ענין עסק התורה לשמה: האמת הברור, כי לשמה אין פירושו דביקות כמו שסוברים עתה רוב העולם. שהרי אמרו רז"ל במדרש שבקש דוד המלך ע"ה מלפניו יתברך שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות; הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמירת תהלים.
ואם נאמר שלשמה פירושו דביקות דוקא ורק בזה תלוי כל עיקר ענין עסק התורה - הלא אין דביקות יותר נפלא מאמירת תהלים כראוי כל היום. וגם מי יודע אם הסכים הקב"ה ע"י בזה, כי לא מצינו בדבריהם ז"ל מה תשובה השיבו הוא ית' על שאלתו (וכמו שמצינו ב"ב י"ז א' ואידך ההוא רחמי' הוא דקא בעי). וגם כי היה די לענין הדביקות במסכת אחת או פרק או משנה א' שיעסוק בה כל ימיו בדביקות. ולא כן מצינו לרז"ל שאמרו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא משנה הלכות ואגדות כו'. והיינו כי מהעלותו על לבו תמיד כי עדין לא יצא ידי חובת עסק התורה לשמה במה שלמד עד עתה, לזאת היה שוקד כל ימיו להוסיף לקח תמיד מיום ליום ומשעה לשעה.
- אר"י: בא וראה כמה קשה יום־הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו כו';
- בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה – הקב"ה הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו', והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם.
- בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה – הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם? כו'.
- בא מי שיש בידו הלכות – אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בו כו'.
- בא מי שיש בידו תורת כהנים – הקב"ה אומר לו: בני, חמשה חומשי תורה למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע תפלין ומזוזה.
- בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה – אמר ליה הקב"ה: למה לא למדת הגדה? כו'.
- בא מי שיש בידו הגדה – הקב"ה אומר לו: בני, תלמוד למה לא למדת? כו'.
- בא מי שיש בידו תלמוד – הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה כו', כסא כבודי האיך הוא עומד כו', חשמל האיך הוא עומד ובכמה פנים הוא מתהפך כו'. עיי"ש באורך:
ומסתברא נמי הכי, שהרי כמה הלכות מרובות יש בש"ס שבעת אשר האדם עוסק בהם הוא צריך לעיין ולהעמיק מחשבתו ושכלו בעניני הגשמיות שבהם, כגון קינין ופתחי נדה שהן הן גופי הלכות, או המשא ומתן בש"ס וכללי דיני מיגו של רמאות שהיה הרמאי יכול לטעון. וכמעט בלתי אפשר שיהא אצלו אז גם הדביקות בשלימות כראוי: