נתיבות המשפט/חידושים/רט
ויש להן אונאה ואפי' בדבר שאין שער שלו ידוע (ש"ך):
כמשחק בקוביא ואפי' לדידן דקי"ל בסי' ר"ז סעיף י"ג דקנה שא"ה דשניהם א"י אמרינן אגב דבעי לקנות משא"כ הכא שהמוכר יודע והלוקח א"י (סמ"ע) ולפ"ז אם המוכר ג"כ א"י המיני' שיש לו בבית קנה וכ"כ הט"ז והש"ך כתב דכאן לכ"ע בכל ענין הוי אסמכתא די"ל שטעה באומד הדעת:
שנים שהחליפו ובס"ס ר"ג הביא מור"ם שני דיעות בזה ולא בא הרמ"א כאן להכריע רק לומר טעם הי"א דס"ל דלא קנה בשנים שהחליפו משום דדמי לאומר כל מה שבבית זה מכור לך אמנם אפי' החולקים בשנים שהחליפו וס"ל דקנה מודים באומר כל מה שבבית זה מכור לך לא מהני כיון דהמוכר יודע והלוקח א"י ול"ש הסברא זו אגב דבעי לקנות (סמ"ע) והש"ך כתב דאף בשנים שהחליפו כ"ע מודים דלא קנה אף ששניהם אינן יודעין כמ"ש בס"ק הקודם והת"ה שכ' בשנים שהחליפו דקנה מיירי כשהי' קנין באופן המועיל כגון ב"ד חשוב עוד כתב הסמ"ע בשנים שהחליפו וחייבו עצמם בקנס לצדקה ואח"כ מחלו זה לזה פטורין מהקנס דאף דבצדקה לא שייך אסמכתא מ"מ כיון שבידם לקיים החליפין וליפטר מהקנס מש"ה בידם ג"כ לומר הרי הוא כאילו החלפנו משא"כ באחד שחירף את חבירו ונתחייב ה' זהו' ואמר בפני הגבאים שיהיו הה' זהו' לצדקה שוב אין בידו למחול להמחרף כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ח ס"ט ס"ק ג':
כשער שבשוק ואם פסק עמו קודם שיצא שער ברור ויש לו להמוכר אינו מקבל מי שפרע אם לא שהראה עצמו הלוקח בפני המוכר לגורן או שאומר לו בשוק הריני סומך עליך ובלא"ה אינו במי שפרע שיכול המוכר לומר סמכתי עצמי שתקנה במקום אחר (ט"ז):
אין אדם מקנה: אבל יכול לחייב עצמו בדשלב"ל כמבואר בסי' ס' (סמ"ע):
במתנת שכיב מרע דה"א שיקנה כדי שלא תטרף דעתו עליו קמ"ל (סמ"ע):
תנו מה שתלד קאי על שכ"מ שאמר לבניו תנו (סמ"ע):
השפחה מעוברת כיון שאינו בעין משא"כ בפירות החנוטים שהן בעין וממילא קא רבו חשיב כבא לעולם (סמ"ע ועיין ביאורים דוקא כשמכר לו באופן כשיהי' הולד ולד מעליא דהיינו לכשתלד הוי דשב"ל אבל כשמכר לו העובר תיכף שאם אם תמות או תשחט הבהמה יהיה בשר העובר שלו הוי דבר שבא לעולם דדמי להקנה לו אחד מאיבריה:
ותפס הפירות: קודם שחזר בו אבל אחר שחור בו אינו מועיל שוב תפיסה (סמ"ע) ודוקא שידע המוכר שתפס הלוקח ושתיק דהא תפיסה מהני היא מטעם מחילה בטעות ולא מטעם ספק (ש"ך) והסמ"ע סי' ס"ו חולק עליו ועיין ביאורים דדוקא כשהיה בקנין כסף מהני תפיסה אבל אם הי' בקנין סודר דאפי' אם הי' דבר שבא לעולם והקנה לו לאחר זמן לא קנה מטעם דהדרא סודר למרי' אפי' תפס לא מהני דתפיסה לא מהני רק כשהי' קנין טוב וליכא רעותא רק משום דשלב"ל:
ומסר ליה השטר היינו אחר שבא לעולם דשטר הוי כתפיסת החפץ דמה"ט חשיב לשטר הילך בסי' פ"ז (סמ"ע) והט"ז כתב דאפי' מסר לו השטר בשעת מכירה והשטר עדיין בידו אחר שבא לעולם גם כן מהני ועיין ביאורים דלא מהני כשמסר לו השטר בשעת מכירה רק במכירת שט"ח דכיון שכתב לו שטר מכירה ומסר לו גם השט"ח ששוב א"צ הלוקח לתבוע למוכר רק להלוה שלו מש"ה מהני משא"כ כשמכר לו שדה לכשאקחנה אף שהשטר בידו דלוקח אחר שקנה המוכר השדה לא מהני כיון שצריך לתבוע להמוכר לי לא הוי כתפיסה דלא חשיב תפיסה כשתופס שטר רק כשאין צריך לתבוע להמוכר לו וכן מפורש בעיטור ואם נתן לו המוכר משכון אחר שבא לעולם שיתן לו החפץ הוי כמו תפס וחייב ליתן (ריב"ש סי' של"ה) (וכן דעת הרא"ש הביא הסמ"ע בסי' ר"ז ס"ק ל"ב) והבעה"ת הביאו הב"י בסי' זה חולק וסבירא ליה דבעינן דוקא דתפיס האי מידי דזבין ליה אבל משכון לא מהני:
קנה מיד אף שלא יצאו הפירות עדיין דכיון דהקנין חל על האילן שהוא בעין ממונא חל הקנין גם על הפירות שיצאו ממנו (סמ"ע):
דמי היין ע"ב ואם מקנה לו היין לדמיו קנה דאפי' בדבר שאינו נצמח מגוף הדבר כגון חורבא לאוירא ומצודה לדגים ויין לדמיו ג"כ מהני:
שיקנה כשיהי' בעולם קנה והעיקר כהי"ח דלא קנה (ט"ז):
יכול לשעבדו וי"ח אף החולקין מודים שיכול לשעבד בדאקני רק שחולקין לענין אם חזר בו משיעבודו קודם שקנה וקנה ומכר אח"כ ס"ל להי"ח דמהני חזרה והעיקר כדיעה הא' דא"י לחזור משיעבוד דאקני אף קודם שקנה (סמ"ע וש"ך):
עם דבר שלב"ל ע' חידושים לעיל סי' ר"ג ס"ק כ"ג מ"ש בזה:
צריך לקיים שבועתו: ואין יורדין לנכסיו רק שכופין אותו בשמתא לקיים שבועתו (ט"ז):
כך א"י למחול כגון שמחל לו מה שיתחייב נגדו אח"כ ואח"כ התחייב עצמו חבירו נגדו לא מהני המחילה שקדם להחיוב וע"ל ס"ק כ"ח מ"ש בזה:
שאינו ברשותו ודוקא שא"ב כלל אבל פקדון שיש לו ביד אחרים חשוב דבר שברשותו כמבואר בסי' רי"א (ש"ך):
אם טרח המוכר דדוקא שהמוכר ידע שא"ב והלוקח לא ידע דכיון שמכר בחזקת שיש לו אמרינן דטרח אדעתיה דליקום בידו דלוקח כי היכא דליקום בהימנותיה אבל כשהלוקח ג"כ היה יודע שא"ב לא שייך סברא דליקום בהימנותיה אם לא שהבטיחו בבירור להמציא לו המקח אז שייך כי היכא דליקום בהימנותיה (ט"ז) ואם המוכר ג"כ לא היה יודע שא"ב לא שייך כי היכא דליקום בהימנותיה ולא קנה לוקח ועיין ביאורים דליקום בהימנותיה ל"ש רק בחפץ ידוע אבל בתבואה וכיוצא שדרך מוכר זה לסחור תמיד במסחור זה ל"ש סברא דאדעתא דהכי טרח ולא קנה הלוקח:
הפוסק על השער ואף דפסק בסעיף ה' דלא קנה שא"ה דכיון שיצא השער ומצוי לקנות חשיב כדבר שברשותו (סמ"ע) ולדעתו אם הי' קנין גמור מועיל לקנות לגמרי ובס"ה מיירי כשלא יצא השער ולכך לא קנה אפי' למי שפרע והש"ך חולק וס"ל דבסעיף ה' גם כן מיירי ביצא השער ומיירי לענין קנין גמור לכך כתב דלא קנה דקנין גמור לא מהני בפוסק על השער רק למי שפרע ובסעיף זה מיירי לענין מי שפרע ומ"ש מקבל כשיצא השער אף שאינו מצוי ☜ ועיין ביאורים דהעיקר דבסעיף ה' מיירי בפוסק על דבר מיוחד כגון יין זה דזה הוי שפיר אינו ברשותו דזה לא שייך לומר שמצוי לקנות כיון שהקפיד על יין זה דוקא מי יימר דמזבני ליה וכאן מיירי ביין סתם שמצוי לקנות בשוק ולכך הוי דבר שברשותו והעיקר כדברי הש"ך דאפי' קנין גמור לא מהני בפוסק על השער רק למי שפרע (וע' בסי' ר"ח בביאורים ס"ק ג' מ"ש בזה) וה"ה בפוסק על הפירות על סמך היתר שיש לו גם כן לא קנה רק למי שפרע כיון שאין ללוקח קנין גמור בגוף החיטין שהרי המוכר יכול לאכלם וליתן אחרים:
ושייר מפירותיו לשמעון היינו שאמר השדה לראובן ופירותיו לשמעון אבל אם אמר אני משייר לשמעון שיור יש כאן מתנה אין כאן:
לא קנה שמעון ואפי' מכר לשמעון הפירות נוטל ראובן הפירות בחנם (סמ"ע) ועיין ביאורים דמאחר שהמוכר צריך להחזיר לשמעון מעותיו ולכך אם ע"פ שומא נתאנה המוכר בקרקע עם הפירות עד פלגא כפי מה שמכר לראובן המקח בטל מטעם הנאה דלא גרע מאלו לא אמר פירותיו לשמעון:
הן שכיב מרע דשייך ליורשיו (ש"ך) והי"ח ס"ל כיון דמתנת שכ"מ לא קנה רק לאחר מיתה נגד יורשיו לא אמרינן בעין יפה שייר וקצת יש לגמגם על סברא זו דהא קיי"ל בסי' ר"י דדעתו של אדם קרובה אצל בנו:
אין נותן למוכר דמה מכר שני לראשון כל זכות שהיה לו בו (סמ"ע):
אין לבניו כלום דל"א בעין יפה שייר רק לעצמו ולא לבניו (סמ"ע):
שדיוטא אחת שלי דבכה"ג לא נכנסת הדיוטא בכלל המכר ונשארה ליורשיו עד עולם (סמ"ע):
אין המקח מתבטל כיון דאמר בלשון שיור לא חל המקח כלל על הפירות משא"כ כשאמר בלשון ע"מ שתתן לי שתלה קיום המקח בתנאי מש"ה כשלא קיים התנאי המקח בטל וה"ה אם אמר ע"מ שיהי' לי ג"כ בטל המקח כל שלא אמר בלשון שייור (סמ"ע):
כיון שלא זכה בו דמיירי שסילק עצמו משיעבוד דאקני לכך מהני בלא קנין כיון שלא זכה בו עדיין הא מנכסיו שזכה בהן כבר לא מהני סילוק או לשון דין ודברים בלא קנין והא דבסעיף ה' בהגה כתב דאינו יכול למחול בדשלב"ל אף שעדיין לא זכה שא"ה שכבר נשתעבד לו (סמ"ע) והט"ז כ' דאפי' לא נשתעבד לו יכול לסלק עצמו ולומר שאינו רוצה לזכות בו רק לשון מחילה לא מהני דלשון מחילה אינו נופל רק על דבר שנתחייב לו כבר ועיין ביאורים דהעיקר כהסמ"ע דכל שאין לו שייכות כלל בשיעבוד דמי לבעל שמסלק עצמו קודם אירוסין דלא מהני ודוקא שכבר שיעבד לו שיעבוד דאקני רק שלא קנה עדיין שיש לו כבר שייכות בהשיעבוד דמי לסלק עצמו בעודה ארוסה דמהני ואם כבר קנה לא מהני הסילוק דדמי לבעל שסילק עצמו מנכסי אשתו אחר שנשאה לא מהני אם לא שקנו מידו ודוקא בלשון דין ודברים שהוא ל' גרוע לא מהני סילוק בלא קנין מנכסי' שכבר קנו אבל כשאמר הריני מוחל לך השעיבוד משדה זו שהוא ל' טוב מהני אפי' בלא קנין דהא אפי' כל חובו יכול למחול בל' זה וכן במחילת החוב לא מהני ל' סילוק או דין ודברים:
רוצה לקנות מקני דאגב דרוצה לקנות גמר ומקני (סמ"ע):
דקל לא' קמ"ל דאפי' בשייר לעצמו כל הפירות אפ"ה קנה ויין ללוקח אפי' הגזע לכשיתייבש ולעיל בסעיף ז' קמ"ל דלאחר אפי' לא נתן רק מקצת פירות דיש גם להלוקח הא' קצת פירות אפ"ה לא קנה האחר כלל (סמ"ע):