נשמת כל חי (פלאג'י)/ב/יב

סימן יב

שאלה במאי דקי"ל בטור וש"ע סימן קנ"ו דבר מתא אחריתי שבא לירד לתוך אומנות מאנשי העיר דאינו יכול לעכב משום פסקת לחיו' בדלא שייך בכרגא דמתא אם זה לא שמע לקול מורים וירד לתוך אומנות חברו והפסידו אי חייב לשלם ההפסד או לא.

תשובה הנה על דבר זה נחלקו הרב מהר"מ ז"ל עם הרב משפטי שמואל כמבואר בתשו' הרב מ"ש סימן ק"א שהביא משם הרב מהר"מ ז"ל שרצה לומר שחייב לשלם לו ההפסד שגרם והרב מ"ש שם בסי' ק"ב חלק עליו וכתב דאינו חייב לשלם ההפסד והביא דבריהם הרב כנה"ג ח"א בסי' קנ"ו שם הגה"ט אות ט' יע"ש.

וכשאני לעצמי נראה לכאורה להביא ראיה מתשו' הרשב"א ח"א סס"י תרצ"ד שחייב לשלם ההפסד שכתב וז"ל ולענין מה שאמרת אם נידוהו אם הוי כמנודה לעיר אחרת שאין מנודה לעירו מסתברא שזה מנודה לכל לפי שמן הדין מנדין אותו ומשום גזל שגוזל אותם שמפסיד עליהם הרווחות שלא כדין ונוטל לעצמו או הגוזל מה שחייב לפרוע להם וב"ד שנידו בשורת הדין אחד משום ממון שיש לחבירו בידו ואינו משיבו מנודה לב"ד זה מנודה לכל עכ"ל, הרי שכתב הרשב"א ז"ל דמן הדין מנדין משום גזל שהוא כגוזל אותם שמפסיד עליהם הרווחות שלא כדין ונוטל לעצמו או הגוזל מה שחייב לפרוע להם, והנה מ"ש או מה שחייב לפרוע להם כונתו על עיקר קצבת המס שקצבו לו שיפרע אם יתעסק שם ולא רצה לפרוע ומדסיים וכתב וב"ד שנידו בשורת הדין אחד משום ממון שיש לחבירו בידו ואינו משיב ש"מ דקאי אתרוייהו בין מה שגוזל ההרווחות דהיינו ההפסד שגורם להם בין על מה שאינו רוצה לפרוע מס עמהם וכללן הרשב"א בחדא מחתא וקאמר דמחוייב נידוי על מה שיש בידו ממון חבירו ואינו משיב דש"מ דבעיא השבה הוא תימא על הרב משפטי שמואל דאיך כתב בפשיטות דאינו חייב לשלם ההפסד ומ"ג שהרב מ"ש גופיה בסימן מ"ט וסימן ז' הביא לתשובת הרשב"א הלזו ושקיל וטרי בה וגם קשה על הרב כנה"ג שלא זכר כלל מתשובת הרשב"א ז"ל הלזו.

אבל שבתי וראה דיש מקום לדחות דליכא ראיה מתשו' הרשב"א הלזו דהנה מ"ש הרשב"א בתשובה דמנדין אותו כדין משום גזל שהוא כגוזל אותם שמפסיד עליהם הרווחות שלא כדין ונוטל לעצמו אינו דהוי גזל ת גמור לשלם ההפסד שהרי כתב דהוי כגוזל אותם ולא גוזל ממש והראיה דסמוך ונראה כתב או הגוזל מה שחייב לפרוע להם ומדכתב או הגוזל מה שחייב לפרוע להם דהוא על ענין פריעת המס ש"מ דהגזל שכתב בראשונה דהוי כגוזל שמפסיד עליהם הרווחות לאו חיוב לפרוע הוא וכיון שכן מ"ש הרשב"א בסוף דבריו וב"ד שנידו בשורת הדין אחד משום ממון שיש לו לחבירו בידו ואינו משיבו כו׳ נו' לא קאי על מה שהוי כגוזל שמפסיד דודאי דזה לא ניתן להשבון כ"א מ"ש ואינו משיבו קאי על מה שחייב לפרוע המס מן הדין שזה הוי חיוב גמור וניתן להשבון וזה נראה יותר ברור ומ"מ ק' ע"ד הרבנים הללו שלא הזכירו לתשובת הרשב"א הלזו כלל בענין זה.

ומ"מ נקטינן לענין הלכה דאם ירד לתוך אומנות חבירו וגרם לו הפסד ונזק דפטור לשלם כהוראת הרב משפטי שמואל וכאמור.