נשמת כל חי (פלאג'י)/א/לו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לו
עריכהעוד יש לנו לדעת בענין זה אי איכא איסו' משו' ל"ע לת"מ במונע לחבירו מלעשות ולקיים מצות עשה וכבר ראיתי להרב לימודי ה' נר"ו בלי' ז"ן שעמד בזה יע"ש ולעד"ן להביא ראיה דגם במ"ע שייך איסור זה ואפי' שהוא בשב וא"ת ממ"ש הרב בחי' קי' לא נודע למי לדח"י עמ"ש שם בש"ס דירושת גר מגוי אינה מד"ת אלא מד"ס דתניא גר וגוי שירשו את אביהם גוי, גר יכול לומר טול אתה ע"ז שבמקום פ' ואני מעות טול אתה י"ן ואני פירות ומשבאו לרשות הגר אסור ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי ע"ז קשקיל אלא מדרבנן כו' יע"ש והק' ע"ז הרב החי' שם וז"ל ואי קשיא דחבר וע"ה שירשו אביהם ע"ה והניח פירות מעושרים יכול החבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פ' ואני פירות שבמקום פ' פי' דהחבר יכול ליטול המופרשים ומותר לעשות כן דא"כ פליגי תרוייהו במעושרים ושאינן מעושרים ס"ס ע"ה לא ירצה לעשר את חלקו וליכא משום ל"ע לת"מ כיון דלא אתא לידיה דחבר ש"מ דאפי' בירושת מד"ת עד דמטי לידיה לא הוייא ברשותייהו עכ"ל והרי הכא בענין איסור מעשר ליכא כ"א משום מ"ע גרידא כמ"ש הרמב"ם ברי' ה' מעשר יע"ש ועכ"ז איכא משום ל"ע לת"מ אם לא דעדיין אינו ברשותו כמ"ש הרב ז"ל.
אמת שראיתי להריטב"א ז"ל בחי' לסוכה לד"י ע"ב גבי מ"ש שם בשם ר"ח ורבה בר ר"ה איקלעו לבי ר"ג אגנניהו ר"נ בסוכה שנויה מופלגים ממנה ד' טפחים אשתיקו כו' כתב וז"ל ואע"ג דאכתי לא ידע ר"נ דהדרו משמעתייהו או דהוו שלוחי מצוה אגניהו לפום דעתיה ולא חש דהוי את הערר ר אפי' בלתי חתיכה דאיסורא לדידהו ויתבי בסו' פסו' ומברכי התם שלא כראוי והוי כנותן מכשול לפני פקח כו' יע"ש, הרי דנקט הריטב"א טעם האיסור משום הברכ' ולא מפני דמבטלי מ"ע של ישי' סוכה ואפשר לדחות דל"ד מפני הברכה אלא דר"ל דכיון דלפי דעתם הסוכה פסולה איכא נמי משום איסור הברכה ואה"ן דלענין איסור דמכשיל א הברכה איכא ועדיין צ"י.
עוד נ"ל להביא ראיה לזה ממ"ש ר' יונה ז"ל בסו' פ' אלו דברים ופסקו מור"ם בא"ח בס"ס קס"ט דאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום ול"ע לת"מ וכן פסק מרן בש"ע שם בס"ב דלא יתן לאכול למי שלא נטל ידיו משום ול"ע לת"מ וכ"פ הר' הלבוש דעובר משום ל"ע יע"ש בסי' קס"ג וקס"ט והרב"ח ז"ל כתב בסי' קס"ט דבנטילת ידים כיון דעובר מיד אל"ע אסור אבל בברכה שהוא אח"כ אינו עובר על ל"ע יע"ש ועמ"ש הרב ערך השולחן נר"ו שם בסי' קס"ג.
ומיהו אין מכל זה ראיה לעבור אל"ע מד"ת דאפשר דהוא מדרבנן וכמו שכן משמע מעניינו גופיה אלא הא מיהא מחוייב האדם לסייע לחבירו בכל דבר מצוה אם היכולת בידו וכמ"ש ראיתי להרב מג'א בא"ח סי' תרע"א סק"א שכתב וז"ל ואם יש לו שמן בצמצו' ולחבירו אין לו כלל מוט' שידלי' בכל לילה א' כדי שיתן לחבירו דהא מדינא א"צ להדליק אלא א' עכ"ל וה"ט דיש חיוב לסייע לחבירו שיקיי' המצוה ככל הבא מידו ועם שראיתי להרב בית יעקב בתשו' סימן קי"ד שכתב דאין ליתן טליתו או אתרוג שלו לכפר כו' והוא יברך על של קהל הרי חילק הרב שם דה"ד ליחיד אבל לזכות לרבים מצי זכי יע"ש הטעם משום דיש לן לעשות עיקר המצו' בממונו משא"כ הכא דהוא משום מן המהדרין והוא ברור ועל מ"ש הרב א"ר שם ע"ד הרמג"א וע"ד הרב"י אלו דדוחק לחלק בהכי יע"ש, לעד"ן דהדבר ברור ואינו דוחק כלל והוא ברור לחלק בהכי ומ"ג דהרמג"א בעצמו בסי' תרנ"ח ס"ק י"ב הביא הך דינא דאתרוג משם הרב מ"מ וע"כ צ"ל עו' דשאני בין יחיד לצבור וכמ"ש הרב"י.
וגדולה מזו ראיתי להרב בית יאודה בח"ב סי' נ"ו בשנים שהיו במדבר ואין להם כ"א כזית מצה דפסק מאן דאלים גבר כו' הכריע הרב עקרי הד"ט בא"ח סי' י"ט או' י"ג דה"ט דס"ל להרב"י דאין חיוב מצוה בחצי שיעור דאלת"ה לא הו"ל להרב לומר מאן דאלים גבר דנהי דמצוה מן המובחר ליכא בח"ש הסברא נותנת דעשיית מצוה שאינה מן המובחר יהיה זכות יותר גדול בצירוף של חבירו לשלו מעשייתו הוא בלבד המצוה מן המובחר עכ"ל הרי מבואר כמה אלים זכות מזכה לחבירו דאפי' בכה"ג דאינו מקיים המצוה בשלימות כ"א החצי בלבד עכ"ז עדיף טפי לתת לחבירו שיזכה גם הוא בחצי האחר ממה שיקיים הוא המצוה בשלימותא והוא לבדו.
ואולם לע"ד אין נראה כן דהא מיהא החיוב שחייבתו התור' היא מצוה שלימה ואם כן בודאי דהחיוב מוטל עליו לעשות המצוה כתקנה ודוקא בדבר הנוסף על עיקר המצוה כהידור מצוה וכדומ' אזי בכה"ג מוטב שיבטל תוספת והידור המצוה כדי שיזכה גם לחבירו בעיקר המצוה ע"ד שכתב הרמ"א וטפי מזאת לא שמענו ול"ק ע"ד הרב"י אלו כ"א כיון דבדרך אלמות הוא גרוע וכמו שכבר עמד בזה התייר הגדול הגאון מרן זקני נר"ו בס׳ הנחמד חק"ל א"ח סס"י ץ' יע"ש וכבר אני הדל כתבתי בזה בדרשו' בס"ד ואכמ"ל ועיין מ"ש עוד בס' הקטן לב חיים ח"א סי' צ"א דקכ"ה ע"א ובהשמטות לשם דקמ"ג ע"א ובספרי סל"ח חיו"ד סי' וי"ו יע"ש.