ולזאת אף היא דרך ירידתה והשתלשלותה ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם. צמצמה עצמה להתלבש בכל עולם לדבר מעניני אותו העולם. כפי ענין וערך אותו העול' כדי שיוכל לסבול קדושתה ואורה. עד שברדתה לבא לזה העולם. נתלבשה ג"כ לדבר בערכי ועניני זה העולם וספורין דהאי עלמא כדי שיוכל זה העולם לסבול קדושת אורה. אמנם אם שהיא מדברת בתחתונים. רומזת היא בהם גופי תורה וענינים פנימים ופנימים לפנימים. גבוה מעל גבוה עד אין תכלית.
ועיין בזוהר בהעלתך (ח"ג קנב, א) רש"א כו'. ובפ' תולדות (ח"א קמה, ב) אר"י ודאי כל מה דעביד קב"ה בארעא כלא הוה ברזא דחכמתא כו'. ובפ' בלק (ח"ג רב, א) תו פתח ואמר כו' כמה טבין אינון ארחין ושבילין דאורייתא כו'. ובפ' בשלח (ח"ב נה, ב) סוף ע"ב ר"א פתח כו' כמה אית לן לאסתכלא בפתגמי אורייתא כו'. ובפ' תולדות (ח"א קלד, ב) סוף ע"ב באורייתא אינון כל רזין עלאין חתימין כו'. והם פרטות עניני כל הרבי רבואות.. העולמו' והמדרגו' שנתלבשה בהם דרך ירידתה:
ולכן שגורה בפי הזוהר דאוריית' כולה איהי סתים וגליא. שהוא מבואר לכל מבין שפי' הוא שהוא הדרך הנסת' מהתורה הק'. שאינו כתוב מפורש ומבואר בה. אלא שנסתר ונטמן העניינים אלו ברמז בדבריה. ודרך הנגל' שבה הוא הפשוטו של מקר' שהוא כתוב מפורש ומבואר בה. (ולא כמו שראיתי בספר כתוב [יושר דברי אמת אות כ"ב] מאחד שחקר על הענין מפני מה קוראים לחכמת הקבלה בשם נסתר. הלא מי שמבין בהם אצלו הם נגלים. ולאנשים שאינם יודעים ומבינים. הלא יש שגם פשוטו של מקרא אינם יודעים לפרש ואצלו. גם הפשוטו של מקרא דרכו נסתרה מהם. ותירץ שם מה שתירץ).
ועיין זוהר בהעלותך (ח"ג קמט, א) עמוד א-ב כמה חביבין מלי דאורייתא דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין כו'. ע"ש:
וכל א' מסתכל בסתרי עומק פנימיות' כפי רוב חכמתו וזך שכלו וקדושת טהרת לבבו. ורוב עסקו והגיונו בה. אמנם עיקר הטעמי תורה סוד נשמתא לנשמתא דילה סתרי סתריה. המה דברים שכיסה עתיק יומין והעתיקן מבריותיו ואיש לא ידעם עדיין רק אבינו הראשון הוא אשר השיג בחי' נשמתא לנשמתא דילי'. שבה היה מסתכל בזיהרא עלאה נשמתא לנשמתא של התו"הק והחכמות העליונות היו גלויות לפניו בשורש שרשם העליון. ומעת אשר חטא ואסתלק מני' הזיהרא עלאה ונתבלבלו ונתערבבו הסדרים העליונים. נסתמו גם הנתיבות ושבילין עליונים דחכמתא דאורייתא סוד הנשמתא לנשמתא דילה. וגם במעמד הקדוש בעת קבלת התו"הק אף דאתבסם עלמא. עד שאמרו ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. עכ"ז לא זכו להשיג רק עומק פנימיות הנשמתא דאורייתא אבל לא בחי' הנשמתא לנשמתא. עד אשר יערה רוח ממרום וישפוך הוא ית' את רוחו על כל בשר אז יתגלו מבועין דחכמתא נתיבות פליאות החכמה העליונה נשמתא לנשמתא דילה. כמ"ש בזוהר בהעלותך קנ"ב א' אורייתא אית לה גופא כו' טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא כו'. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא כגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא אורייתא ממש. ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא.
וכמ"ש היו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך. והוא ענין האור של יום ראשון שנגנז לצדיקים לע"ל וזשר"זל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו' (נדרים ח:). והוא סוד העדן כידוע שהוא הבחי' נשמתא דנשמתא. ואדה"ר קודם חטאו היה דר בגן ומתוכו היה מסתכל בעדן הנ"ל. ובחטאו אשר מאז נסתלקה ממנו זאת הבחי' העליונה. לכן גורש אז מג"ע. והוא סוד הצרופי אותיות דילה כאשר היא כתובה במרום כמש"ל סוף שער ב'. וע"ז אמרו במדרש תהלים ריש מזמור ג'. לא ידע אנוש ערכה כו' לא ניתנו פרשיותיה של תורה על הסדר שאלמלא ניתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהן מיד היה יכול לברא' עולם ולהחיות מתים כו':
ונשוב לבאר קצת ענין ההפרש ויתרון אור קדושת התורה הקדוש' על המצות: