נידה נח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות שאני התם דאיכא סלע יתירה ת"ר לבשה שלשה חלוקות הבדוקין לה אם יכולה לתלות תולה ואפילו בתחתון אין יכולה לתלות אינה תולה ואפי' בעליון כיצד עברה בשוק של טבחים תולה אפילו בתחתון לא עברה בשוק של טבחים אף בעליון אינה תולה:
מתני' ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות שחטה בהמה חיה ועוף נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקין בהן הרגה מאכולת הרי זו תולה בה עד כמה תולה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואף ע"פ שלא הרגה ותולה בבנה או בבעלה אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחיתה אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר"ע ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר (ויקרא טו, יט) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה דם ולא כתם עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא דברי ר"א ברבי צדוק:
גמ' תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור ורבי תלה בשרף שקמה:
או שישבה:
ישבה אין לא ישבה לא תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טבחים ספק ניתז עליה ספק לא ניתז עליה תולה ספק עברה ספק לא עברה טמאה:
הרגה מאכולת:
הרגה אין לא הרגה לא מתני' מני רשב"ג היא דתניא הרגה תולה לא הרגה אינה תולה דברי רשב"ג וחכ"א בין כך ובין כך תולה אמר רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף לדברי אין קץ שאין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דם מאכולת לדברי חברי אין סוף שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם שהיה אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול ולדבריו אנו מודים ולרבנן דאמרי תולה עד כמה אמר ר"נ בר יצחק תולה בפשפש ועד כתורמוס ת"ר פשפש זה ארכו כרחבו וטעמו כריחו ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו ארכו כרחבו לענין כתמים טעמו כריחו לענין תרומה דתנן או שטעם טעם פשפש בפיו ה"ז יפלוט מנא ידע טעמו כריחו ואכתי מנא ידע ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו אמר רב אשי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים אמר ר"נ בר יצחק והא דדוקרת כעיר שיש בה חזירים דמיא:
עד כמה היא תולה וכו':
אמר רב הונא כגריס אינה תולה פחות מכגריס תולה ורב חסדא אמר כגריס תולה יתר מכגריס אינה תולה לימא בעד ועד בכלל קא מיפלגי דרב הונא סבר עד ולא עד בכלל ורב חסדא סבר עד ועד בכלל אמר לך רב הונא איכא עד ועד בכלל ואיכא עד ולא עד בכלל והכא לחומרא והכא לחומרא ורב חסדא אמר לך בעלמא אימא לך לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן והכא כדרבי אבהו דא"ר אבהו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל איכא דאמרי לה להא שמעתא באפי נפשה רב הונא אמר כגריס כיתר מכגריס ורב חסדא אמר כגריס כפחות מכגריס וקמיפלגי בעד ועד דהכא כדאמרינן מיתיבי
רש"י
עריכהשתיהן טמאות - ולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור ואע"ג דאיכא למתלי וה"נ אע"ג דבדקה לימא שתיהן טמאות דאימור לאו יפה בדקה:
סלע יתירה - ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך תלייה בהך הלכך שתיהן טמאות אבל הכא טומאה תלויה בהך דלא בדקה:
שלשה חלוקות - זה על גב זה:
יכולה לתלות - כדמפרש עברה בשוק של טבחים:
מתני' עד כמה היא תולה - בדם מאכולת:
כגריס - אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול ובהכי מיהא תלייה:
ואע"פ שלא הרגה - ורבי חנינא פליג אדרבנן דקאמרי הרגה אין לא הרגה לא:
ותולה בבנה ובבעלה - אם יש בהם מכה:
ואם יש בה מכה - יבשה וראויה להגלע כלומר להתלחלח ולהוציא דם תולה:
גמ' קילור - אפלשטור"א אדום:
לא ישבה לא - ולא אמרינן דלמא ישבה ולאו אדעתה:
לדברי אין קץ - שאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה ולדברי חברי אין סוף שהם מקילים יותר מדאי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנין שיעור אלא אפילו כסלע תולה או יותר:
עד כגריס - ואפילו לא הרגה ויתר מכגריס לא ואפילו הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס:
עד כמה - כלומר וכי אפשר לתלות כתם גדול במאכולת:
אמר ר"נ תולה בפשפש עד כתורמוס - כתם רחב כתורמוס יכולה לתלות ולא במאכולת אלא בפשפש שמא פשפש הרגה שכתמו גדול פשפש פונייש"א בלע"ז:
ברית כרותה לו - כלומר ריחו נודף ומבאיש וכל המוללו על כרחו מריח ריחו:
לענין כתמים - דאי הוה כתם ארכו כרחבו אפילו יותר מכגריס תלינן בפשפש:
או שטעם טעם פשפש - באוכל תרומה מיירי וכ"ש חולין דהא שרץ הוא אלא האי דנקט תרומה משום דפליגי לעיל מיניה אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה ר"א אומר יבלע ר' יהושע אומר יפלוט אבל אומר לו טמא היית וטמאה היתה התרומה או שנודע שהוא טבל או שטעם טעם פשפש לתוך פיו ה"ז יפלוט הואיל ועד שלא נתנה לתוך פיו אירע בה פסול זה לא חיישינן להפסד תרומה:
מנא ידע - טעם פשפש:
ואכתי מנא ידע - והלא לא הריח בו:
חזירים - אוכלים שקצים ורמשים ומתיזים דם:
דדוקרת - טבחים הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה:
והכא לחומרא - הילכך עד ולא עד בכלל דאי עד ועד בכלל הוה ליה קולא דקתני עד כגריס תולה וקיימא לן באלו טריפות (חולין נה.) דבכל עד אזלינן לחומרא אי עד ועד חומרא הוא אזלינן בתריה ואי עד ולא עד חומרא הוא אזלינן בתריה:
אמרי לה באנפי נפשה - ולאו אמתני': ה"ג וקמיפלגי בעד ועד דהכא כדאמר רב הונא לחומרא כדאמרינן בכל דוכתי הלכך עד ולא עד בכלל ולרב חסדא כרבי אבהו:
תוספות
עריכהמאי שנא מהא דתניא ב' נשים כו'. תימה מה דומה להך. דלעיל דהכא אין לתלות בזו יותר מבזו אבל לעיל אין לתלות בראשונה הואיל ובדקה ואומר ר"ת דברייתא איירי שנתעסקה בצפור זו אחר זו ואם היתה נשאלת הראשונה היינו מטהרין אותה הואיל ונתעסקה ובשביל חברתה אנו מטמאין הראשונה שהיא טהורה גמורה גם למעלה אע"פ שהראשונה בדוקה נטמאנה הואיל ושניה תולה בה לענין דינא:
אין לך כל מטה ומטה. הכא לא נקט סדין וסדין כדבסמוך משום דהכא בעי למימר מטה אפילו של איש שאין בה כמה טיפין של דם מאכולת אם כן ה"נ של אשה יש לנו לתלות במאכולת אבל בסמוך לא איירי אלא בשל אשה להכי נקט סדין:
וכדבריו אנו מודים. ומיהו היכא דהרגה הרבה מאכולת או פשפש תולה כפי מה שהרגה מידי דהוה אשוק של טבחים:
עיר שיש בה חזירים אין חוששין בכתמים. אומר רשב"ם דאפי' יותר מכגריס ואפי' מן החגור ולמטה ואפילו לא נתעסקה ואין לה מכה שיש לה להגלע ולהוציא דם מיהו אור"י דאין לסמוך על זה עכשיו להקל כשמוצאה כתמים במקום שאין רגילות ליגע בהן חזירים וכן מנהג דלא תלינן ומיהו במקום שיש רגלים לדבר שיש לתלות בחזירים וכיוצא בהן תלינן כדקאמר הש"ס:
ראשונים נוספים
מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע וכו': הקשו בתוס' מאי פירכא מהא דשני הכא דלא אישפטא לאפוקי חדא מינייהו דהי מינייהו מפקת. אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא היא שתטהרנה. ותירץ ר"ת ז"ל דהכא נמי בנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה אם כן היה לנו לטהר אותה לעולם ואפילו כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן, ומשני אפ"ה לא דאמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא ואי איפשר לתלות בזו יותר מבזו, אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה, א"נ י"ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימ' לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא, אף לענין טומאה תסתור תלייתה, כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תליא לגבי שניה לא תלי' לגבי ראשונה. ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימ' משניה, אבל טהרת משאלת אלימ' מטהרת שניה מפני שהיתת לה בדיקה באחרונה כשפשטתו. אמר רב נחמן בר יצחק תולה בפשפישד כתורמוס. כלומר בכל מקום אע"פ שאין הפשפש מצוי תולה בה עד כתורמוס ואע"פ שהוא שיעור גדול מכגריס.
הא דאמרינן: ארכו כרחבו לענין כתמים: פירש בתוס' לומר שאין תולין בפשפש לא א"כ ארכו של כתם כרחבו ואז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלינן ביותר מכגריס. ועל ידי כן פי' הם ז"ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר' חנינא דלדידהו תלינן בפשפש עד כתרומוס אע"פ שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר ר' חנינא ולדברי חברי אין סוף, דהא לא תלינן קהיכא דארכו כרחבו, אלא ודאי אדר' חנינא קאי דאפילו לדידיה היכא דארכו כרחבו תלינן בפשפש ואפילו ליותר מכגריס.
ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תלינן בו עד כתורמוס, ואע"פ שאין ארכו כרחבו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תורמוס, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום, ואלו לר' חנינא אין תולין בו אלא במקום שהוא מצוי אנן דקי"ל כר' חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצויובמקום המצוי תולין בו בכל ענין, עד כתורמוס שר"ח ז"ל פירש הא דאמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיה מפני שהרחש הזה מצוי בחזירים, ואע"פ שאין פירושו מחוור שם מ"מ למדנו מדבריו דאפילו לר' חנינא דקי"ל כותיה אין חוששין לכתמים באי זו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי, דהא מסתמא רב אסי כר' חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב"ג נראין דברי רבי חנינא מדברי ומדבריהם. והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימר שיהא ערוך כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לומר דבמקום שהרחש הפלוני שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתורמוס.
אמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיה: כבר כתבנו שר"ח ז"ל פירוש משום שהרחש ההוא מצוי בחזירים ואינו מחוור דאם כן לא הוה ליה למיסתם ולמימר אין חוששין לכתמיה דמשמע דאין חוששין להם כלל באי זה שיעור שיהיה ואפילו גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס, אלא נראה כפי' שני שכתב הוא ז"ל דאין חוששין לכתמיה כלל מפני שהחזירים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכול הנבלות ומתלכלכים מדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכן כתב נמי הראב"ד ז"ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דארוקרת כעיר שיש בה חזירים דמיא פי' משום דשכיחי בה טבחי טובא וכן פי' רבינו שמואל ז"ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפילו לא עברה בשוק של טבחים ואפילו אין לה מכה עליה ואפילו מחגור ולמטה. ואמרו בתוספות דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצאה כתם בחלוקה דאין נראה לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.
לימא בעד ועד בכלל קמיפלגי: כלומר בכל עד ועד בין דהכא בין בעלמא קא מיפלגי. ואמרינן דבעד ועד דעלמא לא מיפלגי אלא בעד דהכא קא מיפלגי וכהא דר' אבהו א"ר יוחנן רב הונא כר' אבהו ורב חסדא דלא כר' אבהו, אלא עד דהכא בעד דעלמא ובכולהו עד ולא עד בכלל לחומרא, וללישנא בתרא נמי בהא קא מיפלגי וכדאמרינן וקא מיפלגי בעד ועד דהכא כלומר ובדר' אבהו קא מיפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פרשב"ם ז"ל.
ומורי הרב ז"ל פי' דללישנא בתרא דגריס כיתר מכגריס דאמר רב הונא לענין כתמים, היינו בין לקולא בין לחומרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיותר מכגריס דהיכא דאשכחת כגריס וליכא מידי למיתלי חיישינן ותלינן בדם נדה, כיותר מכגריס להקל כגון שנמצא כגריס למעלה מן החגור דזה ודאי לאו דם נדה הוא תלינן ביה אפילו כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור, כענין הא דאמרי בסמוך, אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר הכין משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.
מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע: הקשו בתוס' מאי פירכא מיהא דשאני הכא דלא אפשר לאפוקי חדא מנייהו דהא מנייהו מפקת אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא הוא שתטהרנה ותירץ ר"ת ז"ל דהכא נמי בשנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה טהורה א"כ היה לנו לטהר אותה לעולם ואעפ"י כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן והשני אפ"ה לא דמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא וא"א לתלות בזו יותר מבזו אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה א"נ י"ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימר לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא אף לענין טומאה תסתור תלייתה כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תלינן לגבי שניה לא תלי לגבי ראשונה ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימא משניה אבל טהרת משאלת ראשונה אלימא מטהרת שניה מפני שהיתא לה בדיקה באחרונה כשפשטתו.
אמר רב נחמן ב"י תולה בפשפש עד כתרומס: ואעפ"י שהיא שיעור גדול מגריס.
הא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים פירשו בתוס' לומר שאין תולין בפשפש אלא א"כ ארכו של כתם כרחבו דאז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלי ביותר מכגריס.
ועל יריכן פירשו הם ז"ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר' חנינא דלדידהו תלינן בפשפש אעפ"י שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר רשב"ג ולדברי חברי אין סוף דהא לא תלי אלא היכא דארכו כרחבו אלא ודאי אדר' חנינא קאי דאפי' לדידיה היכא דארכו כרחבו תלי בפשפש ואפי' ליתר מכגריס.
ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תולין בו עד כתורמוס אעפ"י שאין רחבו כארכו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תרמוס דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום ואלו לר' חנינא אין אין תולין בה אלא במקום שהוא מצוי ואנן דק"ל כר' חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצוי ובמקום דמצוי תולין בו בכל ענין עד שר"א ז"ל פי' הא דאמר רב אשי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים מפני שהרחש הזה מצוי בחזרים ואעפ"י שאין פירושו מחוור שם מ"מ למדנו מדבריו דאפי' לר' חנינא דקי"ל כותיה אין חוששין לכתמים באיזו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי דהא מסתמא דרב אשי כר' חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב"ג נראין דברי ר' חנינא מדברי ומדבריהם והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימרא שיהא עבוד כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לו דבמקום הרחש הפלו' שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתרמוס.
אמר רב אשי עיר שיש בה חזרים אין חוששין לכתמים: כבר כתבנו שר"ח ז"ל פירשו משום שהרחש ההוא מצוי בחזרים ואינו מחוור דא"כ לא הוה ליה למסתם ולמימר אין חוששין לכתמים דמשמע דאין חוששין להם כלל באיזה שיעור שיהיה ואפי' גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס אלא נראה כפי' שני שכתב הוא ז"ל דאין חוששין לכתמים כלל מפני שהחזרים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכל הנבלות ומתלכלכין בדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכ"כ הראב"ד ז"ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דדוקרת כעיר שיש בה חזרים דמיא וכן פי' רבי שמואל ז"ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפי' לא עברה בשוק של טבחים ואפי' אין לה מכה עליה מחגור ולמטה ואמ' בתוס' דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצא' כתם בחלוקה דאין נר' לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.
לימא דעד ועד בכלל קא מפליגי: כלו' ככל עד ועד בין דהכא בין דעלמא קא מפלגי ואמרי דבעד ועד בעלמא לא מפלגי אלא בעד דהכא קמפלגי וכהא דר' אמ"ר יוחנן רב הונא בר' אבוהו ורב חסדא דלא כר' אבהו אלא עד הכא כעד דעלמא וככלהו עד ולא עד בכלל לחומרא וללישנא בתרא נמי דהא קמפליגי וכדאמרינן וקמפליגי בעד ועד דהכא כלו' ובדר' אבהו קמפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שמחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פי' רשב"ם ז"ל ומורי הרב ז"ל פי' דללישנא בתרא דגרסי כיתר מדגריס דקאמר רב הונא לענין כתמים היינו בין לקולא בין לחמרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיתר מכגריס דהיכא דאשתכח כגריס וליכא מידי למתלי חיישינן ותלי בדם נדה ביתר מדגריס להקל כגון שנמצא למעלה מן החגור דזה ודאי לא דם נדה הוא תלינן ביה אפי' כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור כענין הא דאמרינן בסמוך אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר' הכי משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.
מיתבי היה עליה טפי דמים למטה וטפי דמים למעלה תולה העליון עד כגריס מאי לאו גריס כך כלמטה לא גריס דלמעלה ה"ג רש"י ז"ל ופי' טיפי דמים למטה קטנים ולמעלה טיפין גדולים תולה העליון כגריס כלו' תולה הכתם הגדול עד כגריס אבל יתר מכאן אינה תולה ופריך מאי לאו גריס דלמטה והקשו עליו בתוס' חדא דאין לשון משמעות למטה ולמעלה קטון וגדול ותו מאי פירכא מי אלימא ממתני' דפליגי בה בעד ועד בכלל ומ"ה גריס ר"י בעל התוס' ז"ל מאי לאו גריס כלמטה לא גריס דלמעלה ומקצת ספרים יש דגורסין הכין ופי' הוא ז"ל טפי דמים למטה למטה מן החגור וטפי דמים למעלה למעלה מן החגור תולה כעליון עד כגריס כלו' את שלמעלה מן החגור אינו דם נדה דמהיכא אתא אלא נתעסקה במין או שעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתא דכיון דכתם שלמעלה לאו מגופא אתא אף שלמטה מן התנור תולה באותו כתם שלמעלה להקל דאמרינן ממקום שבא העליון בא התחתון.
מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/נידה/פרק ח (עריכה)
ואין בו אלא סלע כו'. תימה מאי פירכא היא זו שאני הכא דהי מינייהו מפקת אבל לעיל שבדקה הראשונה למה נטמאה. ותירץ ר"ת דהכא מיירי שנתעסקה האחת תחלה ואח"כ חברתה ואפי' נתעסקו ביחד אי אפשר לצמצם שלא התחילה האחת תחלה וא"כ היה לנו לתלות דם צפור בראשונה ולטהרה כהך דלעיל שהיתה בדוקה ומשני כיון דאיכא סלע יתירה איכא לתלות בזו כמו בזו אע"ג דהתחילה קודם חברתה אימור לא בא מיד דם הצפור עליה אבל לעיל הבדוקה בחזקת טהרה היא:
לא ישבה לא. פי' לא ידעה אם ישבה אם לאו:
אין לך כל מטה ומטה ובסמוך נקט כל סדין וסדין משום דעכשיו קאמר אין לך כל מטה ומטה של איש ואשה שאין בו כמה טיפי דמים של מאכולת. וא"כ של אשה נמי יש לתלות במאכולת כמו מטה של איש והדר קאמר אין לך כל סדין וסדין של אשה שאין בה כמה טיפי דמים ואין לתלות כולם בדם מאכולת:
וכדבריו אנו מודים. פי' ר"מ דבכלל דבריו דבריהם דרבנן מודים לדבריו דכגריס תולה ובכלל דבריו דברינו דגם אני מודה לדבריו דהיכא (דהיכינה) [דהרגה] הוי שיעורא כגריס דתולה וכיון שבכלל דבריו נראין דברינו ונראין דבריו ודמיא לההיא דתנן במסכת אבות רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם:
עיר שיש בה חזירין אין חוששין לכתמים. פירש"י אפי' לא עברה בשוק של טבחים ואפי' אין מכה עליה ואפי' מחגור ולמטה כיון דשכיחי בה חזירין שהן מנקרין באשפה ומתיזין דם נבילות וטריפות הוי בכל פעם כאילו עברה בשוק של טבחים. ונראה דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצאה כתם שאינו מצוי שיהו חזירים מתיזין דם אבל אין לומר דלטהרות דוקא קאמר כשיש לתלות בחזירים. ודדוקרת דקאמר לאותם שעושים בה טהרות בימי רב נחמן (אלא כמו זבזני דמחתא דאמר רב לעיל בשלדו קיים הן טמאין דלאו היינו לבני בבל אלא לשאר מקומות שעושין בו טהרות) דהא לטהרות מחמרינן טפי מלבעלה וכיון דתלינן לטהרות לחזירים כ"ש לבעלה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה