ויקיטקסט

נפש החיים/שער ג*

< נפש החיים


אתה הקורא נעים. הנה הדרכתיך בע"ה בנתיבות האמת. להורות לפניך הדרך תלך בה לבטח. ותוכל לחנך עצמך לאט לאט בסדר המדרגות הנ"ל. לפי טוהר לבבך. ולפי השגתך. יותר ממה שערוך לפניך כאן. וגם לפי רוב ההרגל. ובעיניך תראה שכל אשר תרגיל עצמך יותר בכל מדרגה מאלו הנ"ל. יתוסף בלבך טהרה על טהרתך. הן בעסק התורה והן בקיום המצות ויראתו ואהבתו יתברך:

אמנם השמר והזהר מאד שלא תזוח דעתך עליך ותתנשא לבבך מאשר אתה עובד את בוראך בטהרת המחשבה. ובהשקפה ראשונה לא תרגיש כ"כ בהתנשאות לבך מזה. וצריך אתה לפשפש ולמשמש בזה מאד. וכתוב מפורש תועבת ה' כל גבה לב (משלי י"ו). שאף אם לא יתראה ההתנשאות לעיני ב"א רק במחשבת הלב לבד בעיני עצמו היא תועבה ממש לפניו יתב'. כידוע שהיא השרש והשאור שבעיסה לכל המדות רעות. ואמרו (סוטה דף ד' ע"ב) שכל המתייהר כאלו בנה במה. ושכינה מיללת עליו וכאלו דוחק רגליו ית"ש שקובל עליו ואומר אין אני והוא יכולין לדור כאחד (שם ה' ע"א) וקצר המצע מהשתרע. ואוי לו לבן המגרש את אביו בזרוע מבית פלטין של אביו. והפליגו בה ז"ל מאד עד שאמרו שם שהוא כאלו עוכומ"ז וכפר בעיקר וכאלו בא על כל העריות. ואמרו (פסחים ר"פ אלו דברים) כל המתייהר אם חכם חכמתו מסתלקת הימנו. וכל אשר יראת ה' נגע בלבו תסמר שערות ראשו ותדמע עינו בהעלותו על לבו ממי למדוהו רז"ל זאת. מהלל הזקן אשר ידוע ומפורס' בדבריה' ז"ל הפלגת ענותנותו ושפלותו הנוראה. עכ"ז כאשר נזדמן לידו פעם א' קצת ענין שהיה נראה בהשקפה כהתנשאות לפי מדרגת גודל נמיכת רוחו תיכף נענש ע"ז שנתעלמה הימנו הלכה. מה נאמר ונדבר אנחנו איך אנו צריכים לפשפש ולמשמש ע"ז בכל עת.


גם תוכל לגרום לאדם ההתנשאות בלב מאשר הוא עובד אותו יתברך בטהרת הלב, שיקל בעיניו ח"ו אם יראה מי ומי שאין עניני עבודתו לו יתב' במחשבה טהורה, ומקיים ככל הכתוב בתורת ה' בלא דביקות, וכל שכן כשיראה איזה איש עוסק בתורת ה' ויתבונן עליו שהוא שלא לשמה, יתבזה בעיניו מאד, ח"ו. והוא עון פלילי, הרחמן יצילנו. כי באמת כל עניין הטהרת הלב בעבודתו יתברך הוא למצוה, ולא לעכובא, כמש"ל סוף שער א', ויתבאר עוד להלן, אם ירצה ה'. וכל המקיים מצות ה' ככל אשר צונו בתורתו הקדושה שבכתב ובעל פה, אף בלא דבקות, נקרא גם כן עובד אלהים ואהוב לפניו יתברך.

האדם העוסק בתורת ה', אפילו שלא לשמה, אם כי ודאי שעדין אינו במדרגה הגבוה האמיתית, אמנם חלילה וחלילה לבזותו אפילו בלב, ואדרבה כל איש ישראל מחוייב גם לנהוג בו כבוד, כמו שכתוב: "בשמאלה עושר וכבוד", ודרשו ז"ל (שבת ס"ג) למשמאילים בה כו'. ובזוהר וישב (ח"א קפד, ב): תורת ה' תמימה כו' כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באורייתא ,דכל מאן דאשתדל באורייתא להוי ליה חיים כו'. ואפילו מאן דאשתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין, ולא דיינין ליה בההוא עלמא, ותא חזי: כתיב: "אורך בימינה בשמאלה עושר וכבוד" כו', בשמאלה עושר וכבוד אגר טב ושלוה אית ליה בהאי עלמא, הרי שאפילו האדם אשר עסקו בתורתו יתברך שלא לשמה כראוי אלא בשביל איזה פניה לגרמיה, רק אם אינו לקנטור ח"ו, אשר עליו אמרו רז"ל: נוח לו שתהפך שלייתו על פניו, וכן אמרו (שם פ"ח ב') שנעשית לו סם המות ח"ו, הקב"ה קובע לו שכר טוב כמגיע לו עושר וכבוד ושלוה בהאי עלמא, וגם לא דיינינן ליה בההוא עלמא על אותה המחשבה והפניה שכיון בה, וכל שכן אם אינו מכוין כלל לשום פניה לגרמיה, הגם שאין כונתו לשמה דוקא, היינו לשם התורה, כמש"ל בפ"ג משע"ד בשם הרא"ש ז"ל, אלא עיקר עסקו בה בסתמא אשר כלשמה דמי, הרי עסק תורתו יקר מאד בעיניו יתברך יותר מכל המצות לשמה בקדושת וטהרת המחשבה כראוי, כמבוא ומוכח להדיא מגמרא דערכין (דף טז:): בעא מיניה ר"י ברי' דרשב"פ: תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה, הי מנייהו עדיפא? ואמר ליה: מי לא מודית דענוה לשמה עדיפא? דאמר מר: ענוה גדולה מכולן, שלא לשמה נמי עדיפא, דאר"י: א"ר: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וממילא נשמע דכוותה נמי בעסק התורה. מי לא מודית דתורה לשמה ודאי דעדיפא ממצות לשמה? שהרי משנה שלימה שנינו: ותלמוד תורה כנגד כולם. וכן חילקו רז"ל (סוטה כ"א א') ביתרון ערך מעלת התורה על המצות, שזכות ואור המצות - בין בעדנא דעסיק בה ובין בעדנא דלא עסיק בה - היא רק מגינה מן היסורין, ואינה מצלת את האדם שלא יבא לידי חטא, אבל אור התורה גם לפי המסקנא שם על כל פנים בעידנא דעסיק בה היא גם מצלת אותו מחטא, ואמרו בירושלמי פ"א דפאה שכל המצות אינן שוין לדבר אחד מן התורה, וכמו שיתבאר להלן, אם ירצה ה', בש"ד בזה אם כן, גם עסק התורה שלא לשמה נמי עדיפא ממצות לשמה מזה הטעם עצמו, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.


וגם כי באמת כמעט בלתי אפשר לבא תיכף בתחיל' קביעת לימודו למדרגת לשמה כראוי. כי העסק בתורה שלא לשמה הוא למדרגה שמתוך כך יוכל לבא למדרגת לשמה ולכן גם הוא אהוב לפניו יתב' כמו שבלתי אפשר לעלות מהארץ לעליה אם לא דרך מדרגות הסלם ולזה אמרו (פסחים נ' ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה אמרם לעולם ר"ל בקביעות היינו שבתחלת למודו אינו מחויב רק שילמוד בקביעות תמיד יומם ולילה ואף אם לפעמים ודאי יפול במחשבתו איזה פניה לגרמי' לשום גיאות וכבוד וכיוצא עכ"ז אל ישים לב לפרוש או להתרפות ממנה בעבור זה ח"ו אלא אדרבה יתחזק מאד בעסק התורה ויהא נכון לבו בטוח שודאי יבא מתוך כך למדרגת לשמה וכן הוא ג"כ בענין המצות עד"ז ומי שימלאו לבו לבזות ולהשפיל ח"ו את העוסק בתורה ומצות אף שלא לשמה לא ינקה רע ועתיד ליתן את הדין ח"ו:

ולא עוד אלא שנמנה בדברי רז"ל (בברייתא ר"ה י"ז א') בין אותם שאין להם חלק לעה"ב לגמרי חס ושלום וגיהנם כלה והם אינם כלין והם האפיקורסין וכן במשנה ר"פ חלק מנו את האפיקורס בכלל אותן שאין להם חלק לעה"ב ואמרי' בגמ' שם (צ"ט ב') רב ור"ח דאמרי תרווייהו זה המבזה ת"ח ור"י וריב"ל אמרי שאפי' המבזה חבירו בפני ת"ח נמי אפיקורוס הוי ואף אם אומר מאי אהני לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו ה"ז בכלל אפיקורוס מבזה ת"ח וגם מגלה פנים בתורה נמי מקרי ח"ו. וה"ז איבד חלקו בחיי עולם הרחמן יצילנו וכן הר' יונה ז"ל בשער התשובה שמנה סדר מדרגות חומ' העונשים ומדרגה האחרונה מנה את הכת שארז"ל עליהם שאין להם חלק לעה"ב ומנה ג"כ שם המבזה ת"ח בכלל זאת הכת וכן מנה אותו הרח"ו ז"ל בשער הקדושה בכלל אותה הכת וכל חומר עונשו הנורא הזה הוא מטעם על שהוא במורידי אור מעלת התוה"ק וחיללה ח"ו כמו שהאריך בזה הרבינו יונה ז"ל שם ע"ש דברי קדוש ה' (וכתב הוא ז"ל שם שגם עיקר העונש של כל המנויים שם באותה הכת הוא ג"כ רק מפני חילול כבוד התוה"ק רח"ל). כי כיון שהוא משפיל ומבזה את העוסק בתו' שלא לשמה הרי הוא מרפה את ידיו מעסק התורה ולא יוכל לבא לעולם למדרגת לשמה להיות ת"ח גמור והרי ודאי מקרי בזה מבזה ת"ח ואין לך חילול שמו יתב' ותורתו הק' יותר מזה וכבר השפיל והוריד את יקר תפארתה של התוה"ק לארץ יגיענה עד עפר. והרס גם את כל העבודה בכללה ח"ו כי אין עבודתו יתברך מתקיימת כראוי בעדת ישראל בלתי ע"י הת"ח עוסקי התוה"ק יומם ולילה כי עיני כל ישראל עליהם לדעת מה יעשה ישראל להורות להם הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון א"כ האיש אשר יבא לגרום שלא יהיו ת"ח מצוים בישראל הרי כבר הרס גם כלל עבודתו יתב' לגמרי כי ישארו עדת ישראל ח"ו ללא חורה וללא מורה ולא ידעו במה יכשלו ח"ו וכעין זה כתב ג"כ רבינו יונה ז"ל שם ע"ש: לזאת אתה צריך ליזהר אדרבה לכבד ולהגביה ככל אשר בכחך את כל העוסק ומחזיק בתורת ה' אפילו שלא לשמה כדי שיאחז צדיק דרכו בל יתרפה ממנה ח"ו. כדי שיוכל לבא ממנה למדרגת לשמה: וגם אם נראה שכל ימי חיו מנעוריו ועד זקנה ושיבה היה עסקו בה שלא לשמה ג"כ אתה חייב לנהוג בו כבוד וכ"ש שלא לבזותו ח"ו שכיון שעסק בתורת ה' בתמידות בלתי ספק שהיה כונתו פעמים רבות גם לשמה כמו שהבטיחו רז' שמתוך שלא לשמה בא לשמה כי אין הפי' דוקא שיבא מזה ללשמה עד שאח"כ יעסוק בה תמיד כל ימיו רק לשמה אלא היינו שבכל פעם שהוא לומד בקביעות זמן כמה שעות רצופים אף שדרך כלל היתה כוונתו שלא לשמה עכ"ז בלתי אפשר כלל שלא יכנס בלבו באמצע הלימוד עכ"פ זמן מועט כונה רצויה לשמה ומעתה כל מה שלמד עד הנה שלא לשמה נתקדש ונטהר ע"י אותו העת קטן שכיון בו לשמה:


וכמה זהירות יתירה צריך האדם להזהר בענינים כאלו וכיוצא בהם. וכבר ארז"ל (סוכה נ"ב א') כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו כי היצר מתהפך בתחבלותיו לכל אדם כפי ענינו ומדרגתו בתורה ועבודה שאם הוא רואה שכפי גובה מדרגתו של האדם אם ישיאוהו שיניח מקומו ומדרגתו לעשות בפועל איזה עון וחטא חמור או קל שלא יאבה לו הוא מתחפש להתדמות אל האדם כיצר טוב לסמות שכלו להטיל ארס ולהטעותו באותו האופן והמדרגה עצמה שהאדם דבוק בה שמראה לו בה איזה דרך הנראה להאדם בהשקפה ראשונה שהוא עצת יצרו הטוב להדריכו בדרך יותר גבוה כפי שמראה לו פנים וסימני טהרה והאדם נופל ברשתו כמהר צפור אל פח בלי התבוננו' רב ולא ידע כי בנפשו הוא ורגליו יורדות מות ח"ו:

הגהה: ואולי גם לזה רמזו רז"ל באמרם פ' הרואה (דף סא.) יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב כי ידוע שמשכך היצ"ט בחלל הימיני של הלב. ומשכן היצה"ר בחלל השמאלי כמ"ש (קהלת, י) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וזה אמרם שהיצ"ט שומר ומכיר את מקומו לימין תמיד שאינו מייעץ לאדם לעולם רק לטוב אמיתי לבד אבל היצה"ר אינו שומר את מקומו המיוחד לו בחלל השמאלי להסית לעון וחטא נגלה אלא הוא מדלג ממקומו לפעמים גם לחלל הימין להתדמות להאדם כיצר טוב להנהיגו בתוספת קדושה ואינו מרגיש שתוכה טמון ענין רע ומר ח"ו:

לזאת הזהר בנפשך מאד. שאל ישיאך יצרך לאמר שעיקר הכל תראה שתהא אך עסוק כל ימיך לטהר מחשבת' כראוי. שתהא דביקות מחשבת' בבוראך בתמידות בל תמוט. ולא תשוב מפני כל להניח טוהר מחשבתך בשום עת כלל. והכל לשם שמים. באמרו לך שכל עיקר תורה ומצות המה דווקא כשהם בכוונה עצומה ובדביקות אמיתי. וכל זמן שאין לב האדם מלא לעשותם בכוונה קדושה ובדביקות וטהרת המחשבה. אינה נחשבת למצוה ועבודה כלל. כאשר כבר לומד המלך זקן וכסיל לסמות עינים ולהביא ראיותיו ממקרא ומשנ' ותלמוד ומדרשים וספר הזוהר. כענין רחמנא לבא בעי וכהנה רבות עמו חבילות ראיות. אמנם אם תזכה להבחין בעיני שכל עפ"י התורה. תבין ותמצא שזה כל ענינו להראות להאדם טלפיו בסימני טהרה שדרכו בקודש ורגליו יורדות מות ר"ל.

ועתה ראה דרכיו וחכם גם בזה. איך שהוא חכם להרע מעין טוב. היום יאמר לך. שכל תורה ומצוה שבלא דביקות איננה כלום. וצריך אתה להכין לב ולהגביה עוף מחשבתך קודם עשיית כל מצוה או תפלה למחשבה טהורה שבטהורות. וכ"כ תהא מחשבתך טרודה בהכנת המצוה טרם עשותה. עד שיעבור זמן המצוה. או התפלה. ויראה לך פנים שכל תפלה או מצוה שנעשית בכונה עצומה בקדושה ובטהרה אף שלא בזמנה. הרי היא יקרה מקיום המצוה בזמנה. ושלא בכונה. וכשירגלך יצרך שיוקבע בלבך שלא לחוש כ"כ לשינוי קביעות זמן של איזה מצוה או תפלה מחמת קביעות מחשבתך להטהר ולפנות הלב תחלה בהמשך הזמן ידריכך לאט לאט בחלק שפתיו ממדרגה למדרגה ולא תרגיש כלל עד שממילא יהא לך כהיתר להעביר מועד התפלה או המצות אף גם שתפנה לבך לבטלה בדברים בטלים וידיחך מכל ולא ישאיר לך לא מעשי מצוה בזמנה ולא מחשבה טובה. וגם הרי הוא הריסת כל התורה בכללה ר"ל אם ח"ו נאבה לו להטות אזן לחלק שפתיו בדרכו זה.

והגע עצמך כגון אם יטריד אדם עצמו לילה הראשונה של פסח בכונת אכילת כזית מצה. שתהא האכילה בקדושה וטהרה ודביקות. וימשיך ההכנה כל הלילה עד שיומשך זמן האכילה עד לאחר שעלה השחר או לאחר נ"ה. הרי כל טהרת מחשבתו פיגול הוא לא ירצה. ומי שאכל הכזית מצה בזמנה אף בלא קדושה וטהרה יתירה. הרי קיים מצות עשה הכתובה בתורה ותבא עליו ברכה. וכהנה רבות אשר אם לא נכוין לבנו לחוש לעשו' כל המצות במועדם ובזמנם. וכי מאי נפקותא בין זה למי שהיה תוקע שופר בכוונה עצומה בליל ראשון של פסח במקום מצות אכילת כזית מצה. ואוכל הכזית מצה בר"ה. ומתענה בעיה"כ. וביוה"כ נוטל לולב במקום מצות עינוי. ואיה מקום לתורה.

ואף גם זאת אם לא יכשילך בהעברת הזמן. יטה לבך לפנותה ולטהרה עד שיביאך שלא יהא לך פנאי לדקדק שתהא עשיית המצוה באופניה כדין בכל פרטיה וליזהר מלעבור על דינים מפורשי' בתלמוד ורבותינו הגדולים ז"ל. ואל יבטיחך יצרך שלא יוכל להיות שמרוב עסק טהרת המחשבה יוגרם ביטול פרטי המעשה. כי תדע שכל זמן שלבך יהא משוך לדעתו לאמר שכל עיקר תורת האדם הוא. שכל מצוה או לימוד שאינה נקיה מכל סיג ופסולת כסלת נקיה. הרי היא בבל יראה ובל ימצא. הרי הוא משחדך בזה ומעור עיניך. עלא תוכל להשגיח על כל הפרטי מעשים והלכות ודינים שתעבור עליהם ח"ו. ולא תרגיש בהם כלל:


והנה גלוי ומבואר. שזאת הדרך אש היא עד אבדון תאכל ח"ו. והורס כמה יסודות התוה"ק ודרז"ל. וכבר הזכרנו לעיל סוף שער א'. שהעיקר בכל המצות הוא חלק המעשה. וטהרת המחשבה אינה אלא מצטרפת למעשה. ולמצוה ולא לעכובא ע"ש. וכן מבואר לכל משכיל ישר הולך: שהרי קיי"ל בענין הקרבת הקרבנות דסתמן כלשמן דמי. וכן אמרו להדיא בנזיר (דף כג.) באוכל את הפסח לשם אכילה גסה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד. ואם יחשוב האדם בעת חיוב הקרבת הפסח ועת חיוב אכילתו כוונות נוראות של ענין הפסח במחשבה גבוה שבגבוהות וטהורה שבטהורות וחדל מעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא. וכ"ה בכל המצות:

ולא זו בלבד שבמצות מעשיות העיקר בהם הוא חלק המעשי אלא שגם במצות התפלה שנקראת עבודה שבלב. ולמדוהו ז"ל ברפ"ק דתענית מכתוב ולעבדו בכל לבבכ'. עכ"ז העיקר שצריך האדם לחתך בשפתיו דוקא כל תיבא ממטבע התפל' כמשרז"ל בר"פ אין עומדין מקראי דחנה דכתיב בה רק שפתיה נעות מכאן למתפלל צריך שיחתוך בשפתיו. וכ"א בשו"ט שמואל פ"ב יכול יהא מהרהר בלב ת"ל רק שפתיה נעות כו הא כיצד מרחיש בשפתיו וברור הוא דלאו לענין לכתחל' ולמצו' בעלמ' הוא דאגמרוהו אלא גם לעכוב' דיעבד שאם הרהר תיבות התפלה בלב לבד לא יצא י"ח תפלה כלל ואם עדיין לא עבר הזמן צריך להתפלל פעם אחרת בחתוך שפתים כל תיבה ואם עברה זמנה צריך להתפלל שתים תפלה שאחריה כדין מי שלא התפלל כל עיקר כמו שהעיר ע"ז המ"א בס' ק"א ס"ק ב' בראיות נכונות שהמה כדאי להכריע בצדק דבהרהור התפלה לבו לא יצא י"ח.

וידוע בזוהר וכתבי האריז"ל שענין התפלה הוא תיקון העולמות והתעלות פנימיותם כ"ל בחי' נר"ן שבהם ממטה למעלה והוא ע"י התדבקות והתקשרות נפש האדם ברוחו ורוחו בנשמתו כמ"ש בע"ה לעיל סוף שער ב' ע"ש והם נקשרים ע"י עקימת ותנועת שפתיו בחתוך תיבות התפלה שהוא בחינת המעשה שבדבור כמשרז"ל עקימת שפתיו הוי מעשה ובפ' כל כתבי (דף קיט:) אמרו מנין שהדבור כמעשה שנאמר כו' והוא בחי' הנפש שבדבור וההבל והקול שהוא הדבור עצמו הוא בחי' רוח שבה וכוונת הלב בהתיבות בעת אמירתם הוא בחי' הנשמה שבדבור לזאת לא יצא י"ח ענין התפלה במחשבה והרהור התיבות בלב לבד כי איך אפשר להגיע להתקשר בבתי' הנשמה אם לא ילך בסדר המדרגות ממטה למעלה שיתקשר הנפש של הדבור שהוא תנועת השפתים ברוח של הדבור שהוא ההבל והקול ואח"כ יתקשרו גם שניהם בנשמה שהוא המחשבה והכונה שבלב וכשהתפלל רק במחשבה לבד לא הועילה תפלתו ולא תיקן כלום. אמנם כשהתפלל בקול וחתוך אותיות הדבור לבד אעפ"י שלא צירף המחשבה וכונת הלב אליה הגם שודאי אינה במדרגה שלימה וגבוה כראוי ואינה יכולה לעלות לעולם המחשבה עולם הנשמה כיון שחסר ממנה בחי' מחשבת האדם עכ"ז אינה לריק ח"ו ויוצא בה י"ח כי עכ"פ הרי העלה וקישר נפשו ברוחו ועול' הנפש בעול' הרוח.

וע' בזוהר פקודי (ח"ב רכב, ב) דאצטריך צלותא מגו מחשבה ורעותא דלבא וקלא דשפוון למעבד שלימו וקישורא ויחודא לעילא כגוונא דאיהו לעילא כו' לקשרא קשרא כדקא יאות כו' מחשבה ורעותא קלא ומלה אלין ד' מקשרין קשרין לבתר דקשירו קשרין כלא כחדא אתעבידו כלהו רתיכא חדא לאשראה עלייהו שכינתא כו' קלא דאשתמע סליק לקשרא קשרין מתתא לעילא כו' ע"ש היטב. ובפ' במדבר (ח"ג קכ, ב) אמרו דרך כלל דעקרא דצלותא תליא בעובדא בקדמיתא ולבתר במילולא דפומא דוקא ע"ש סדרן ובא"ז רצ"ד ב' כל מה דחשיב ב"נ וכל מה דיסתכל בלביה לא עביד מלה עד דאפיק לי' בשפוותי' כו' ובג"כ כל צלותא ובעותא כו' בעי לאפקא מלין בשפוותי' דאי לא אפיק לון לאו צלותי' צלותא ולאו בעותי' בעותא. וכיון דמלין נפקין מתבקעין באוירא וסלקין כו' ונטיל לון מאן דנטיל ואחיד לון לכתרא קדישא כו' ודרך כלל אמרו בזוהר אמור (ח"ג קה, א) מאן דאמר דלא בעיא עובדא בכולא או מלי לאפקא לון ולמעבד קלא בהו תיפח רוחי' ר"ל ולא הצריכו רז"ל ענין הכוונה לעכובא אלא בברכת אבות לבד. ובפ' ויחי (ח"א רמג, ב) סוף ע"ב מאן דלבי' טריד ובעי לצלאה צלותי' ואיהו בעקו ולא יכיל לסדרא שבחא דמארי' כדקא יאות מאי הוא א"ל אע"ג דלא יכיל לכוונא לבא ורעותא סדורא ושבחא דמארי' אמאי גרע. אלא יסדר שבחא דמאריה אע"ג דלא יכיל לכוונא כו':


והגם שודאי שמחשבת האדם היא העולה למעלה ראש בשמי רום בעולמות העליוני' ואם יצרף האדם גם טוהר המחשבה והכוונה בעת עשיית המצות. יגיעו מעשיו לפעול תקונים יותר גדולים בעולמות היותר עליונים. אמנם לא המחשבה היא העיקר אצלינו כמו שנתבאר. ועיין בזוהר יתרו (ח"ב צג, ב) ריש ע"ב ואי אזדמן ליה עובדא ויכוין בי' זכאה איהו. ואע"ג דלא מכוין ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמאריה. אבל לא אתחשב מאן דעביד רעותא לשמה ויכוין ביה ברעותא כו' כמאן דלא ידע כו' דהא ברעותא תליא כו' ואפילו הכי אי לאו תמן רעותא דלבא כו'. ע"ד צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו כו'. מאי כוננה עלינו כוננה ואתקין תקונין לעילא כדקא יאות. עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא כו' ע"ש.

וכן בענין שנתבאר למעלה בשער ג' בענין התפלה לכוין אותה למקומו של עולם ית"ש. כפי שנתבאר שם ענין מקומו של עולם ע"ש. וכן ענין כוונת אחד דפסוק ראשון דק"ש שנתבאר שם בפי"א עש"ה הכל הוא רק למצוה ולא לעכובא שגם מי שלא ידע בזה כלל כי לא הורגל בזה או שמוחיה לא סביל דא שלא ירד לעומקו או שירא לנפשו שלא יסתכן ח"ו בהריסת כמה יסודי התורה שיוכל לבא מזה ח"ו למי שאין דעתו יפה בזה כראוי כמ"ש שם ע"ש. אלא שהוא עובד אותו יתב' ומקיים ככל הכתוב בתורת ה' שבכתב. בע"פ ורבותינו הגדולים ומאמין ומכוין דרך כלל בפסוק ראשון דק"ש שהוא יתב' הוא אחד גם שאינו יודע ענין אחדותו יתב'. ומכוון תפלתו דרך כלל לו יתב' בלא חקירה ג"כ נקרא עובד ה' (כענין מ"ש בפרדס שער א' פ"ט בענין האמונה במציאות הספירות ע"ש). כי אין כל הדברים האלו אמורים אלא למי שדעתו יפה וכ"ש ליראי ה' ולחושבי שמו אשר להם כח לעמוד בזה:


לזאת חלילה וחלילה לנו לדחות שום פרט מפרטי המעשה אף דקדוק א' מד"ס וכ"ש לשנות זמנה ח"ו בשביל מניעת טהרת המחשבה וכל המרבה לדקדק במעשיו ה"ז משובח:


עוד זאת יוכל יצרך להתחפש באמור לך שכל עיקר העבודה הוא שיהיה רק לשם שמים וגם עון וחטא למצוה יחשב אם הוא לשם שמים לתיקון איזה ענין ורחמנא לבא בעי וגדולה עבירה לשמה וכהנה רבות ראיות גם יראה לך פנים לאמר כי כן צוותי לילך בעקבי אבותיך הקדושים וכל הצדיקים הראשונים שהיו קודם שניתנה התורה. שעיקר דרך עבודתם לו יתב' היתה שכל מעשיהם ודבורם ומחשבתם וכל עניניהם בעולם היה בדבקות וטהרת מחשבתם לשם שמים ופנו למעלה לתיקון והעלא' ויחוד העולמות וכחות העליונים באיזה מעשה שתהיה ובאיזה אופן ובאיזה זמן שיהיה ולא במעשים ומצות קבועים וסדורים שיהיו חק ולא יעבור כמו יעקב אבינו ע"ה בענין צאן לבן והמקלות. וכן אמר המגיד להב"י בענין חנוך שהיה תופר מנעלים ובכל זמנא דמעייל מחטא בסנדלא הוה משבח לקב"ה ע' מגיד משרים פ' מקץ ואף שארז"ל האבות קיימו כל התורה. וכן אמרו בו קרא רבה פ"ב מלמד שלמד נח תורה לא שהיו מצווים ועושים והי' להם ההלכה והדין כך אלא כמש"ל סוף שער א' שהמה קיימו את התורה מחמת שהשיגו בנפלאות השגתם תקוני העולמות וסדרי הכחות העליונים אשר יתקנו בכל מצוה ומצוה אבל היה ג"כ הרשות נתונה להם לעבדו גם במעשים וענינים אחרים לבד המצות ואף גם לעבור על איזה מצוה שלא כתורה כפי שראו והשיגו כזה הענין והמעשה הפרטית הוא נצרך אז לתיקון העולמות (וע' מזה בסוף ס' האמונו' לרש"ט וכן הביא שם כן בשם רבינו חושיאל גאון ז"ל רק שקיצר מאד בענין כדרכם בקודש של כל הראשונים ז"ל שהעלימו והסתירו מאד כל הענינים). ואתה תחזה אם עיני שכל לך שאין כאן לא ראיה ולא סמך כלל אף לא משענת קנה רצוץ כי האמת הברור כמו שנתבאר לעיל סוף שער א' שהעבודה על זה הדרך לא היתה נוהגת אלא קודם מתן תורה לבד אבל מעת שבא משה והורידה לארץ לא בשמים היא והוכחנו שם בע"ה מענין חזקיהו עם ישעיהו שאסור לנו לשנות ח"ו משום אחת מהנה ממצות ה' אף אם תהיה הכוונה לשם שמים ואף אם ישיג האדם שאם יקיים מצותו המוטלת עליו יוכל למיפק מיניה חורבא באיזה ענין ואף גם בשב ואל תעשה עכ"ז אין הדבר מסור ביד האדם להמנע ממנה ח"ו. כי טעמי מצות לא נתגלו וע"ש באורך:


עוד אחת יוכל לפתותך בחבילות ראיות שתכלית עבודת האדם הוא רק להשיג יראת הרוממות. ורק על זה יהיו עיניו ולבו כל הימים ושיראת העונש ובושה מבני אדם. היא מדה גרועה שבגרועות. והראוי לשרש אותה מלבך. ויניח לך יצרך להוסיף יראה על יראה ביראת הרוממות עד שיקבע בלבך שיראת העונש והבושה מבני אדם היא עבירה. ותהיה בורח ממנה כבורח מן העבירה. עד שיוכל להיות שתלכד ברשתו שלא לאפרושי מאיסורא בזמן שאין לך יראת הרוממות כראוי. ויקל לך כל דבר באשר יראה לך פנים מפנים שונים בזה. ויוכל להולד מזה. שאם יוכיחך אדם ויראה לך שאתה עובר על איזה דין. ישיאך לבך שלא לאפרושי מזה כל זמן שיראת המוכיח על פניך. באמרך שרק אין יראת אלהים בזה רק יראת אדם. ויראה חצונית. וכבר הורונו חז"ל בברכת ריב"ז לתלמידיו (ברכות) שתהא מורא שמים עליכם כמורא בו"ד וכו'. ומי לנו גדול וחסיד מרב עמרם חסידא. ועכ"ז כשנזדמן לידו פעם א' דבר עבירה פתאום ר"ל כמובא שלהי קדושין. נלחם בתחבולות להנצל מרשת יצרו אף מחמת הבושה מהבריות. רק שלא לעבור ח"ו על מצות בוראו ית"ש. ונראה הגם שהקב"ה חס על כבודן של צדיקים. עכ"ז קבעוה להאי עובדא בתלמוד. להורות לנו דרכי ה' הישרים:

ועתה הראיתיך קצות דרכי היצר המתחפש בכל מיני תחבולות. כמשרז"ל בקדושין (דף ל:) א"ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנא' רק רע כל היום. שלא די לו שמתגבר בתחבולותיו שהתנכל על האדם מתמול שלשום. אלא שעוד מתחדש כל יום בחדשות. וכאלו אינו מסיתו לרע כלל. ואדרבה מראה לאדם שכל מה שלמד תורה או פעל מצות. עדן לא היה בהם שום טוב. והוא רק רע כל היום. ובזה הוא מתגבר על האדם כמ"ש ז"ל ע"פ צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכו'. והוא היצה"ר הוא המה"מ מלא עינים וצופה לראות הנולד במה להכשיל (כי ענין צפיה הוא על דבר שעתיד להיות אחר כך). עד אשר האדם לא ידע להזהר עוד: ואתה הקורא. אל תדמה שמלבי הוצאתי הדברים. כי את כל זאת בחנתי ונסיתי. כאשר נתתי לבי לדרוש ולתור. ועיני ראו רבים אשר יחפצו קרבת אלקים. ונכשלים במו אלה הדברים הנ"ל אשר מפיהם אלי נאמרו מלבם. ובעיני ראיתי במקום א' איזה אנשים שהורגלו בזה זמן כביר עד שכמעט נשכח מהם זמן תפלת המנחה שקבעו לנו רז"ל. ואדרבה נקבע בלבם מרוב ההרגל כמו דין והלכה שתפלת המנחה עיקרה אחר צאת הכוכבים. וכשאדם אומר לחברו נתפלל תפלת מנחה. הוא משיבו נראה ונעיין אם כבר נראו הכוכבים ברקיע. וה' יסלח. להם. ויכפר לשוגה ופתי:

אבל לבך תשית לדעת חכמים בעלי תורה אשר כבר הורונו חז"ל שהעיק' היא עשיית המצוה בזמנה בכל פרטיה ודקדוקיה חק ולא יעבור. וטהרת המחשבה טובה תצרף למעשה. אז תלך לבטח. וזה וזה יתקיימו בידיך. ומשנה מפורשת שנו כל שמעשיו מרובים מחכמתו. אף גם חכמתו מתקיימת בקדושה וטהרה ודביקות. ומי זוטר הוא מה שהמשילו חז"ל כל שמעשיו מרובים חכמתו לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו. והשומע ישמע:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/נפש_החיים/שער_ג*"