהיסורין באים עליהם הם מסלקים את פחיתות שלהם המרחיק אותם מן הש"י עד שהם קרובים אל הש"י כאשר מסולק הגוף החמרי ונעשה נבדל דבקים בו ית', ולפיכך קוראים אל הקב"ה בעת צרתם. כי ישראל מסולקים בעצמם מן הפחיתות, רק שמצד החטא הם נוטים אל הפחיתות היסורים שבאים עליהם למרק הפחיתות שנמצא בהם ונעשו טהורים, וכל עוד שהיסורים באים הם קונים יותר דביקות בו ית' ולכך קוראים אל הש"י, ודבר זה מבואר:

בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קטז.) דרש רבי פנחס בן חמא קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות שנאמר חנוני חנוני אתם רעי כי יד ה' נגעה בי וקאמרי ליה השמר לך אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני ע"כ. וביאור זה כי העוני יותר מכל המכות שהם חמשים מכות כמו שאמרו כי במצרים לקו חמשים מכות לפי שבאמצע לקו עשר מכות א"כ ממילא היד היא חמשים מכות ואמר איוב אל חביריו כי יד ה' נגעה בו וא"כ לקה נ' מכות, ועל כל זה אמרו חביריו אליו שאל יפן אל און להרהר אחר מדת הדין כי כל זה טוב לך מעוני שהוא יותר. וזה מפני כי ההעדר הוא החסרון של לחם ופרנסה הוא כנגד הכל, כי המכה אינו רק העדר וחסרון במה, אבל העוני נחשב כמו מיתה כמו שהמיתה היא חסרון החיים. ולפיכך העוני חשוב כמו מיתה מפני שהעוני הוא כמו המכות כלם אם מקבל העני היסורין באהבה ואינו מהרהר אחר מדת הדין, אז שכרו כמו שאמרנו למעלה יראה זרע יאריך ימים:

ובמדרש (שמו"ר פל"א) אם כסף תלוה את עמי הדא הוא דכתיב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש יש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, ו העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו בועט שנאמר ועניים מרודים תביא בית, ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל מממונו בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא שנאמר כי את עם עני תושיע ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים שנאמר ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה ע"כ. ור"ל כי איוב מה שנתן לו הש"י היה מעין עוה"ב, וכמו שאמרו בפ"ק דבבא בתרא (דף טו:) הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עוה"ב, ונראה לי שפירושו כי הכל נעשה מעצמו שהפרות חורשות מעצמן מבלי טורח בהם לחרישה רק מעצמן היו חורשות וזהו מעין עוה"ב שלא יהיה טורח מלאכה וצער רק הכל יהיה נעשה מעצמו. ורש"י ז"ל פי' שהפרות היו חורשות ובאותה שעה צמח והיו האתונות רועות ממה שצמח, מ"מ הטעימו הקב"ה מעין עה"ב מתחלה. וכאשר קבל איוב היסורים אז אח"כ הוסיף לו משנה על אשר היה לו קודם מעין עוה"ב, ומזה נלמוד שאם העני מקבל היסורין נותן לו הש"י שכרו כפול לעוה"ב כמו שנתן לאיוב שכרו כפול מעין