נתיבות המשפט/חידושים/קט

שמעון ליורש:    כי שומא הדרא וצריך היורש לידע כמה שיחזיר הש"ך פסק הבע"ח יכול לומר שוה לי כל החוב ותמיד מחוייב היורש להחזיר כל החוב וממילא הדין עם הבעל חוב:

דאין לב"ד למכור:    (ע"ב דהעיקר דכל שומא בין מקרקע בין מטלטלין שמין אותן כפי הקונים שבעיר זה ולפי הזמן ההוא אבל המכירה של מטלטלים אם הוא קרוב לעיר גדולה מוליכין שם וג"כ אם יום השוק קרוב ממתינין לשוק ותלוי בראות עיני ב"ד איזו נקרא קרוב ואיזה רחוק ומניסן לתשרי ודאי רחוק ואין ממתינין ואי לא נמצא קונים במקום ובזמן ששיערו הב"ד מחזיק אותו הבע"ח כפי שומא ששמו אותו במקום ובזמן השומא ובענין מגפה ומלחמה תלוי גם כן בראות עיני ב"ד אם יש קץ קרוב לזה ממתינין ובלא"ה אין ממתינין:

ויחזירו האונאה:   ) (ע"ב דבין נתאנו היתומים ובין נתאנה הבע"ח) (ואם נתאנה בשתות לענין כדי שיראה) (ע"ב דאין חילוק בין כדי שיראה או אחר כדי שיראה וע"ב) (דדין המבואר כאן ל"ש באם החזיק הלוה הקרקע או המטלטלין כפי שומת ב"ד אבל אם הוסיפו על השומא והבע"ח הוסיף ונתאנה בהוספה שהוסיף המקח קיים אבל אם גם השמאים טעו בשומא המקח בטל כשהיה הטעות בשומא בשתות:

מכרו ע"י שליח:    ) (היינו דבמכירת ב"ד ג"כ בעי בקנין או שטר אחלטתא ובמטלטלין שהמשיכו ואם גמרו הקנין ע"י שליח האונאה בכל שהוא:

שופט:    ) (ע"ב דדוקא ישראל שהיה חייב לעכו"ם או באלמנה שמכרה לכתובתה אבל ישראל שחייב לחבירו והלך המלוה בערכאות ומכר קרקע שלא ברשות ב"ד המקח בטל: