נתיבות המשפט/חידושים/פה
שראובן מכר: היינו כשמכר בעדים או בשטר אבל אם רק המלוה מודה נאמן במגו ש"ך:
שהגיע זמן: פי' הזמן פרעון ואם מכר ביומא דמישלם זימני' ג"כ לא הפסיד:
נאמנות: כבי תרי לא מהני דזה הוי כמו הודאה דלא מהני נאמנות לבטל ההודאה וע"ב) (דאפי' שבועה א"צ:
וי"א שהוא נאמן: היינו בקיום שע"י דימוי או"ת:
{{דה מפרש|ואח"כ נותנין) ( וביהבי והדר כתבי (דוקא) אפי' במקום שקונין בכסף לחוד טענתו טענ' דלא כהתומים וע"ב:
כדי שיהי': והא דלא מסר מודעא משום דחושש דחברא חברא אית לי') (ובמטלטלין כשנתן המעו' ואחר כך משך ג"כ נרא' דטענתו טענ' וצ"ע:
הלו' מכר קרקע: והש"ך חולק על דין זה מטעם דיכול לומר אילו הייתי נוגשך היית מוכר השד' לאחר ומ"מ באתרא דכתבי והדר יהבי יכול לטעון היה לך לעכובי זוזי בחובך כיון שכבר הי' שטר מכירה בידך:
אם יש טענ': ודוקא בכוהד"י אבל ביוהד"כ יכול לטעון היה לך לעכובי זוזי ובש"ך סיים הדין בצ"ע והעיקר כהר' או"ת:
דה"מ באתרא דיהבי: והש"ך הכריע דלעול' א"י לטעון אולי הייתי חייב לך משום די"ל מש"ה לויתי ממך כדי שאגבה ממך הבינונית ותגב' ממני זבורית ואף שיש לו ג"כ בינוני' מ"מ י"ל אולי בשעת פרעון והי' בענין שיהי' זה גורם וזה גורם ובתומים השיג עליו וכן עיקר כהמחבר דודאי אין מדרך להלוות עד שפורע חובו תחלה כיון שהגיע כבר הזמ"פ) (ואם הלואת האחד היה על רווחים באופן היתר כגון משכנתא בנכייתא או בעיסקא א"י לטעון כך ועיין ביאורים ואם כתוב בשכר שיש לשני על האחד שיגב' מהעידית אף הש"ך מודה די"ל אילו הייתי חייב לך:
שאגבה ממך העידית: עכשיו בזמ"פ שלי ובז"פ שלך אולי לא יהי' לך רק זבורית ותגבה זבורית:
בינונ ת וזבורית: הטעם דמצי א"ל אני אגבה תחל' הזבורית ויעשו הבינונית של עידית ואגב' אותך זבורית:
בכ"ע יעמוד: היינו שאין שום אחד מפסיד שטרו מ"מ אם יש נ"מ בגוביינא זה גובה וזה גובה ש"ך:
וביום שנשלמו: דאע"ג דעביד אינש דפרע ביומא דמישלם מ"מ א"י לכופו שישלם:
ראובן שתובע: בשטר דבע"פ אע"פ שאמר לו אל תפרעני שא"י לטעון פרעתי מ"מ א"נ במגו דל"א מגו להוציא רק בשטר:
אם גבה קרקע: דעת הסמ"ע דכשמכר המוקדם השט"ח א"צ דאקנ' אבל כשמכר המאוחר השטר חוב צריך דוקא כשכתוב בשטר המוקדם דאקנ' או במקום דדאקנה טעות סופר הוא אבל במקום דדאקנה לא מישתעבד אין המוקדם יכול לטרוף) (וע"ב דה"ה אם המלו' הא' מכר השט"ח קודם שלוה מהשני א"י לטרוף דיכול לומר קניני קודם לקניינך לדעת הסמ"ע והש"ך חולק וס"ל דכיון דמשתעבד מדר"נ אין צריך דאקנ' דהוי כאילו המלוה השני לוה המעות של המלו' הא' וכאילו הלוה שיעבד עצמו למלו' הא' אבל אם הוא דאקנ' גם נגד המלוה השני לא משתעבד להש"ך דכיון שהי' הלוה הב' יכול להבריח נכסים אלו נגד המלו' השני דאילו מכר' לא הי' יכול לטרוף מהן לא חייל שיעבודא דר"נ על הנכסים אלו נגד המלו' הראשון:
שיעבד לו מטלטלין אג"ק: דעת הש"ך דצריך שיהי' דוקא בשטר הנמכר מטלטלין אגב קרקע דכיון שמי שגובין ממנו לא היה יכול להבריחן מהמלו' השני משועבדין הן למלו' הא' אבל כשהלו' הב' לא שיעבד מטלטלי אגב קרקע שהי' יכול למוכרם ולהבריחם מהמלוה השני לא נשתעבדו למלו' הא' אף שיש בשטר הטורף אגב קרקע ואינו יכול לטרוף אמנם זה דוקא כשההלוא' היא בעל פה רק בקנין אבל כשההלואה היא בשטר אף אם אין בשטר הנמכר אגב קרקע רק בשטר הטורף מכל מקום יכול לטרוף גוף השטר הנמכר דשטרות משתעבדי באגב ודעת הסמ"ע דעיקר תלוי אם כתוב בשטר הטורף אגב קרקע וגם דאקני דבמטלטלין אגב קרקע לא אמרינן דאקנה ט"ס כי בודאי לא היה דעתו רק על מטלטלין שיש לו בשעת שיעבוד ואפילו אם הוא ספק אם מטלטלין אלו הן דאקנה א"י לטרוף מהם אבל כשעדיין לא גבה והלוקח מעכב א"כ דאקנה כי המוציא מחבירו עליו הראי':
חוזר וגוב': ודוקא כשא"י שהמוכר ל"ל נכסי אבל כשידוע אפוכי מטרתא למה ואין הלוקח גובה כלל סמ"ע) (יע"ב בסימן פ"ו דאם עבר ופרע ליהודא כשכבר נתברר דל"ל נכסי לראובן דחייב לשלם שנית ואפי' פרע במטלטלין ולא כתב בשום שטר מטללין אגב קרקע ע"ש: