נשמת כל חי (פלאג'י)/א/לד
סימן ל"ד
עריכהפש גבן לבאר באיסו' מסייע ידי עוברי עבירה מהיכא נפק"ל, וגם אי הנשים חייבות בלאו דל"ע או לא, והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות בפ"ו דתרומות מ"ג כתב דאיסור מסייע ידי עוברי עבירה דנפק"ל מקרא דאל תשת ידך עם רשע, אך מדברי הריטב"א בחי' לע"ז דכתב דה"ט משום דכל ישראל ערבים זל"ז יע"ש, והרי דבר זה הוא נלמד בשבועות דט"ל מקרא דכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו דכל ישראל ערבים זה לזה ומסיק שם דהיינו כשיש בידו למחות יע"ש וכן ראיתי להרב זקן אהרן בסי' פ"ח שנשאל על מי שנשבע לשרת לחבירו ועבר על שבועתו ויצא מביתו דאסור לש' לקבלו משום דאע"ג דליכא ל"ע דכבר עבר על שבועתו מ"מ חייב לאפרושי מאיסור וע"ז הק' דלא מצינו אפרושי מאיסור כ"א קטן דאין בו דעת, ושוב הביא קרא דונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו כו' יע"ש, ותמהני דאיך לא זכר לדברי הרמב"ם בפיה"מ שכתב להדיא דאיסור מסייע יע"ע בגדול הוא מקרא דאל תשת ידך עם רשע, וגם עיקר קרא דיכשלו איש באחיו דכל ישראל ערבים זל"ז ולכן פשיטא דחיובא רמיא ע"כ א' ואחד מישראל ל לאפרושי מאיסור לחבירו וכאמור.
והנה צריך לדעת אם חייבות הנשים בלאו זה דל"ע דפשיטא ודאי דחייבות ככל מל"ת ובכלל איתנהו בלאו דל"ע לת"מ כמבואר בדברי הראשונים ביבמות דפ"ד גבי מ"ש דאיצטריך קרא דלא יקחו אזהרה לנשי' הפסולו' לכהונה, שלא ינשאו לכהונה והק' הראשונים דת"ל משום ול"ע ע"ש ש"מ דפשי"ל דגם הנשים איתנהו בלאו דל"ע, וכ"כ להדיא הר' החינוך בס' קדושים סי' ר"מ ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות יע"ש.
אך את זה ראיתי להרמב"ן בחי' ליבמות שם שתי' לקו' הלזו דלמה ל"ק דבלא"ה אסורו' משום לאו דל"ע, וכתב ע"ז וז"ל דאיסור ל"ע לנשים היינו בלאו השוה בכל משא"כ לאו דלא יקחו דאינו נוהג כ"א בכהנים דוקא וכמדומה לזה תי' הש"ס דלא אמרי' השוה הכתוב אשה לאיש אלא בלאו השוה בכל יע"ש, ומינה יליף הרב מחב"ר בי"ד סי' ס"ב באות א' ליישב דברי הטור דפסק דאמ"ה אינו נוהג אלא בטהורי' דלגבי גוים דאית להו אבמ"ה בטמאים הותר לאשה להושיט דליכא משום ל"ע כיון דלאו זה אינו שוה בכל יע"ש, ולע"ד אחרי המ"ר תמהני ע"ד דהרי מ"ש בש"ס דנשים אינן חייבות בלאו שאינו שוה בכל היינו משום חיובא דידהו דמדכתיב איש או אשה וקי"ל דמה דהשוה הכתוב אשה לאיש אינו אלא כ"א באיסור השייך ושוה בכל איש ואז הוא דאמרי' השוה הכתו' אשה לאיש לחייבן באותו איסו' עצמו משא"כ לאו הכתו' בכהנים דוקא לא שייך לומר השוה הכתוב כיון דאינו שוה בכל ולכן איצטריך לא יקחו דס"ד דאפי' משום ל"ע ליכא כמ"ש הרמב"ן אבל באמ"ה דהאיסור שוה בכל ישראל והשוה הכתוב אשה לאיש והאשה בכלל מה מקו' לומר דלא הוי איסור זה שוה בכל שהרי באיסור ל"ע שוה הוא לנשים ולגוים ושאני גוים דהותר להם הטמאי' ועוד היה מקום לעמו' ע"ד ולקצר אני צרי' וכבר ראיתי להרב ערך השולחן שם שעמד ע"ד יע"ש.