נשמת כל חי (פלאג'י)/ב/ח

שאלה במאי דקי"ל דגזלן פסול לעדות אי גולן מדרבנן דאינו אסור אלא מפני ד"ש כאותן דתנן בפ' הנוקין דט"ן בור קרוב לאמה כו' ומצודות חיה כו' ומציאות חש"ו ועני המנקף בראש הזית דיש בהן גזל מפני דרכי שלום אם הוא פסול לעדרת מדבריהם או לא ודוקא על מה שהוא גזלן מדבריהם הוא דפסול לעדות מדבריהם אבל בדבר שהוא גול מפני ד"ש אימא לא.

תשובה הנה לכאורה נראה דגזלן מדרבנן דהוי מפני ד"ש אינו פסול לערך אפי' מדרבנן והוא ממ"ש רש"י ז"ל בגיטין דס"א ע"א על מאי דאפליגו שם במתני' דריר סכר גזל גמור ואמר"ח שם בגמ' למאי נ"מ להוציאו בדיינים כתב רש"י ז"ל וז"ל למאי נ"מ מדר"י להוציאו בדיינים דלרבנן לא נפיק בדיינים ומיהו לר"י גזל מעליא לא הוי ליפסל לעדות ולעבור עליך עכ"ל, הרי מבואר יוצא מדבריו דס"ל דאפי' לר"י דס"ל דהוי גזל גמור אינו פסול לדעת רבנן כי למאי דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דר"י דאינו גזל אלא מפני ד"ש דודאי דאינו פסול לעדות וכ"כ הרב המבי"ט בתשו' ח"ב סי' קכ"ב שכתב וז"ל ואפי' לר"י גזל מעליא לא הוי ליפסל לעדות ולעבור עליו בלאו יע"ש, אך ק' ממ"ש בסנהדרין דכ"ה ע"א על מתני' דקתני שם ואלו הן הפסולין לעדות כו' ומפריחי יונים פריך בש"ס מאי מפריחי יונים הכא תרגימו אי תקדימך יונך ליון ר"ח בר אושעיא אמר ארא מ"ד אי תקדימך יונך ליון מ"ט לא אמר ארא אמר לך ארא מפני ד"ש בעלמא ופרש"י ז"ל וז"ל מפני ד"ש בעלמא דתניא יוני שובך ויוני עליה יש בהן גזל מפני ד"ש ולא גדל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קא אתו ורבו להתם כו' יע"ש, וכיון דגם בגזל מפני ר"ש קא פסיק ותני מתני' וברייתא דפסול לעדות א"כ איך רש"י ז"ל והרב המבי"ט כתבו דאפי' לר"י דאמר גזל גמר לאחר פסול לעדות ונהפוך הוא דאדרבא לרבנן דס"ל גזל מפני ד"ש פסול לעדות וכ"ש לר"י ואפי' אם יפרש רש"י פי' המשנה דמפריחי יונים אי תקדימך יונך ליון וכמ"ש רש"י בספ"ק דר"ה דכ"ב ע"א עכ"ז ק' דמה יענה למ"ש שם בסנהדרין דכ"ה ע"ב תנא הוסיפו עליהן הגזלנים והחמסנים ופריך בגמ' גזלן דאורייתא הוא ומשני לא נצרכה אלא למציאת חש"ו מעיקרא סבר מציאת חש"ו לא שכיח אין מפני ר"ש כיון דחזו דס"ס ממונא הוא דקא שקלי פסלינהו רבנן הרי סוגיא ערוכה דמוכחת להדיא דגולן מפני ר"ש פסול לעדות וא"כ איך כתבו רש"י והמבי"ט דאפי' לר"י דאינו פסול לעדותו הוא תימא.

ונראה לישב דרש"י והמבי"ט ז"ל מפרשי המשנה לדעת ר"י דאמר גזל גמור דאינו פסול לעדות היינו קודם התקנה שקתני בתוספתא הוסיפו עליהם הגזלנים שהם גזלנים דמפני ד"ש וכמו שבמתני' דפז"ב קתני אלו הן הפסולים לעדות ולא הוזכרו הגזלנים שהן מפני ד"ש מפני דתנא דמתני' היה קודם התקנה הזאת כמו כן מתני' דפ' הנזיקין איירי בכה"ג קודם תקנה זאת ולכן פרש"י דאינו פסול לעדות ואם תשאלך נפשך לומר דזהו היה אפש"ל אם רש"י ז"ל היה מפרש דאינו פסול לעדות לדעת רבנן דס"ל דהוי גזל מפני ד"ש אבל רש"י ז"ל מפרש הא דאינו פסול לעדות לדעת ר"י דאמר גזל גמור ובגזל גמור מדבריהם פסול לעדות הוא לכ"ע ולא היה בזה שום תקנה וכמתני' דפז"ב אף אתה אמור לו דהא נמי ל"ק דכבר רש"י נשמר מזה בפ"ק דב"מ די"ב ע"א ע"ד ר"י דאמר גזל גמור מדבריהם פרש"י מדבריהם מפני ד"ש הרי דרש"י סובר בדעת ר"י נמי דלא הוי גזל אלא מפני ד"ש אלא דסבר דהוי גזל גמור להוציאו בדיינים דמפרש רש"י ז"ל שם והרי פסול לעדות בגזל מפני ד"ש לא הוה שמיע ליה לתנא דמתני' כ"א אח"כ שהתקינו והוסיפו הגזלנים דהם מפני ד"ש ובזה עלו דברי רש"י והמבי"ט כהוגן.

איברא דעדיין לא איפרק מחולשא דכיון שבגמרא אמרו לדעת מ"ד דמ"ש במתני' מפריחי יונים היינו ארא שהוא מפני ד"ש א"כ הרי מצינו הך מ"ד דלהדיא קתני במתני' גזל מפני ד"ש דפסול לעדות ומי דחקו לרש"י והרב המבי"ט לפ' מתני' דלא כוותיה וח"ו הוי ללא צורך כי ע"כ רחש לבי דבר לומר בכונת דברי רש"י והמבי"ט דמ"ש לדעת ר"י דלא הוי גזל מעליא ליפסל לעדות ולעבור בלאו לא איירי אלא לאפוקי דאינו פסול לעדות מדאורייתא ולא גזל מעליא שהוא דאוריתא ולעבור עליו בלאו דזה מורה דלא בא לאפוקי אלא דאינו פסול לעדות מד"ת דהרי לאו ליכא כ"א באיסור תורה והיינו לפרש מילתיה דר"י במאי דקאמר גזל גמור מדבריהם ולא באורייתא דאז הוי גזל מעליא ועובר בלאו ופסול לעדות דאורייתא ובגזל דמדרבנן אינו פוסל לעדות מד"ת כיון שאינו עובר בלאו וכל עיקר דברי רש"י והמבי"ט אינו אלא לאפוקי איסור דאורייתא ופיסול עדות דאורייתא אבל אה"ן דמדרבנן דהוי גזל יהיה ג"כ פסול מדרבנן ולא נחתי להכי רש"י והמבי"ט ז"ל וזה ברור.

נמצינו למדין מכל זה דגם בגזלן דאינו אסור אלא מפני ד״ש עכ"ז פסול לעדות כמו ארא ומציאת חש"ו והכי פסק הרמב"ם בפ"י מה' עדות ה"ד דמפריחי יונים בישוב פסולים מפני שחזקתן שגוזלים יונים של אחרים וכתב שם מרן בכ"מ דפסק כמ"ד בגמרא ארא דאינו גזל אלא מפני ד"ש בעלמא וכ"פ הסמ"ג לאוין רי"ד ומרן בש"ע בח"מ סימן ל"ד ס' י"ג והלבוש שם ומה שלא פסק הרמב"ם ומרן בש"ע ג"כ גזלה דמציאת חש"ו האמור שם בגמ' לא נצרכה אלא למציאת חש"ו וכמ"ש הטור בח"מ סימן ל"ד ומהריק"ש והרב הלבוש התי' ברור דמכ״ש הוא יוצא דאם ארא שהוא גזל מפני ד"ש לכ"ע פסול לעדות כ"ש וק"ו מציאת חש"ו דהוי גזל דנקיט מידיה ור"י היה ס"ל דהוי גזל גמור וכמ"ש בתוס' הרא"ש כ"י בש"מ לסנהדרין שם בפז"ב כמ"ש הרב שער המלך בפ"ו מה' גזלה ואבידה ה"ז וז"ל א"נ דמציאת חש"ו חמור טפי כדאשכחן לר"י דפליגי בגטין דאמר גזל גמור מדבריהם וביוני שובך ויוני עליה לא אשכחן דפליגי יע"ש, ועיין להסמ"ע בסימן ל"ד סקל"א שתי' עוד ב' תי' דסמכו עמ"ש בסימן ע"ר ועוד דהרי הוא בכלל ארא יע"ש וגם הטור שלא פסק כמ"ד ארא הנה כתב הבני שמואל בחי' לשם דהכי ס"ל להטור יע״ש.

הנה נתבאר דעת כל הפוסקים דס"ל דגם בגזל מפני ד"ש פסול לעדות מדבריהם ומעתה תמיה נשגבה על הרדב"ז בתשו' הח' ח"א סימן תקי"ז שכתב וז"ל וא"ת לרבנן מאי איכא בין גזל גמור מדבריהם לגזל מפני ד"ש י"ל דאיכא בינייהו ליפסל לעדות דגזלה גמורה דרבנן מיפסל לעדות מדרבנן וגזל מפני ד"ש לא מפסיל וכן תמצא שלא מנו בכלל פסולי עדות חד מהני דהוו משום ד"ש כו' יע"ש, והרי מבואר מסו' דפ' ז"ב דלכ"ע גם בגזלן מפני ד"ש הוי פסול מדרבנן וכדקתני בתוספתא הוסיפו עליהם הגזלנים ואמרינן בגמרא לא נצרכה אלא למצי' חש"ו ומ"ג לס' איכא מ"ד בגמ' דמפריחי יונים דקתני במתני' הוי ארא דאינו אלא מפני ד"ש בעלמא והכי ס"ל להרמב"ם א"כ איך כתב דבגזל מפני ד"ש אינו פסול לעדות מדרבנן.

גם מ"ש שלא מנו הרי להדיא אתמר בגמרא ובפוסקים דכל הגזלנים פסולים אפי' שהם מפני ד״ש ואם נדחוק לומר דהרדב"ז איירי בדברי רבנן בעיקר מחלוקותן ולא אחר התקנה אין דבריו סובלין דבר זה דנראה שהרדב"ז אומר חילוק זה להלכה ולמעשה ומ"ג מ"ש שלא מנו כו' כיע"ש כי ע"כ דבריו צ"ע.