נשמת כל חי (פלאג'י)/א/סט

סימן ס"ט

מעשה שאירע שמת אחד מישראל בחצר אחד והמנהג לשפוך המים שבשכונה ואירע שבחצר הסמוך לחצר שמת המת אפו ובשלו באותו המים אי הפת והתבשיל מותר דיש לחקור אם גם בחצר הסמו' לחצר המת בכותל אחד שנסמכים ולא יש שום חלון וחור באותו כותל וגם לא שום אהל על אותו כותל אלא שהבית והגג הוא נסמך על אותו כותל אי איכא קפידא באופן זה גם יש לחקור אם בדיעבד אפו אם יהיה מותר ואת"ל דאסור אם מותר ליתן ולמכור לגוי דכיון דיש לאסור משום סכנה דהגוים לא מעלין ולא מורידין ועוד דיש לחוש שימכור לישראלים ועוד יש לחקור אם מצינו שאחר שנאפה באותן המים ואכל אחד מאותו הפת ומאותו התבשיל ולא אירע לו הזק אי הותר לו כל שאר הפת והתבשילים או לא על הכל יורנו היכי נעביד ויבא שכמ״ה.

תשובה הנה פשיטא ודאי דלפי הטעם שכ' הב"י משם התשב"ץ ביו"ד סי' של"ט משום סכנה דמלאך המות מדיח חרבו שם ומטיל טיפ' דם וראה התשב"ץ שאחד שתה ומת ודאי דיש לאסור דחמירא סכנתא מאיסור' אלא דהיה מקום לומר דיש ביטול למים בששים בתבשיל ובאפיית הפת וכבר כתבו האיסור והתר והמרדכי והפר"ח ביו"ד רס"י קי"ו דאפי' דבר שאסור משום סכנה יש לו ביטול בס' וא"כ ה"נ ודאי דנתבטלו כל המים לגבי הפת והתבשלים אפילו ביותר בס'.

אלא דראיתי להרט"ז שהביא משם ד"מ בי"ד סי' קי"ו אות וי"ו דחמירא סכנתא ולא בטיל א"כ יש לחוש לדעת האומרי' דלא בטיל בס' משום האי טעמא גופיה דחמיר' סכנתא מאיסורא אך היה מקום לומר מצד אחר להתיר יען דודאי המלאך המות הוא מדיח חרבו בכלי אחד של מים והכא שהיו ב' כלים וגם ג' בעלי בתים שהיו דרי' בחצר הסמוך א"כ הו"ל אעיקרא ס' אם של המים הם משום סכנה וכל דהעיקר איכא ס' בדבר גם הד"מ והט"ז יודו דבכה"ג מבטל בס' ומיהו עכ"פ לענין מעשה צריך

ראיה וכן נמי יש לחקור היכא דהוי ס' אעיקרא אם מת קודם האפיה או אחר האפיה. ועוד היה מקום להתיר ממאי דאיתא בירוש' פ"ח דתרומות מים מגולים דאפה בהן הפת דארס הנחש כלה באור גם זה אינו דהרי ת"ק פליג שם ע"ז וכמ"ש להדיא הרב פר"ח ברס"י קי"ו יע"ש.

ועל דבר אם מותר למכור לגוי כיון דמשום סכנה היה לנו לאסור משום דהגוים לא מעלין ולא מורידין אבל נר' דמותר למכור לגוי כיון דאינו ודאי סכנה אלא ס' ויש סוברים דלישראל מותר בכה"ג מותר למכור לגוי ומ"ג דכבר כתב הרב"ד בי"ד סי' ק"ס דלגוי לא מזיק להו משום דחביל גופייהו יע"ש שכתב כן משם התו' גבי גילוי, ועיין להרב"ד שם בחי"ד סי' ז"ן אלא דקשה לע"ד ע"ז דבירוש' שם פ"ח דתרומות והביאו הרב"ד שם סי' קס"א אמרו דלא ישקה לגוי וצ"י ועיין להרב ברכ"י בי"ד סי' של"ט אות ז'.

גם לחששא שמא ימכור לישראל נר' דליכ' למיחש יען ישראל נזהרים שלא ליקח מן הגוים פת של בעל הבית שהרי יש שינוי בפת פלטר לשל ב״ה ועיין להרב"ד שם סי' ק"ס ולהרב בית יאודה ח"א חלק י"ד סימן מ"ו שהתיר למכור לגוי פרוסות ולא פת שלם יע"ש ויש להקשות עליו מהך ירוש' ועיין להתוס' ז"ל בע"ז דל"א ע"ב ד"ה דאכלי יע"ש, ולענין שכונה ע"ש להרב"ד ולהרב מט"י שם בחי' לי"ד.

ולענין מה שאכל אחד מן הפת הנז' ולא אירע לו שום נזק אין להתיר שהרי כתב הטור וש"ע בי"ד שם בסי' קי"ו דבמים מגולים אפי' שאכל ושתה מאותן המים יש לחוש שמא נשאר הארס למטה כו' יע"ש ועיין בתשו' ירך אברהם חי"ד סי' ח"י ולהרב חסד לאברהם בתשו' חי"ד סי' ל"ב יש להשיב ע"ד כאשר עיניך תחזנה משרים וכ' הרב עיקרי הד"ט חי"ד סי' י"ד אות ב' וז"ל ואני בעניי לעד"ן דכל כי האי מילתא כל עוד שאתה מרבה ספיקות וס"ס אין בהם כדי שביעה להקל ובפרט לדקפיד ועיין להרב משחא דרבותא דרי"ד ע"ג ודוק.