נזר הנצחון/שאלות

הגמרא

א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר ומוליד? א"ל: לשב שני; והא סבי דבי אתונא ארבעינהו, ואוליד לתלת? הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' [שנין]; והא קמשמשי שמושי! אינהו נמי משמשי כאדם; והא חכימי אינהו? אנן חכימינן מינייהו; אי חכימת - זיל זכינהו, ואיתינהו לי! אמר ליה: כמה הוו? שיתין גברי; אמר ליה: עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי, וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי. עבד ליה.
כי מטא להתם [על] לבי טבחא, אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא, א"ל: רישך לזבוני? א"ל: אין, א"ל: בכמה? א"ל: בפלגא דזוזא; יהב ליה. לסוף א"ל: אנא רישא דחיותא אמרי לך! אמר ליה: אי בעית דאישבקך, סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא! א"ל: מסתפינא, דכל דמחוי קטלי ליה; א"ל: דרי כריכא דקניא, וכי מטית להתם - זקפה כמאן דקא מתפח.
אזל אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי מבראי, דאי חזו כרעא דעיילא - קטלי להו לבראי, ודנפקא - קטלי להו לגואי. אפכה לסנדליה - קטלי להו לגואי, אפכה לסנדליה - קטלי להו לכולהו. [אזל], אשכח ינוקי מלעיל סבי מלתחת, אמר: אי יהיבנא שלמא להני - קטלי לי הני, סברי אנן עדיפינן דאנן קשינן טפי ואינהו דרדקי, אמר: שלמא לכו! אמרו ליה: מאי עבידתיך? אמר להו: (אנא) חכימא דיהודאי אנא, בעינא למיגמר חכמתא מינייכו. אי הכי, ניבעי לך! אמר להו: לחיי, אי זכיתו [לי] - כל דבעיתו עבידו בי, ואי זכינא בכו - איכלו גבאי בספינתא.
א"ל: ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה, מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה? שקל סיכתא, דצה לתתאי - לא עאל, לעילאי - עאל, אמר: האי נמי מיתרמי בת מזליה.
גברא דאוזיף וטריף, מאי חזא דהדר אוזיף? אמר להו: גברא אזל לאגמא, קטל קמא טונא ולא מצי ביה. קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה.
אמרו ליה: אימא לן מילי דכדיבי! אמר להו: הוה ההוא כודניתא דילידא, והוה תלי ליה פיתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי, אמרו ליה: וכודניתא מי ילדה? אמר להו: הי ניהו מילי דכדיבי.
מילחא כי סריא, במאי מלחי לה? אמר להו: בסילתא דכודניתא; ומי איכא סילתא לכודנתא? ומילחא מי סרי?
בני לן ביתא באוירא דעלמא! אמר שם תלא בין רקיעא לארעא, אמר להו: אסיקו לי ליבני וטינא.
מציעתיה דעלמא היכא? זקפה לאצבעתיה אמר להו: הכא, א"ל: ומי יימר? אייתו אשלי ומשחו!
אית לן בירא בדברא, עיילא למתא! א"ל: אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה.
אית לן ריחיא דתבירא, חייטיה! אמר: כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה.
משרא דסכיני במאי קטלי? בקרנא דחמרא; ומי איכא קרנא לחמרא? ומי איכא משרא דסכיני?
אייתו ליה תרי ביעי, א"ל: הי דזגתא אוכמתי והי דזגתא חיוורתי? אייתי להו איהו תרי גביני, אמר להו: הי דעיזא אוכמתי והי דעיזא חיוורתי?
ורצוצא דמית, מהיכא נפיק רוחיה? מהיכא דעל, נפק.
אחוי לן מנא דלא שוי חביליה! אייתו (כל חד וחד) בודיא, פשטוה לא הוה עייל בתרעא, אמר להו: אייתו מרי סיתרוה, היינו מנא דלא שוו חביליה.
איתינהו, כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי, אמר: כולהו חבראי להכא אתו, אמר ליה לספונא: שרי ספינתך. בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו, כי מטי לבי בליעי, מלא כוזא דמיא מבי בליעי. כד אתו אוקמינהו קמי קיסר, חזנהו דהוו מעני, א"ל: הני לאו נינהו! שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו, אקשו לאפי מלכא, אמר ליה: כל דבעית עביד בהו. אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי שדינהו בתיגדא, אמר להו מליוה להו ואיזילו לכו. מלו ושדו ביה קמאי קמאי ובלע להו, מלו עד דשמיט כתפייהו, ובלו להו ואזול.
 

השאלות

השאלות הכוללות אשר כל לומד האגדה הזאת ישתומם עליהן שתים הנה:

1. כי הדברים כמשמעם הם דברים של תהו. יש מהם שאלות ומענות אשר הילדים הקטנים משחקים בהן כמו מציעתא דעלמא היכא? רצוצא דמית מהיכא נפיק רוחיה? וכדומה. ויש מהם אשר אין להם טעם וריח כל עיקר כמו משרא דסכיני במאי קטלי ליה וכדומה.

2. ביותר יפליא את הקורא הפלא ופלא מה שהם מוסיפים לפלפל זה עם זה על כל תשובה, השואלים מתאמצים לסתור את תשובת המשיב וכגבר עברו יין ושים את עצמם כאילו שכחו את דברי עצמם אשר דברו זה רגע. והמשיב גם הוא חכם להשיב על כל סתירותיהם ומזכיר להם את הנשכחות, כמו מה שהם ביקשו ממנו להגיד שקר והוא הראה להם את רוחב דעתו להגיד שקר ואח"כ הוסיפו לפלפל זה עם זה. הם מתאמצים לסתור דבריו ואומרים כי הלא שקר אתה דובר? והוא מתחזק להעמיד דבריו ואומר להם הלא זאת היתה שאלתכם. וכן הפלפול ומשא ומתן שנפל ביניהם ביתר התשובות מעורר תמהון גדול בלב הקורא.

השאלה הזאת היא קשה מן הראשונה עד שגם קצת המפרשים ז"ל אשר השתדלו לפתור את האגדה הזאת לפי דרכם להסיר ממנה הזרות כמו המהרש"א ז"ל לא מצאה ידן רק לפרש את עיקר השאלה והתשובה שלא תהיינה דברי הבל והתולים, אבל לא את דברי המשא ומתן והפלפול שהיה ביניהם. עי' בדבריהם.

אמנם השאלות הפרטיות אשר החפץ להבין דברי חז"ל אלה ראוי לו לשום לב אליהן לחקור ולדרוש בהן בינה הן חמש עשרה:

1. מה שהוציא הוצאה רבה כזאת לעשות אניה גדולה ומפוארה מחזקת ששים חדרים מרווחים שכל אחד יכיל מקום מושב לששים זקנים, עם שלשה אלפים ושש מאות כסאות יקרים, וכל ההוצאה הרבה הדרושה לנסיעה הזאת. היתכן שכל הכסף הרב הזה הוציא רק לראות היעמדו דברי ריב"ח אשר הגיד לו שחכמי היהודים הם הגדולים בחכמה יותר מסבי דבי אתונא?

2. מה שריב"ח פסק עמהם בתחלה על דבר הנצחון, שאם הם ינצחו אותו אזי יעשו עמדו כחפצם, האם הפילוסופים הורגי נפשות המה? ואם הוא ינצחם אזי איננו מבקש מהם דבר כי אם שיבאו אל המשתה אשר יעשה להם באניתו - מדוע לא השווה פרי הנצחון לשני הצדדים בשווה?

3. הוי ההוא כודניתא דילידא והוה תלי ליה פתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי מדוע הוצרך להוסיף בשקרו שהיה תלי לו פתקא כו' הלא גם בלאו הכי הוא שקר דכודניתא מי ילידא, וזה פלא?

4. מלחא דסריח במאי מלחי לה אמר להו בסתא דכודניתא ומי איכא סלתא לכודניתא ומלחא מי סריח. מדוע לא אמר להם בולדא דכודניתא הלא הכודניתא אין לה לא ולד ולא שליא, וא"כ היה יכול לומר בולדא דכודניתא ומדוע אמר דוקא בשליא דכודניתא?

5. בנא לן ביתא באוירא דעלמא אמר שם תלא בין רקיע לארעא אמר להו אסיקו לי ליבנא ועינא. הלא יפלא מאד למה הוצרך ר' יהושע בפעם הזאת להשתמש באחד משמות הקדושים ולעלות לאויר הרקיע, הלא היה יכול להשיבם ככל תשובותיו ולאמר הכינו לי שמה תחלה ליבנא ועינא ואז אבנה?

6. אית לן בירא בדברא עיילא למתא, א"ל אפשילו לי חבלי מפארי. למה דוקא מסובין ולא מחול ועפר? ויותר היה ראוי שיאמר שיפשילו לו חבלים ממים, ואז היתה תשובתו מאותו הענין שהם מדברים על דבר בור מים?

7. אית לן רייחא דתבירי – חייטיה. אמר כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה. למה אם יוציאו לו חוטין מן אותו הריחים עצמו דוקא אז יחייטו ולא אמר שיוציאו לו חוטין מסתם אבנים?

8. משרא דסכיני במאי קטלי לה בקרנא דחמרא למה דוקא בקרן החמור ולא בקרן הסוס או שאר בע"ח שאין להם קרנים?

9. אייתו ליה תרי ביעי כו' אייתי לבו תרי גביני. למה לא היה נהפוך שהם יביאו לו תרי גביני והוא תרי ביעי?

10. רציצא דמית מהיכא נפק רוחיה? מהיכא דעל נפק. מעל נפק הוא למותר, והיה מספיק להשיב להם מהיכא דעל?

11. אחוי לן מנא דלא שוי חביליה אייתי בודיא פשטוה לא הוי עייל בתרעא. יפלא מאוד למה לא השיבו לו הלא המחצלת יכולים לקפלה ולהכניסה וא"כ הוי מנא דשוי חביליה. ומהראוי להביא להם סל גדול או תיבה גדולה אשר לא תכנס בתוך השער כי אם ע"י סתירת השער ואז היה מנא דלא שוי חביליה?

12. אתו אוקמינהו קמי קיסר חזינהו דהוו מיעני אמר הני לאו נינהו. האם חשד הקיסר את ריב"ח שלקח אנשים מן השוק והביאם לספינתו להונות בהם את הקיסר?

13. איך ע"י שהשליך עליהם עפר מארצם התחילו לדבר קשות נגד הקיסר. לוא יהי שהיו מריחים את ריח העפר והכירו שהיא עפר ארצם. אך איך יצאו מדעתם להאמין כי הם בארץ יון אחר נסיעתם הגדולה על הים ובעת עמדם לפני קיסר רומי בבית מלכותו?

14. א"ל כל דבעית עביד בהו. האם היקסר התיר את דמם לריב"ח ומסרם בידו והרגם בלי חמלה? ואם הקיסר חרה אפו בהם ונתנם ביד ר' יהושע לעשות עמהם כחפצו. הלא היה ראוי לר' יהושע לחמול על הזקנים החכמים האלה ולהשקותם ולשלחם וארצם?

15. כי מטא לבי בליעי ואית ביה תלתא צלמי חד דמחוי ידיה ארישיה כו' [לגרסת עין יעקב] איך יעמוד באמצע הים במקום שהוא בולע כל המימות תלתא צלמי? מלבד שהמאמר בעצמו הוא תמוה מה רצו חז"ל להשמיענו בזה?