נשמת כל חי (פלאג'י)/ב/כד

סימן כד

שאלה מי שלקח ספר מחברו בשאלה והיה מקולקל בכריכתו ונתנו לאומן לתקנו והוציא הוצאה שהיה חשוב שהוא שלו ושוב באו הבעלים ליקח את הספר שהוא שלו ועתה שואל ממנו הדמים שהוציא בכריכתו ובעל הספר אומר שיניחהו בלתי כריכה יורינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים.

תשובה לכאורה נרא' דחייב דכיון דנתקן הספר ע"י הכריכה והרי הוא שבח לספר דשוה יותר ממה שהיה שוה כבר חייב לשלם לו וכמ"ש הרב כנה"ג בחח"מ סי' רל"ב הגה"ט אות סמ"ך שכתב מעשה באחד שקנה ספר מחברו שנפסד הקשירה שלו ונתנו לקושר לקשור אותו ואח"ך נודע לו בו מום שנמחקו כמה דפים והחזירו למוכר ובא מעשה לפני חכמים ונ"ל שאם היתה התפירה שבח לספר שחייב המוכר לתת ללוקח שבח הקשירה יע"ש.

אך את זה ראיתי בתשו' התייר הגדול הרב מהר"י בן מיגאש ז"ל בתשו' שהביא הר"ב בש"מ לב"מ פרק אלו מציאות דכ"ד ע"ב וז"ל ולענין הקונט' שתפר אין בתפי' כלו' לענין הדין שיחזיר הקונט' לבעליהן כמו שאמרנו ואם ישרה בעיני ראובן תפירתן יתן לו מה שהוציא בהם ואם לאו יסיר את העור מעליהן ולוקח קונט' מבלתי תפירה כו' יע"ש ומדברי הרב כמהר"י ן' מיגאש נר' חולק ע"ז וס"ל דהבחיר' ביד בעל הס' אם ניח"ל אם לא ונר' די"ל דשאני נדון הרב שה"ג דבעל הספר מדעתו ורצונו מכרו לקונה ויורד ברשות הוא לתקן הספר ואם כן עתה דהוא מחזירו משום מום הרי גרם לו הנזק זה המוכר שאינהו משא"כ בנדון הרב מהר"י ן' מיגאש דאיירי בגנבים שגנבו ספ' ובא א' וקנאם מיד הגנב דכיון דהדין הוא להחזיר לבעליו הרי לא היה רשאי לתפור אותם בלתי רשותו והוא חילוק ברור.