סימן ד עריכה

עמדתי במ"ש מרן בשלחנו הטהור אה"ע סימן ע״ט דאם ראה הבעל שהחולי ארוך דיכול לומר לה הרי כתובתיך ורפאי עצמך או הריני מגרשך לנו לדעת אי זהו בימי חוליה ממש דיכול לגרשה או דילמא דעסקינן בחולי ארוך דלפעמים חולה ופעמים תבריא והגירושין יהיו בימי בריאותה ונימא דלאו כל כמיניה לגרש אותה בימי חוליה.

הנה ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' אישות דין טו״ב דכתב דהאשה שחלתה כו' ראה הבעל שהחולי ארוך כל' מרן ושם הרב המגיד ז"ל הביא מ"ש בספרי ושלחתה ולא כשהיא חולה ומה שכתב הראב"ד וכ"ש בנות ישראל הקדושות וכתב ה"ה דאסמכתא היא וחידוש הוא ביפ"ת ובכ"מ כתב בשם מ"ך שנדמה לה"ה דהאי וכ"ש בבנות ישראל הוא מהראב"ד ואינו מהספרי כו' יע"ש וראיתי להרב נתיבות משפט דקנ"ח ע"ב שכתב לישב לזה דה״ה ראה ל׳ הספרי ועכ"ז כונתו לומר דכיון דבגמרא דידן לא חילקו כו' וס"ל לתלמודא דידן דשאני יפ"ת כו' יע"ש ואחד הרואה יראה דהא ליכא למימר בלשונו של הרב המגיד שהרי כתב וענין יפ"ת חידוש כו׳ לפיכך דרשו ז"ל ושלח׳ לנפשה בזמן שהיא יכולה כו' יע"ש הרי דה"ה אמר דבר זה בעד דברי הספרי ולא בעד תלמודא דידן.

גם ראיתי עוד להרב נתיבות משפט שם שתמה ע״ד ה"ה במ"ש ותמהני על רבינו דלמה הזכיר הדין ההוא בה' מלכים בדיני יפ"ת וז"ל ובעיני יפלא שאחר שכתב שאפשר שאף ביפ"ת אסמכתא הוא למה תמה על הרמב״ם שלא הזכיר דין זה בה' מלכים והרי התי' מבואר שדעתו שאף גבי יפ"ת אסמכתא בעלמא הוא עכ"ד ואחהמ"ר דברים קשים דמאי נ"מ אי הוי אסמכתא הרי אפי"ה הו"ל לפסוק את דין זה אף שהוא אסמכתא.

ועיין למוהרא"ג ז"ל בפי' לילקוט ס' כי תצא על פסוק זה דושלחתה לנפשה שהק' ע"ד הספרי מהא דתנן לקתה כו' והוא תמה איך לא זכר דברי ה"ה שכתב שהראב"ד והרשב"א כבר עמדו בזה וצ"י ועמ"ש הרב ספרי דבי רב שם בל' הספרי יע"ש, וחפץ חיים להאריך בפרט זה כדחזי אבל אין הפנאי מסכים עמדי לעמוד כאוות נפשי על כן הנה נא הואלתי להביא מן החדש מ"ש בענין זה דודי מחמד עיני פרי בטני מגן אברהם יהיה בעזרו, ושמרו כרוא״ה הדר"ו כיר"א.