נידה לז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי צביתה ליה זוודתא נח נפשיה דשילא חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא אמרי ש"מ עבדו רבנן פייסא בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר והאי נמי מטמא כימי נדה הוא או דילמא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא א"ל אביי אונס בזיבה יוכיח שאינו גורם וסותר אמר ליה לאיי האי נמי גורם הוא דתנן ראה ראייה ראשונה בודקין אותו שניה בודקין אותו שלישית אין בודקין אותו ולרבי אליעזר דאמר אף בשלישי' בודקין אותו ה"נ כיון דלא גרים לא סתר אמר ליה לרבי אליעזר ה"נ ת"ש רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו מאי לאו לסתירה לא לטמויה לההיא טיפה במשא ת"ש בשלישית רבי אליעזר אומר בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו לקרבן אמרתי ולא לסתירה אלא לר"א תפשוט דדבר שאינו גורם סותר לרבנן מאי ת"ש דתני אבוה דרבי אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום אחד לפיכך סותר יום אחד מאי שבעה אילימא דמטמא שבעה האי מה זובו טמא שבעה מבעי ליה אלא לאו דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר ש"מ אמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה ואי משכחת תנא דאמר סותר ההוא ר"א היא תניא רבי מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתעלה אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה אמר רבא מנא אמינא לה דתניא (ויקרא טו, כח) ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אי אמרת בשלמא עולה היינו דלא מפסקת טומאה אלא אי אמרת אינה עולה אפסיק ליה לידה ואביי אמר לך שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה ואביי אמר לך תני חדא מזובה ולא מנגעה ולא תתני ולא מלידתה ורבא האי מאי אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי {ויקרא טו } מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי דאי כתב רחמנא
רש"י
עריכהאזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא - תכריכין:
מילי - שלא ילשין עלי בפני רב:
דקא פרח אסא - רגילין היו להניח הדס על המטה וההדס של אלו פורח היה והולך ממטה למטה:
פייסא - שלום:
קושי מהו שתסתור בזיבה - כל מה שספרה:
דבר הגורם - לידי זיבה אם ראתה שלש והאי לאו גורם הוא דלא אתיא בה לידי זיבה ואי קשיא והרי קרי שאינו גורם כדקי"ל וסותר ההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסותר וכי קא בעי רבא לסתור הכל:
שאינו גורם - כדקי"ל ולא מחמת אונסו:
וסותר - כדאמר בפירקין ברביעית אין בודקין אותו:
לאיי - באמת אונס נמי גורם הוא לידי זוב שאם ראה שתים שלא באונס ושלישית באונס מצטרפין לקרבן דתנן שלישית אין בודקין אותו:
לקרבן אמרתי - דבעי בדיקה ולא לסתירה:
אלא - לא תוקי כדתרצה לטמויי במשא אלא ודאי לסתירה ובעיין לא תפשוט דאנן לרבנן בעינן ואת פשטת מדר"א:
ש"מ - מדנקט לשון גרמא מכלל דקיימא ליה דבר הגורם סותר:
רבי אליעזר היא - דאמר אונס סותר ואינו גורם:
מהו שתעלה - אם ילדה בזוב ובימי לידתה לא ראתה מהו שיעלה לה לנקיים ולא תצטרך לספור אחריהן:
אינה סותרת - אם היתה זבה ופסקה והתחילה לספור וילדה אינה סותרת וימי לידתה אפי' אינה רואה בהן אין משלימין לספירתה אלא משלמת אחריהן אם טהרה:
מזובה - וספרה לה מזובה:
ולא מנגעה - כיון שטהרה מזובה סופרת מיד ותביא קרבן לזיבתה ואז תטהר מלטמא בועלה ואפילו מנוגעת ולא צריכה להמתין עד שתטהר אף מנגעה:
ולא מלידתה - כיון שטהרה מזובה סופרת מיד ואינה צריכה להמתין עד שיעברו ימי לידתה אלמא ילדה בימי ספירה אינה סותרת ועולה:
תוספות
עריכהדבר הגורם סותר כו'. וא"ת יולדת בזוב תוכיח דסותרת לרב דאמר מעין אחד הוא אע"ג דדם טוהר אינו גורם שום טומאה וי"ל דדם טוהר חשיב גורם טפי כיון שאם לא ילדה הויא זבה או נדה לרב דאמר מעין אחד הוא ולא דמי לקושי דלעולם דם שתראה מחמת קושי לידה אינו גורם זיבה:
נקטינן דאין קושי סותר. מכאן משמע דלא דרשי אתים אם לא שנפרש לעיל (דף לה.) ורבנן אתים לא דרשי היינו להך דרשא אך משמע דלא דרשי כלל:
אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה. כתב רש"י בתשובה אחת דאביי מודה דימי לידה שאינה רואה בהן עולים לספירת זיבתה דהכי מוכח פרק בא סימן (לקמן דף נד:) מן הברייתא והכא אליבא דר' מרינוס קיימין תדע דאין רגילות למיבעי חדא מילתא בתרי דוכתי דבעי לה הכא ובשילהי בפ' בא סימן (שם) ותו היאך חולק אביי אברייתא דהתם ותו דמה להם לאביי ורבא להזכיר סתירה לא היה להם להזכיר אלא עלייה דפליגי בה אלא אליבא דר' מרינוס בעי מהו שתעלה דמדנקט אין לידה סותרת ולא קאמר נמי דעולה מכלל דסבירא ליה דאינה עולה או דלמא הא בהא תליא כיון דאינה סותרת ע"כ עולה מואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ומייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא ואביי מייתי מנא אמינא לה דאיכא תנא דפליג אברייתא דבא סימן (שם) ואיכא למימר דר' מרינוס סבירא ליה נמי הכי מדלא קאמר ר' מרינוס אינה סותרת ועולה וה"ה דהוה מצי אביי לאתויי ברייתא דטועה בהמפלת (לעיל דף כח:) דסברה דאין עולה אלא דרבא הוה מוקי לה כר' אליעזר כדמוקי ברייתא דבסמוך כן פרש"י ומה שפירש דמייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא לא פליג ר' מרינוס אקרא קשה דהא ע"כ ר"א פליג וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך אלא בלאו הכי דחי ליה אביי שפיר ומה שפירש ברייתא דהמפלת (שם דף כח:) מוקי לה רבא כרבי אליעזר דוקא בהא הויא כרבי אליעזר דאין עולין לה אבל לגמרי לא הויא כר' אליעזר דהא מוקי לה כר"ע דבעי ספורים בפנינו ור"א פליג עליה בפ"ק (לעיל דף ז:) ור"ת מפרש דהלכתא כאביי דאין עולין וכברייתא דהמפלת (שם דף כט:) ומדקדק מדלא קאמר עלה (לעיל ל.) ש"מ ארבע דימי לידה אין עולין לאפוקי מן הברייתא דלעיל ללוי לחד שינוייא ומברייתא דבא סימן (לקמן דף נד:) דסברי דעולין אלא אינו מונה אלא דברים של חדוש אבל הא פשיטא לן דאין עולין ועוד אומר ר"ת דברייתא דבא סימן איכא למימר כדמפרש ליה רב פפא משום דאימא ילדה זכר להכי עולה שבוע שני לספירת זיבתה ודבריו נראה טפי מדקתני ואין קרבנו נאכל א"כ איכא למימר אימר לא ילדה ואפי' ילדה אימא ילדה זכר ותדע דלא קיבל דברי רב הונא דהתם ולא הדר ביה אלא סבר דאין עולין מדקאמר בשמעתין רב פפא אמר ע"כ הקישן הכתוב ואי סבר עולין א"כ ע"כ צריך לאוקמי כר"א כדמוקי רבא ואמאי דחיק לאוקמי כרבנן דר"א דאמרי אין דנין אפשר משאי אפשר כיון דבלאו הכי צריך לאוקמי כר"א דאמר אין עולין אלא ודאי לא הדר ביה ומיהו אי גרסינן לעיל דאמר סותר רבי אלעזר והכא רבי אליעזר אין להוכיח כלום ודברי רב פפא דלקמן איכא למימר דאינו עיקר אע"פ דהוי ספק ספיקא שבוע שני אינו עולה לספירת זיבתה דאיכא למיחש דילמא נקבה היא כדאמר רב הונא התם משום דאיכא נמי ספק ספיקא בסוף ימי טוהר דסתרה לה כדפרישית לעיל גבי המפלת חיה ועוף (דף כז. סד"ה חומר) ומיהו כיון דאין קרבנה נאכל איכא בלאו הכי ספק ספיקא שמא לא ראתה ואפילו ראתה שמא לא ילדה ואומר ר"ת דימי לידה שאינה רואה בהן הוא למ"ד מיע"ל קג"ם ולא לחי העומד מאיליו בפ"ק דעירובין (דף טו.) ורב סעדיה כתב דנשים שלנו דחשבינן להו כיולדות. בזוב אם עברו ימי טומאת ז' לזכר או י"ד לנקבה וספרה שבעה נקיים בימי טוהר או אפילו בימי טומאה מותרת לבעלה עד מ' לזכר ופ' לנקבה אע"פ שרואה דם הכתוב קראו דם טוהר שכן שנו חכמים ימי לידה שאינה רואה בהן עולים לה לימי ספירת זיבתה הרי בהדיא חולק על ר"ת והא דלא קאמר בהמפלת (שם דף ל.) ש"מ ד' איכא למימר משום דלא קאמר אלא היכא דמצי למימר הא מני פלוני היא כדקאמר ש"מ ר"ע היא ש"מ ר"ש היא ש"מ טבילה בזמנה מצוה לאפוקי מדר' יוסי בר' יהודה אבל בהא דאין עולין לא. מצי למימר הא מני רבי אליעזר היא דלאביי לכ"ע אין עולין:
רבא אמר אינה סותרת. וא"ת והא. רב סובר בפ"ב (דף טו) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ תסתור דהכא בעינן שבעה נקיים מדם וי"ל דרב אליבא דר' מרינוס קאמר כדפרישית וסבר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דהא קאמר דאינה סותרת:
ראשונים נוספים
או דילמא דבר הגורם לטומאה סותר והא לאו גורם הוא. כתב רש"י ז"ל הרי קרי דבר שאינו גורם וסותר ההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסתר וכי בעי רבא לסתור את הכל ופי' דבר הגורם לידי זיבה.
ולא מחוור לי, חדא דקאמרינן דבר הגורם לטומאת שבעה סותר ולא אמרינן דבר הגורם לידי זיבה, ועוד דתניא הכא קריו יום א' לפיכך סותר יום אחד.
אלא זהו טעמו של דבר קרי שמטמא יומו סותר יומו ולא מפני שאין אותו היום עולה לשבעה נקיים דהא מעין א' הוא ודינו שיעלה אלא האי דאינו עולה לספירה דיומיה הוא דכיון דרואה הוא אמר רחמנא יסתור ולפיכך הוצרכו לומר שסתירו כטומאתו אבל קושי אם דינו לסתור משום טומאת נדה סותר הוא שבעה אבל משום טומאתו לא היה דינו לסתור ואפילו יומו שהרי עכשיו אינו מטמא בימי זיבה כלל ואף על פי שמטמא בימי נדה אין דינו לסתור ואפילו יומו דדבר הגורם עכשיו סותר ולא דבר שטהור עכשיו וגורס בזמן אחר ומיהו ודאי כיון דמעיין אחד אתי אינו עולה דלא גרע מימי טוהר דבתר לידה דאמרן לעיל לרב דאמר מעין אחד הוא אינן עולין והא לא סתירה מקריא אלא דבעי' נקיים מכל דם של אותו מעין, והא דאמרת הגורם לטומאת שבעה ודאי משום דבעייה לסתירת שבעה אמר שבעה.
והא דתניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה, אפילו ברואה קאמר לפי' שאין דם ראיה זו גורם כלום ואי קסבר נמי דאי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ההוא בקושי חזיתיה ואין קושי סותר כר' מרינוס וכיון שאין דם הקושי שלפני הלידה ולא שלאחר הלידה ראוי להיות סותר אף הלידה אינה סותרת שאין סתירה אלא בראיה דהויא לה לטומאה זו כנגיעה וכנוגעת בטומאתה שאין לה סתירה כלל, ומיהו אם ראתה בלידה אין יומא עולה לדברי הכל אלא שאין זה נקרא סתירה כדפיר' רש"י זכרונו לברכה, והכי נמי מפרשינן בפלוגתא דאמוראי והכי נמי מתוקמא למר אינה סותרת לעולם ואינה עולה לעולם ולמר אינה סותרת לעונם ועולה כשהימים הם ראויים לעלות כגון שאינה רואה דלכולי עלמא לעלות נקיים בעינן ואפילו בתוך ימי טוהר כדאמרן לעיל, והיינו דאמרן מ"ל נקיים מלידה כלומר נקיים אף מלידה ורבא לא נקיים מדם לומר אעפ"י שאינו גורם נקיים בעינן ואף בימי טוהר וכדרב.
והא דאמר רבא א"א בשלמא עולה היינו דלא מפסקת טומאה. ה"ק א"א בשלמא דינה לעלות בשאינה רואה אפילו ברואה נמי אינה סותרת שאין כאן טומאת ז' מפסקת אלא יומו הוא דלא חזי לעלות דומיא דרואה קרי שסותר יומו ואינו מפסיק כדאמרן בריש פירקן וכ"ש הכא דהאי דם לאו כגורם הוא טומאה כלל ולא מוסיף ביה טומאה דכלום אלא א"א אינו עולה האיכא טומאת ז' ושבועיים דמפסקא, כן נ"ל לפי' שמוע' זו ובתוספת מאריכין בה בענינים הרבה שאינן עולין.
ואיכא למידק אשמעתין דהא בשילהי בא סימן (דף כ"ד) איבעי להו ימי לידתה שאינה רואה בהן מהו שיעלה לה לספירת זיבתה, ואמר רב כהנא ת"ש ומסקנא ש"מ עולין ש"מ, וי"מ דהכא אליבא דר' מרינוס איירינן דאביי דאיק מדקאמר אינה סותרת מכלל דאינה עולה דה"ל למיתנא רבותא דעולה ורבא אמר אפילו לר' מרינוס עולה והא דאמר רבא מנא אמינא לה מואח' תטהר לומר דכיון דקרא קא דרשינן אפילו לר' מרינוס אית ליה, וכן הא דתניא מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה קרא קא דייק והיינו דקאמר ליה אביי תני חדא כלומר לר' מרינוס דוקא חדא אבל ברייתא תרתי קתני והא דאמר אביי מנא אמינא לה לומר דכיון דמשכחת תנא דאמר אינה עולה ר' מרינוס היא דהא לרבנן עולה, וזה הפי' שמעתי ולא נתקבל לי.
ועכשיו מצאתי בתוספות בשמו של ר"ש ז"ל שכתבו בתשובותיו ואמר הרב ז"ל תדע דהא בעי לה לקמן בפרק בא סימן איבעי להו וכו', ואין דרך התלמוד לשאול בעיא אחת שתי פעמים ולא מצינו כן בשום מקום תלאוהו באילן גדול, ועדיין אינו מחוור לפי שאם היה אביי מודה לרבנן דעולין לא הוה משוי ליה לר' מרינוס טועה וחולק דליכא למידק מלישנא דידיה הכי כלל כדפרישית, ועוד הא דפרישו בדרבא דאמר מנא אמינא לה דמקרא דייק ולא מצי רבי מרינוס למפלג עלה הא לאו מילתא היא דאי איכא למידק מקרא תיקשי לר' אלעזר דאמר דאינה עולה אלא היינו טעמא דאביי דאיהו סבר לתרוצא לההיא ברייתא דבשלהי בא סימן כדמתרץ לה רב פפא א' שאני התם וכו'.
ומסקנא דעולין ודאי כרבא אתיא דקי"ל כוותיה ולא כדברי הרב ר' יעקב ז"ל שפי' שהלמ"ד לידה כהכא אלא כפי קבלת הגאונים שהוא לחי במסכת עירובין (דף ט"ו) דאיתותב מיניה התם בגמרא ת"ש מעובדא דרב וההיא דתניא בפרק המפלת אינן עולין לרבא אתיא כר' אליעזר דאמר מסתר נמי סתרא והא דלא מייתינן לכולהו בשמעתין כמה איכא בתלמודא דכוותייהו שדברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר ומה שאמרו שלא מצאו בתלמוד בעיא א' בשני מקומות כאן מצינו.
ועי"ל לו דהתם אמוראי בחראי אתו למיפשט אי כאביי או כרבא והלכה או אין הלכה מיבעיא להו וכן מצינו בפרק המגרש (דף פה ע"ב) דאיבעי להו מי בעינן ודן או לא עביד בעיא סתם בפלוגתא ברבי יהודה ורבנן [ועוד בעיא בפלוגתא דמתני'] דמתני' בפרק המקבל (דף קי"ד) מהו שיסדרו בבעל חוב וכן בפרק חזקת הבתים (דף מ ע"ב (איבעיא להו סתמא מאי קא מיבעי ליה מתרי לישני דרב יוסף דלעיל הי מינייהו הלכה וזו כן ופשטו מברייתא דעולין ואידתי ליה דאביי דסבר לכ"ע בין לרבנן בין לר' אליעזר אין עולין.
או דילמא דבר הגורם סותר: פירוש דבר הגורם טומאת זיבה סותר בזיבה כל הספירה אלא מיהו לסתירת יומו לא קא מיבעי' ליה דודאי כיון דלאו נקי מדם הוא אינו עולה דנקיים מדם בעינן להו כדאיתא בשלהי שמעתין ועוד דלא גרע מדם טוהר לרב דאמר מעין א' הוא ואפ"ה סותר יומו כדאיתא לעיל (לה, ב), והוו להו כקרי דאינו גורם טומאת ז' ואפילו הכי סותר יומו כדאמרינן בסמוך מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה קירוייו יום א' לפיכך סותר יום א', וכן כתב רש"י ז"ל דקרי שסותר אע"פ שאינו גורם לא קשיא דההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסתר וכי קא בעי רבא לסתור כל שבעה.
אבל הרמב"ן נ"ר תי' דטעמו של דבר דקרי סותר יומו לא מפני שאין אותו היום עולה לנקיים דהא מעין א' הוא ודינו שיעלה אלא האי דאינו עולה סתירה דיומיה הוא דכיון דרואה הוא דאמר רחמנא יסתור ולפיכך הוצרכו לומר שסתירתו כטומאתו אבל קושי אם דינו לסתור משום טומאת נדה סותר הוא שבעה אבל משום טומאתו לא היה דינו לסתור ואפילו יומו שהרי עכשיו אינו מטמא בימי זיבה כלל ואף על פי שמטמא בימי נדה אין דינו לסתור ואפילו יומו דדבר הגורם עכשיו סותר ולא דבר שטהור עכשיו וגורם בזמן אחר ע"כ. ולא ירדתי לסוף טעמו דהא קרי לאו מעין אחר הוא אלא משום צחצוחי זיבה הוא שסותר כדאיתא בריש פרק המפלת (כב, א) ואדרבה ה"ל למסתר כל ז' אלא שגזרת הכתוב היא דצחצוחי זיבה לא ליסתרו אלא יום אחד כדאיתא התם.
תניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתסתור וכו': פר"ח ז"ל לידה קושי הסמוך ללידה ואביי ורבא בדם הקושי הוא דפליגי כלומר בעיין הא איפשיטא דאין קושי סותר בזיבה מהו שיעלה אותו היום שראתה בחשבון הז' נקיים כאילו אותו דם אינו דם ועולה ליום נקי והא דאמר רבא לקמן דבעינן נקיים מדם פירש הוא ז"ל נקיים מדם שופי.
ואינו מחוור בעיני חדא דלא הוה קרי ליה ר' מרינוס לידה אלא קושי. ועוד דכי אמר אביי לקמן מאי לאו נקיים מלידה ואהדר ליה רבא לא נקיים מדם היכי מסתמי הכי לישנייהו דקרו לדם קושי לידה ולדם שופי דם כיון דשניהם דמים נינהו וזמנם גרם להם לטמא ולטהר ה"ל למימר מאי לאו נקיים מדם לידה לא נקיים מדם שופי. ועוד דאם איתא דר' מרינוס בקושי דלידה קא מיירי ולומר שאין קושי סותר בזיבה מאי קא מיבעיא ליה לרבא הא תני ר' מרינוס שאינו סותר ורבא הא מידע ידע לה דמיפלג פליגי בה אביי ורבא. ואפילו ת"ל דבתר הכי שמעה ומעיקרא לא הוה שמיעא ליה מ"מ הוה להו לבעלי הגמרא לאתויה ולימא תנ"ה ר' מרינוס אומר.
ועוד דאם איתא דסבר רבא דקושי אינו סותר אפילו יומו ותלי לה בטעמא דקא מפרש ואזיל אי אמרת אינו עולה איפסיקא לה לידה. א"כ אכתי קאי רבא בשיטתי' דקאמר בריש פרקין לרמי בר חמא שלא תהא טומאה כלל מפסקת בינייהו ואם איתא ה"ל לאביי לאקשויי עליה מקרי הסותר בזיבה יום א' כדאותיב עליה רמי בר חמא לעיל ואיתותב. ועוד דהא אפילו דם טוהר סותר יומו מיהא לרב דאמר מעין א' הוא והתורה טהרתו כדאיתא לעיל (ל, ב) ומיהא בהא אפשר לי לתרוצה דשאני דם קושי משום דבימי זיבה רחמנא טהריה לגמרי ומותרת היא לבעלה בעודנו שותת ומשמע נמי דלמ"ד מקור מקומו טהור דם קושי טהור לגמרי כדם מגפתה. ואפילו למאן דאמר מקור מקומו טמא אינו טמא מעצמו כדם לידה אלא משום מקומו מדלא איפלגי עליה ב"ש וב"ה כלל ולא הוזכרה טומאתו בשום מקום אבל דם טוהר כיון דבימים וטבילה תלא ליה רחמנא לב"ה ובימים מיהא לב"ש, ויולדת בזוב דבעיא ספירה כיון דלא שלימו לה יומי לאו דם טוהר הוא אלא הרי הוא כדם הנדה ממש לכולי עלמא וכיון שהוא דם נדה דין הוא שיסתור יומו לפחות אע"פ שאינו גורם ואיפשר נמי מזה הטעם דדם יולדת בזוב שלא ספרה אם ראתה בתוך ימי ספירה שסותרת כל המנין משום דדם נדה גמור הוא. וכן נראה מדברי ר"ת ז"ל.
גם הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' איסורי ביאה ה"י) כן כתב מפורש דדם הקושי אינו סותר אפילו יומו ועולה ולידה אינה סותרת ועולה ואם ראתה בתוך דם אינה סותרת כל ז' אבל יומו מיהא סתרה. ונ"ל שהוא ז"ל כן מפרש בדם הקושי כמו שכתבתי. ולידה פירוש לידה ממש בלא דם דאביי אמר דאינה סותרת ואינה עולה דימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתה ומכל מקום אינה סותרת דאחר אחר לכולן קרינן להו דלא הקפידה תורה אלא שלא תהא טומאת זיבה ממש מפסקת ביניהן ולידה מפסקת ביניהם אבל בטומאת ערב כקרי וא"נ כדם יולדת שלא ספרה לא אכפת ליה וכאתקפתיה דרמי בר חמא דריש פרקין וכן פירשו גם רוב המפרשים אלא שחדש לו הרב ז"ל לטהר דם הקושי לגמרי ולעשותו כיום נקי לעלות והא דמודה רבא לקמן בסמוך דבעינן להו נקיים מדם היינו נקיים מדם לידה שהוא בעצמו טמא, וכן הדין לדם היולדת שלא ספרה לכולי עלמא, אבל דם הקושי אינו אלא כדם המכה שאינו סותר ובזה נסתלקו כל הקושיות. ומכל מקום מותבינן אשמעתין דהכא אמר רבא דלידה עולה ומודה הוא דנקיים מדם בעינן א"כ הוו להו תרתי דסתרן אהדדי דאיהו הוא דאמר לקמן בפרק תינוקת (סו, א) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דאמרינן התם אדבריה רבא לרב שמואל ודרש קשת' שנים ולשלישי הפילה צריכה שתשב ז' נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ואם כן הכא תסתור מיהא משום דם שראתה בשעת לידה ותהא צריכה לישב עוד שבעה ואינה סותרת דקאמר רבא הכא משמע שהתחילה לספור קודם לידה ובתוך הספירה ילדה. וי"ל דהתם דוקא בשהפילה וכדמפרש התם דקא סבר שאין קושי לנפלים אבל יולדת ולד חי אותו דם שראתה בפתיחת הקבר אינו סותר דדם קושי הוא דאין לך קושי גדול מלידה כדאמרינן לעיל אין לך אונס גדול מולד ומשמע דכל לפני הולד ואפי' עם יציאת ולד הרי זה אונס דפתיחת הקבר, ודם הבא ממנו טהורים טהריה רחמנא ומי' יום שילדה בו כיון דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לפי דעת רובן של מפרשים שאמר דקושי סותר יומו וכפי הסברא הראשונה שכתבתי אותו יום מיהא סתרה. אבל לדעת הר"ם במז"ל כל קושי אינו סותר כלל ועולה. ומ"מ ימי הלידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כדעת רבא אבל אם ראתה בהן אותו יום שראתה בו אינו סותר ואינו עולה דנקיים מדם בעי' כדמודה בהא רבא בסמוך.
בעי רבא קושי מהו שיסתור בזיבה: פרש"י ז"ל שיסתור כל מה שספרה או דילמא האי לאו גורם הוא ואי קשי דהרי קרי דאינו גורם וסותר ההוא לאו סתירה הוא דחד יומא הוא וכי בעי רבא לסתור הכל עכ"ל.
ויש מסייעין עוד דבריו ז"ל דודאי פשיטא שסותר יום א' דלא גרע מדם טהר לרב דאמר מעין א' הוא ואפ"ה סותר יומו כדאיתא לעיל ואחרים פי' דודאי כל היכא דאמרת דבר הגורם סותר אינו סותר כלל ואפי' יומו ורבא לגמרי מבעיא ליה אם סותר אפי' ז' או אינו סותר כלל ואפי' יום א' ולא דמי לקרי דאלו קרי הוא מטמא מיהא יום א' ונהי דמעין א' מעצמו ואינו ראוי שיהא מעכב בנקיות זבה מ"מ הרי משום צחצוחי זיבה שבו הוא מותר כדאיתא בפ' המפלת אלא שגזרת הכתוב הוא שלא אלא יום א' בטומאתו כדאיתא התם אבל הכא שהוא עצמו טהור אם אינו סותר ז' מפני שהוא מטמא אינו ראויה שיסתור כלום ודבר הגורם עצמו סותר ולא דבר שאינו גורם עכשו וגורם בזמן אחר ואי משום דדם טהר סותר יומו לרב ההיא נמי משום דלרב מאותו מעין הוא וביומי וטבילה תלה רחמנא מה שאין כן בזו ולא בעי טבילה לטהרתו והוא טהור גמור וטהרה לבעלה אף כשהוא שותת וזהו דעת אדוננו הרמב"ן ז"ל וגם ר"ת והרמב"ם ז"ל.
א"ל אביי אונס בזוב יוכיח וכו': פי' שאינו גורם לר"א וסותר וכדמוכח סוגיין ומאי דפשיט לה אביי מדר"א דלית הלכתא כותיה היינו משום דס"ל דמסתמא לא פליגי רבנן התם אלא במאי דס"ל שהוא גורם וכדקתני שלישי אין בודקין אותו אבל מדר"א דהתם משמע לרבנן דהכא דכי היכא דלר"א התם דבר שאינו גורם סותר ה"ה לרבנן הכא דלאו בהא פליגי כלל ורבא ס"ד דאביי פשיט ליה מדרבנן ממש והיינו דא"ל דודאי אונס בזוב דבר הגורם הוא כדתנן ג' אין בודקין ואהדר ליה אביי דמאי דקאמר אונס בזוב אינו גורם לר"א קאמר ולדידיה הכי נמי דלא סתר בתמיה.
והא דקתני רביעית אין בודקין אותו וההיא מסתמא לסתור היא וא"ל רבא דדילמא אה"נ דלר"א כיון דאינו גורם אינו סותר ואף היא תליא בבעין דהכא ומאי דקאמרן ר"א רביעית אין בודקין אותו לטמוייה לההיא טפה במשא קאמר ואוכרח ליה אביי דודאי ליכא סתר דהא קתני בבריתא בהדיא לקרבן אמרתי בדיקה ולא לסתירה אז השיב לו רבא דדילמא דוקא לר"א אבל לרבנן לא סתר כיון דלדידהו אינו גורם וכל עיקר טעמו של ר"א שהוא סותר אינו אלא משום שלדבריו גורם וא"כ הדרא בעיין לדוכתא לרבנן מאי ושתק אביי והתלמוד הביא ראיה דלרבנן אינו סותר מדתני אבוה דר' אבין מה גרם לו זובו וכו' דאלמא בגרמא תלית מלתא ואביי קבלה קאמר דודאי הכי נקטינן דלרבנן אינו סותר ואי אשכחן סתם תנא דתני סותר ר"א היא ולאו כדקס"ד מעיקרא דמדר"א נשמע לרבנן. כך יש לפרש שיטה זו על כל פנים דהא אם איתא דאביי פשיט להא בריתא כרבנן דלרבנן אינו סותר היכי פשיט ליה מעיקרא מר"א שסותר ושביק הא דרבנן דמשמע מינה דאינו סותר אלא ודאי כדאמרן כנ"ל.
תניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה: ר"ח ז"ל פי' דקושי הסמוך ללידה קאמר וכאידך דלעיל ועליה פליגי אביי ורבא אם הוא עולה או סותר יומו מיהת והקשו עליו ז"ל חדא דאמאי לא קתני דם קושי כדנקטי בכל דוכתא במתני' ובסוגיין דלעיל ועוד דהוי ליה למימר תניא נמי הכי ועוד דלקמן בסוגיין אמרינן מאי לאו נקיים מלידה ופי' לא נקיים מדם והוצרך הוא ז"ל לפרש מאי לאו נקיים מדם לידה דהיינו דם קושי ופריך לא נקיים בדם שופי ואינו נכון דהיכי סתים לישנא למקרי להאי לידה ולהאי דם סתמא לכך הנכון לפרש דברים כפשוטן וכדמשמע מפרש"י ז"ל וכ"כ בתוס' וז"ל בעל התרומות ז"ל ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה שאם ספרה מקצת שבעה או אפי' כלם ואח"כ ילדה ובשעת לידה לא ראתה אינה סותרת ואעפ"י שראתה אח"כ תוך ז' של לידת זכר או תוך שבועים של נקבה ישלים אחרי כן ותטבול ומותרת.
איבעיא להו מהו שתעלה אם לא ראתה תוך ז' של זכר ותוך שבועים של נקבה עולין לספירת זבה או לא אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה ורבא אמר אינה סותר ועולה ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא וכו': וא"ת ולרבא מי ניחא והא אמר בפ' בתרא דא"א לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ אמאי אינה סותרת דהא איפסיק לה בשעת לידה וצריך לומר דרבא אליבא דר' מרינוס קאמר דהוא סובר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ע"כ לשון בעל התרומות.
ואחרים תרצו בזה דאפי' תימא דא"א לפתיחת הקבר בלא דם לרבא אינה סותרת ועולה שאין לה קושי גדול מליד' כדאמרי' לעיל אין לך אונס גדול מולד ודם קושי רחמנא טיהריה שאינו סותר ולא חשו לדם לידה שיהא סותר ומטמא אלא במפלת ומשום שאין קושי לנפלים ולפי זה הא דאמרינן שאינו סותר היינו שאינו סותר כלל אפי' יומו ומיהו אפי' תימא שסותר יומו וכדפרש"י ז"ל דלעיל נהי דאינו עולה אינו חשוב מפסיק דכי אמרי' שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם היינו שלא תהא טומאת ז' מפסקת הן טומאת זיבה דוקא לאביי או טומאת לידה נמי לרבא אבל לא טומאת יום אחד וכדאמר' ליה אביי לרבא לעיל בפרקין.
ואביי וכו' תני חדא וכו' הא ודאי משמע שהיא דחיקא טובא דתנא תני תרתי ולימא אביי דלא נתני חדא אלא שי"ל דאביי אגמריה סמוך ואיהו קים ליה שאין זה מעיקר מלשון הבריתא אלא תוספות לשון אמוראין שהיו סוברין כרבא ופתרוה אמתני'.
ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי וכו': פי' משום וצריכי כתב לה לומר דאע"ג דשם זוב חד הוא צריכי דכיון דחד בזב וחד בזבה ויש כיוצא בזה הרבה בלשון התלמוד.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נידה (עריכה)
פיסקא המקשה נדה כולי דבר המטמא סותר והא נמי מטמא בנדה הוא כולי פירוש הך בעיא לא אתיא אלא לרב דאמר דהוה נדה ליומא ומש"ה בעי אי סותר או לא אבל אליבי דר' יצחק דאמר המקש' אינה כלום ליכא למיבעי מידי דהא כדם מגפתת הוא והאיך יסתור ואפילו לר' יצחק נמי איכא למיבעיא כגן דראתה ג' ימים בסוף י"א והוקבעה זבה וקודם שספרה ז' נקיין ראתה על ידי קושי שאותו הקושי מטמא משום נדה דהא כבר עברו י"א יום ולאו מילתא היא דאע"ג דעברו י"א יום לא מתחלי ימי נידות עד שתשלים ז' נקיים ואותו הדם דם טוהר הוא והלכך לא סתר ואפילו ללו דאמר לקמן אין הולד מטהר אלא ימים הראוין להיות בהן זבה דהיינו י"א יום אבל מכאן ואילך לא. הני מילי כשלא הוקבעה זבה בתוך אותן י"א יום התם ודאי הדרא לפתח נידותה אבל היכא דהוחזקה זבה באותן י"א יום לעולם לא הדרא לפתח נדותה עד שתספור ז' נקיים:
תנא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת כזיבה פירוש אע"ג דראתה דם דהא דם קושי אמאי לא סתר משם דאינו גורם דמחמת עצמה בעינן ולא מחמת ולד כ"ש האי דהוה מחמת ולד ממש ונ"ל דכל דמים שהיא רואה בכל ז' לזכר וי"ד לנקב' מחמ' ולד קא חשבינן להו ואינן סותרין אלא משלמת מנינה לאחר מיכן:
איבעיא להו מתו שתעלה אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה פי' אין לומר דברואה דם בתוך ימי לידתה פליגי ואפ"ה אמ' רבא כיון דאינה סותרת עולה ואע"ג דראתה דהא אמרי' לקמן ורבא לא נקיים מדם דאלמא מודה רבא דימי הנדה שאינן נקיים מדם אינם עולי' ואי קשיא אמאי אינן עולין כיון שאין סותרים. תשובה לעלות כולי עלמא לא פליגי דכיון דטמאה היא אינן עולין דומיא דקריו בזב שכיון שאותו היום שראה קרי טמא הוא אעפ שאין סותר הקודמין אינו עולה ומשום הכי נמי בקושי הסותר בזיבה דאמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה לא קא מיבעיא לן אם עולה אם לאו דכיון דטמא הוא ביום הקושי אע"ג דאינו סותר הקודמים אינו עולה וה"נ בדם הנדה אע"ג דאינה סותר את הקודמים כיון דטמאה הוא אינה עולה כי פליגי בלידה שאין רואה בהם אביי סבר כיון דטמאה היא בלא דם מה לי רואה מה לי אינה רואה כי היכא דאם ראת' אינה עולה ה"נ לא ראתה אינה עולה אבל כי לא ראתה אע"ג דטמאה היא הויא לה כאלו הות טמאה מנגעה או מחמת מגע טומאת מת שאין מעכבות מלעלות והכי נמי טומאת לידה בלא דם אינה מעכבתה מלעלות:
מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/נידה/פרק ד (עריכה)
או דילמא דבר הגורם סותר. אע"ג דקרי סותר היינו יום אחד וכן הוא גורם טומאה יום אחד. ותימה והרי דם טוהר דאינו גורם טומאה וסותר לרב דאמר מעיין אחד הוא כדאמר לעיל דיולדת בזוב צריכה שתשב ז' נקיים וי"ל דדם טוהר לרב חשיב גורם טפי שאם תראה בזה הענין בימים הראויין לזיבה תהא בו זבה ולא דמי לקושי משום דם שיראה בקושי לעולם לא יגרום זיבות:
אמר ליה אביי אונס בזוב יוכיח שאינו גורם וסותר. אביי לית ליה הא דאמר רב הונא לעיל ראיה ראשונ' של זב מטמאה באונס:
איבעיא להו מהו שתעלה. כתב רש"י בתשובה דהך בעיא אליבא דר' מרינוס הוא דמיבעיא לן ולאו תלמודא באפי נפשיה הוא דמיבעיא ליה משום דלקמן פ' בא סימן מיבעיא ליה לתלמודא ימי לידה שאינה רואה בהן מהו שיעלו לספירת זיבתה. ומייתי עלה ת"ש ואין שיטת התלמוד לישאל בעי' אחת לפעמי' ולישא וליתן בה אלא הכא לר' מרינוס הוא דקבעי דנקט לישנא דסותרת ומיבעיא ליה מאי סבירא ליה בעליה מי אמרי' מדלא קאמר ימי לידה עולין לספירת זיבתה אינה עולה אית ליה או דילמא הא בהא תליא כיון דאינה סותרת ע"כ עולה דאם לא כן לא מניא רצופין ורחמנא אמר אחר אחר לכולן. אביי אמר אינה סותרת דוקא קאמר ואינם עולין ואפי' אינה רואה בהן אלא משלמת ספירתה לאחר שבועיים וה"מ דלא חזיא דם אבל אי חזיא דם לא אחר אחר הוא דאע"ג דלאו טומאת זיבה הוא מ"מ מדם בעי' נקיים דהא אפי' דם טהור סותר לרב דאמר מעין אחד הוא כ"ש דם דימי טומאה ורבא אמר אינה סותרת ועולה דהא בהא תליא:
אמר רבא. מנא אמינא לה. דכל דאית ליה דאינה סותרת אית ליה דעולה דתניא ואחר תטהר כו' וע"כ ר' מרינוס לא פליג אקרא וכן מייתי מקרא דוטהרה מזובה דע"כ ר' מרינוס לא פליג אקרא. מי' ק' דהא ע"כ ר' אליעזר פליג אהך קרא דוטהרה מזובה דאיהו נמי אמר דמסתר נמי סתרה. וכ"ש דאינה עולה. והכי משני רבא גופיה לקמן וי"ל דאה"נ דהוה מצי למימר אביי ולטעמי':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה