נשמת כל חי (פלאג'י)/ב/כה

סימן כה

שאלה ראובן היה שותף עם שמעון בשותפות הסחורות והיה אוהב ר' לש' ויהי היום ובא ליד ר' פתח לועז סוחר אחד שהיה רוצה סרסור וראובן מינה לשי שותפו שם עם אדם אחר אצלו והתנה ראובן ליקח כו"כ למאה מן הסרסרות הנז' והיו שותפים במרתף בסחורות ובפתח הלועז הסוחר ג"כ והן עתה באו לידי חלוקה משותפות המרתף מן הסחורות וליקח כל אחד חלק ואינם רוצים להיות עוד שותפים בסחורות וראובן בא לטעון שהוא מוציאו ומשליכו גם מפתח של הלועז יען הוא המכניס והוא המוציא אותו וכל שהכניסו היה מסיבה שהיה אוהבו ושותפו במיני סחורות ומאחר שחלקו אין לו שום זכות בפתח ושמעון משיב הן אמת שהפתח של הלועז הנז' משלך היתה ומפני שהייתי שותפך ואוהב אותי שמתני שם לעשות סרסור מ"מ עתה שכבר נכנסתי והחזקתי ושם אינך יכול להוציאני אלא אני נותן לך כך למאה ממה שהרויח בסרסרות ועוד טוען ראובן שלא יש שטר וקנין בשותפו' הפתח ושמעון משיב דכבר התחיל ושירת שם ימים רבים וזהו הקנין, יודיע דרכיו להיכן הדין נוטה.

תשובה לכאורה נראה דהדין עם ש' ואף שמה שהכניסו בפתח היה מסיבת אהבתו אין זה כלום כל שלא התנה כן בפי' ואמר לו זה שאני מכניסך בפתח זה הוא מסיבת שאני אוהב אותך וראיה לדבר ממ"ש הרב הנ"י בפי השואל ופסקו מור"ם בהג"ה ח"מ סימן שי"ב ס"ט וז"ל מי ששכר בית לחברו אוהבו ונעשה שונאו אינו יכול להוציאו מהבית ואם א"ל מתחי' דאינו משכיר לו רק משום שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו עכ"ל, הרי לך בהדיא דכל שמתחילה לא אמר כן בפי' שמפני שהוא אוהבו הוא מכניסו באותו פתח אינה כלום טענה זאת וזהו בהיות שנעשה שונאו אח"ך דהוי גלוי דעת ברור דודאי דמשום אהבתו הוא שהשכירו אפי"ה בעינן שיתנה כן בפי' בתחילה כ"ש כשאעיקרא אין שמעון שונא לראובן אלא שהיו שותפים ועתה נחלקו דודאי דאין כח ביד ר' להוציא את שמעון מן הפתח ועוד דאעיקרא נר' לע"ד דהכא בנ"ד אפי' אם היה התנאי בפי' לא היה מהני להוציא את שמעון דהתם גבי שכירות הוא שהבית שלו והוא השליט וממונו הוא ורוצה להשכירו אז מתנה עמו דכל זמן שיהיה עמו באהבה ובחיבה יהיה שוכר הא לא"ה לא והוי ככל תנאי שבממון שתנאו קיים וע"מ כן השכיר לו ביתו ורשותו משא"כ נ"ד דאעיקרא זו הפתח של ערל לועז הנז' לא היתה מוחזקת אצל ראובן אלא היה בדבר הפקר ואפי' שכבר שירת ועשה שם סרסרות ראובן מ"מ אין נוהגין בעירינו אזמיר יע"א דין חזקה בפתחי הסוחרים ערלים א"כ הו"ל שלא היתה מוחזקת אצלו והרי הוא כהפקר ומציאה שמצא איזה מציאה והגביהה על דעת לזכות בו ולחברו וכבר זיכה לחברו בחלקו ועמד שם ושירת ונשתתפו במה שהרויחו בפתח הזה בכל מיני סחורות בלי קביעות זמן ודאי דכל הגורם הזק לש' הנז' הוא בכלל עני המהפך אחר החררה דנקרא רשע כמ"ש בח"מ סי' רז"ל וגם ראובן עם שהוא גרם ההטבה זאת לשמעון מ"מ עתה זכה ש' והו"ל כמגביה מציאה לחברו דקנה חברו היכא שכבר נתנה בידו כמ"ש בפ"ק דב"מ די"ב כיע"ש.

ומה שטוען ר' שלא היה קנין ולא נשתתפו לזמן את כולם ישא רוח דהרי מאחר שנכנס לש' בפתח ושירת ועשה סרסרות הרי זכה באותו פתח באותו זכות הנוגע ושוב אין יכול להוציאו והוא ברור ודוק ועיין בתשו' הרב פרי הארץ חח"מ ח"א סי' ו' ועי' להרב לב שלמה ח"מ סימן מ"ב ועיין להרב תורת חסד סי' ר"ז דקמ"ב ע"ב שכתב עדיפא מינה מדברי רי"ו נתיב כ"ח דכל שהודיעו למוכר שקונה לצורך חברו אינו יכול לחזור בו והוכיח מינה דה"ה הנכנס בפתח המושל ואמר שהוא עושה כן לעשות חסד לבניו של ר' דצריך לתת להם ריוח ממה שהוא משתכר ואין יכול לו' שאמר כן כדי שלא ידקדק המושל במקחו יע"ש ועיין בס' אהל יצחק חח"מ סימן פ"ד דק"ח ע"ג.