נשמת כל חי (פלאג'י)/א/סח
סימן ס"ח עריכה
יש לחקור אם אדם אחד נתקטעה ידו או רגלו או אחד משאר אברים אי מחוייב בקבור' אותו אבר או לא ואת"ל דחייב אי חייב לקבו' אותו אבר לבד מיד או יניחינו עד שימות דבאברי עצמות שנינו דלא בני סירוח נינהו.
הנה עיקר מצות קבורת המת מתחת לארץ זו שמענוה מסו' דפ' נגמר הדין דמ"ו רמז לקבורה מן התורה והיינו דאף שפשיט ליה להש"ס דמשום בל תלין איכא מ"מ סגי ליה כשהוא מונח בארון וקבורה מתחת לארץ לא יהיה לו ועיין מ"ש הר"ן בפי' הסו' ואפי"ה אינו מחוייב לקבור כ"א כשהוא שלם אשר היה חיובתו בב"ת והיינו גוף שלם ולא אברים איברא דשמעתי מפי עמיתי בתורה החכם השלם חיים פיפרנו נר"ו שרצה להביא ראיה ממ"ש הרב כ"י משם רד"ק בשופטי' ע"פ דכתיב גבי יפתח ויקברו בערי הגלעד מיהו יש לדחות ועוד הביא ראיה ממ"ש במד' איכה רבתי ע"פ השתפכנה אבני קדש אלו ב' רבעיות של דם שהיה ירמיהו נוטלן וקוברן גם אנכי רציתי להביא ראיה ממ"ש בפ"ק דברכות גבי ר"י דאמר דין גרמא דעשיראה והיה שן דאינו מטמא כמ"ש הרב ר' נתן בעל הערוך גם זה יש לדחות כאשר יראה הרואה וכזה ראיתי להרב מופת הדור בס' יוסף אומץ שעמד על נדון כזה בסי' ל' אות ב' שעמד אם יש להצניע שיניו כדי שיקברם והביא ראיה דאין לחוש ממ"ש בפ"ק דברכות דין גרמא דעשיראה ביר וכתב דיש לדחו' ומשם הרב מעבר יבוק בשפתי רננות פ"ה הביא שכתב דיש נוהגים כן להצניע שיניו ואפ"ה אין לחוש וליכא אזהרה לזה יע"ש.
ולעד"ן להביא ראיה מבוארת ממ"ש בפרק החובל דפ"ה ע"א דפריך הא צער ובושת איכא דכסיפא ליה מילתא למשקל מבשרו למשדייה לכלבים ע"כ ואם כפי הדין איכא בית מיחוש שאבר הפורש מן האדם טעון קבורה לא הו"ל להש"ס לומר בפשיטות למשדייה לכלבים אם לא דמיל' דפשיטא היא, ומה גם דבלא"ה מצי למפרך שפיר דהרי איכא כיסופא במאי דמחתכא ודוק ועיין בס' נחלת בנימין ד״ס ע״א דנתן טעם שאבר הנושר מאדם חי צריך קבורה יע״ש ועי׳ להרב ש״ך ולהרס ט״ז שם ביו״ד סי׳ שס״ב ולהרב שבות יעקב ח״א סי׳ ובס׳ עיקרי הדט חיו״ד סי׳ ל״ה אות ז׳ ועי׳ נודע ביאוד׳ ח״ב חיו״ד סי׳ ר״ט ודוק.