נזר הנצחון/חלק ב/פרק ח

<< · נזר הנצחון · חלק ב · פרק ח · >>

פרק ח'

אית לן ריחיא דתבירא, חייטיה! אמר: כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה.

אחר שהפילוסופים התוכחו עמו להכחיש חידוש העולם מצד הפועל, וריב"ח השיבם כי כל מופתיהם לא יתאמתו כלל, מעתה לא נשאר להפילוסופים עוד שום טענה על דרך המופת, כי אם עוד טענה אחת שהם טוענים לא על דרך המופת, רק על דרך שקול הדעת. והמורה (חלק ב' פרק י"ד) קראה טענה על צד ההרחקה. ר"ל שחידוש העולם הוא אצלם רחוק מן הדעת, ובלתי מתקבל על הלב. וכך היא טענתם: אם היה העולם מחודש בעת ידוע, איך היה הבורא יתברך יושב בטל עד העת ההיא, כל אורך המשך מציאותו הקדמון אשר אין תכלית לו, ולא עשה שום דבר? לזאת לדעת האומרים שהעולם מחודש ראוי שיאמרו שכבר היה קודם העולם הזה עולמים רבים לאין מספר, והיה השי"ת תמיד בונה עולמות ומחריבן, בונה עולמות ומחריבן, כדי שלא יהא יושב בטל כל אורך המשך מציאותו הקדמון!

והנה הרב המורה (פרק י"ח מחלק ב') דרך שלישי, דחה את הטענה הזאת ואמר שהיא טענה חלושה יעו"ש. ואמנם הרב ר' חסדאי (במ"ג פ"ה בסופו) אמר שבאמת אין הדבר נמנע להאמין שהיה השי"ת בונה עולמות הרבה זה אחר זה קודם זה העולם, אחר שכן נמצא בקצת מאמרים לרז"ל הביאם הרב המורה, ולא מצאנו מי שחולק עליהם. והוא מה שאמר ר' אבהו במדרש (בראשית רבא פ"ג ופ"ט ובקהלת ע"פ את הכל עשה יפה בעתו) מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו. אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי , שהכונה במאמרי רז"ל אלה שהיה ענין החידוש תמיד, שהיה העולם מתחדש בכל עת ידוע ונפסד בכל עת ידוע. ואפשר שכל אחד מהעולמות הקודמים היה הולך מהלך השלמות אל העולם הבא אחריו היותר שלם ממנו. ואפשר שזה שאנחנו בו ישאר נצחי, ואפשר שיפסד ויבא אחריו עולם אחר, הולך מזה מהלך השלמות כמדרגת החי לצומח! כי בזה דלתי החקירה נעולות, והדברים עתיקים למקבלי אמת. עכ"ד הרב ר' חסדאי. וכבר אחר גם כן החבר להכוזרי (מאמר א' סימן י"ז ) והביאו גם כן הרב בעל אור ה' (מ"ג פ"ה בסופו), זה לשונו: ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בהיולי קדמון ועולמות רבים קודם העולם הזה, לא היה בזה פגם באמונתו, כי הוא מאמין שהעולם הזה הוא חדש מזמן ידוע ותחלת האדם אשר בו הוא אדם וחוה עכ"ל. וזה שאמרו לריב"ח לדעתכם שאתם מאמינים בחידוש, יש לכם לומר שהעולם לא נברא זה פעם ראשונה, רק כבר היה עולם קודם לזה ונשבר וחזר ונקשר וכן תמיד. והמשילו את כל הבריאה לשני עגולי הריחיים, העליון והתחתון, שעגול העליון מתנועע בתנועה סבובית סביב המרכז ולא יעזוב את מרכזו ללכת הלאה כאופני המרכבה, והעגול התחתון תחתיו יעמוד בלי תנועה. והוא משל נפלא על שני הכדורים השמים והארץ, ע"פ שטת תכונת הקדמונים. אשר הכדור העליון השמים מתנועע בתנועה סבובית סביב מרכזו, והארץ שהוא הכדור התחתון לא יתנועע ממקומו כמו הרכב של הריחיים! וז"ש אית לן ריחייא תבירי, הנה יש לנו שיטה אחרת פילוסופית המסכמת עם דעת החידוש לגמרי, והוא החידוש התמידי. שכבר היו ריחיים שלמים ונשברו. וע"פ אמונתך בחידוש העולם, חייטיה. לאמר שנתחדש ונעשה כדור לשלם, ולא לאמר שהעולם נתחדש זה פעם ראשונה!

אמנם ריב"ח השיבם כי המאמין בחידוש התמידי הוא מוכרח להאמין בקדמות ושאין העולם מחודש יש מאין, לזאת המאמין שהעולם מחודש יש מאין לא יתכן לו להאמין להאמין בחידוש תמידי, ושהיה בורא עולמות ומחריבן תמיד! וזה שאפילו אם תאמר שהשי"ת ברא עולמות קודם זה העולם רבים מאד כחול הים, וכל עולם עמד שנים רבות מאד כחול הים, עם כל זה אחר שכל העולמות בכלל הוא מחודש אחר ההעדר, וכל מחודש יש לו התחלה א"כ כל העולמות הללו יחד נגד קדמוניות הבורא יתברך שאין לו התחלה שהוא לאין תכלית הוא נחשב. ואין חילוק אם נאמר שכבר היו עולמות רבים כחול הים קודם זה העולם, או שהעולם הזה נברא מאתמול זה פעם ראשונה! ואמנם המאמין בקדמות העולם אפשר לו להאמין בחידוש תמידי שהיו עולמות רבים קודם זה העולם וחרבו, וכל עולם איננו מחודש מאין, רק הוא נמשך ונתחדש מעולם שלפניו, באופן שכל העולמות בכלל הוא קדמון כקדמות הבורא. ואז לא היה הבורא יתברך יושב בטל בכל אורך המשך מציאותו אשר הוא לאין תכלית יכן שכל העולמות הם גם כן קדמונים לאין תכלית כמוהו! הדברים האלה כתב הרב המורה (פרק י"ד מחלק ב') זה לשונו: שאילו אמרת על דרך משל שהשם ברא עולמות רבים קודם זה על מספר מלוא כדור הגלגל העליון חרדל!!, ושכל עולם מהם עמד שנים נמצאות על מספר מלואו חרדל!! , היה זה בהצטרף אל מציאותו יתעלה אשר אין תכלית לו כאלו אמרת שהשם יתעלה אמש ברא העולם, שאנחנו כשנקיים התפתחות מציאות אחר ההעדר, אין הפרש בין שתשים היות זה אחר מאות אלפים מן השנים, או אחר זמן קרוב מאד. עכ"ל. ולהיות הדבר כן ע"כ תראה שהרמב"ם ברח מפשטות דברי ר' אבהו כבורח מן הארי ואמר (בפרק ל' מחלק ב') שדעת ר' אבהו מחייב הקדמות וכל בעל תורה יברח מזה יעו"ש. והן הן דברי ריב"ח שהשיב לסבי דבי אתונא שהדעת הזאת להאמין שהשם יתברך ברא עולמות ומחריבן וחוזר ומחדשן תמיד תחייב להאמין הקדמות, שהעולם לא נברא אחר ההעדר רק יש מיש. וז"ש כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה, ופירש רש"י הוציאו לי ממנו חוטין כדרך הנשים שמוציאין חוטין מן הבגד [עצמו] ותופרין אותו בהן. כך אי אפשר לי להאמין בחידוש תמידי אם לא שאאמין שכל חידוש הוא נמשך מן העולם החרוב שלפניו וכן לעולם, ולא היה מעולם חידוש יש מאין אחר ההעדר המוחלט, על כן כל מאמין בחידוש יש מאין לא יאמין בזה!

והנה דעת הרב ר' חסדאי הפלא מאד, שפירש מאמר ר' אבהו על החידוש התמידי כמו שכתבנו דעתו למעלה, איך לא הרגיש שעל פי זה יתחייב הקדמות כמו שבארנו? על כן נעתיק בזה מה שכתבנו על זה בבאורנו שעשינו בעזרת השם יתברך על ספרו הנפלא אור ה', וזה: מה שכתב הרב ר' חסדאי לא הרחיק את הדעת הזאת מדעת התורה, הוא על פי שטתו כתב שם, והיא גם כן שיטת רבו הרב רבינו נסים, הביאה גם כן הרב יצחק אברבנאל בפרושו למורה (פרק י"ט מחלק ב') בתחלת הפרק, וזה לשון הרי"א: האמנם מאחרוני חכמי עמנו, שלמים הם אתנו, הרב רבינו נסים בפירוש התורה שהתחיל לעשות והרב ר' חסדאי תלמידו בספרו לקחו בזה דרך אחר כנגד הרב. באמרם, שכבר היה אפשר להאמין קדמות העולם לא על דרך שהאמין הפילוסוף שהעולם הושפע מהבורא יתברך על צד החיוב בהכרח, כי אם בכונה ורצון, והשם יתברך היה מתכוין ורוצה מעולם במציאות העולם, ולכן היה העולם קדמות – לפי שתמיד רצה וכיון בו, ותמיד היה. ולכן הוא אפשר שישתנה זה הטבע ברצונו יתברך, ויהיו הנסים והנפלאות ברצונו. והדעת הזאת תעמיד התורה על תלה בפנותיה ובספוריה ונפלאותיה, והיינו יכולים להאמין בקדמות העולם על פי דעת זו, אלא שהתורה העידה באחד מספוריה שהעולם מחודש, ובריאת כל דבר ודבר ושהאדם הראשון היה התחלת מין האדם. ובכלל אמרה התורה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ומפני זה הכופר בחידוש עולם הוא כופר באחד מספורי התורה ואין לו חלק לעולם הבא. אבל לולא הספור הזה שבא בתורה היתה יכולה להתקיים כל התורה כולה גם על פי דעת הקדמות באופן זה שהיה בעולם קדמון ברצונו וכונתו יתברך, לא על דרך חיוב. עד כאן דבריהם. וחוץ ממעלת תורתם אין הדבר כמו שחשבו כו' עד כאן לשון הרב יצחק אברבנאל. מעתה מבואר מאד דעת הרב ר' חסדאי מה שלא הרחיק מלהאמין דעת ר' אבהו כפשוטה, שהיה בונה עולמות ומחריבן והיה חידוש תמידי, אף שיתחייב מזה להאמין בקדמות, שגם כל העולמות היו לבלי תכלית והם קדומים לקדמות הבורא? מפני שכבר אמר שאפשר לבעל תורה להאמין הקדמות, אלא שהתורה העידה שאינו כן, ואי אפשר להכחיש ספור התורה. אבל על פי דעת ר' אבהו שהיה בונה עולמות ומחריבן והיה חידוש תמידי, אין הקדמות של כל העולמות בכלל סותר את ספור התורה כלל, כי באמת כל עולם בפני עצמו הוא מחודש ונברא בששה ימים כאשר ספרה התורה! אולם כבר סתר הרב יצחק אברבנאל את דעתם בזה, והראה כי מה שחשבו שיש לקיים הקדמות בדרך כונה ורצון, כבר זכר הדעת הזאת הרמב"ם עצמו בסוף פרק כ' ובתחלת פרק כ"א בשם אחרוני הפילוסופים. והראה שם אופני הטעות שיש בדבריהם יעו"ש, ומשה אמת ותורתו אמת, והן הן הדברים שנאמרו מפי ר' יהושע בן חנניה כאשר בארנו!

יותר עמוק מן הקודם, בבאור תשובת ריב"ח שהוא בא לבטל את דעת החידוש התמידי בדרך מופת. בדברינו אלה יתבאר שאם נאמר שהיו עולמות בנוים קודם עולם הזה ונחרבו, וביחוד אם יתאמת זה בחוש כאשר חפרו חוקרי זמננו במעמקי האדמה ומצאו בתחתיות הארץ סדרים שונים זה למעלה מזה, ובניהם מצאו בעלי חיים רבים ומשונים שהתקשו והיו לאבן והוכיחו מזה שהארץ כבר חרבה והתחדשה ביתר שאת איזו פעמים, כנודע. אזי לא לבד שזה לא יביא להאמין בקדמות ובחידוש תמידי, כי אם עוד נביא מזה ראיה ומופת על חידוש העולם, ושהעולם הראשון התחדש אחר ההעדר! הדבר הזה מלמדנו ר' אבהו במדרש במאמרו בידוע מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן, כאשר נבארהו בזה בדרך פשוטו האמיתי:

זה לשון המדרש (בראשית רבא פ"ג) אמר ר' יהודה ב"ר סימון יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. אמר ר' אבהו מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. אמר ר' פנחס טעמיה דר' אבהו וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי יתהון לא הניין לי עד כאן לשון המדרש.

הנה הדבר מבואר וברור שר' אבהו לא בא לתרץ במאמרו את קושית הפילוסופים איך ישב השי"ת בטל כל אורך הזמן הבלתי בעל תכלית, ולומר שגם מאז מעולם היה השי"ת מאציל עולמות רבים לאין תכלית והחריבן זה אחר זה, כי לא יתכן לכוין זה בדבריו כלל. והראיה הגמורה אשר לא יסתפק בה כל משכיל הוא מה שר' אבהו מסיים בו: אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. שאם נאמר שדעת ר' אבהו לומר שבכל אורך הזמן הבלתי בעל תכלית היה השם יתברך בורא עולמות אין תכלית למספרם, איך יצוייר שבכל אורך הזמן של קדמות השי"ת אשר הוא לאין תכלית ברא תמיד עולמות ולא היו הניין לו? איך בכל המספר הנורא הבלתי בעל תכלית לא ברא עולם אחד טוב, היש לדבר זה שום ציור בעולם? ועוד, אחרי אשר לפי דעת הקדמות נאצל העולם ממציאותו יתברך בדרך חיוב, כחיוב המושכל מן השכל, אי אפשר לומר כלל דין הניין לי יתהון לא הניין לי, כי מה הפרש יש בין חיוב מציאותו יתברך הקודם ובין חיוב מציאותו האחרון, ואיך מחיוב מציאותו יתברך הקודם התחייב שיאצל ממנו עולם פחות וגרוע, שהיה הבורא יתברך בלתי נהנה ממנו, ומחיוב מציאותו האחרון התחייב שיאצל ממנו עולם טוב מאד שהיה לו הנאה ממנו. הלא לפי דעתם הבורא עם העולם הוא תמיד בערך אחד כהמושכל עם השכל? סוף דבר! אחר הדברים האלה שסיים ר' אבהו במאמרו דין הניין לי יתהון לא הניין לי לא נשאר שום ספק שלא היה דעת ר' אבהו במאמרו זה על הקדמות ועל החידוש התמידי. ובאמת מי שחשבו תועה על מאמרו זה זכרו ממנו רק תחלת המאמר שהיה בונה עולמות ומחריבן, ולא סיימו סוף המאמר ולא נתנו לב אליו. אך כבר הזהירו החכמים לכל מעיין לתת לב על כל המאמר בשלמות כמו שכתב העקרים (בהערתו למאמר ב') זה לשונו: וצריך המעיין להזהר בזה יותר מאד, כדי שלא יקרה לו כמו שקרה להמשיבים על תורת משה ואומרים שהיא התירה לחלל את השם כמ"ש וחללת את שם אלקיך או שהיא תמנע מלהיטיב לשונא ממה שכתוב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו. עכ"ל.

ועתה אעירך על מאמר ר' פנחס שבא לפרש טעמו של ר' אבהו מדכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד דין הניין לי יתהון לא הניין לי. ומאמרו זה של ר' פנחס נזכר אחר מאמרו של ר' אבהו בכל המקומות במדרש (ב"ר פ"ג ופ"ט ובקהלת) וראוי לשום לב איך בא ר' פנחס לפרש טעמיה דר' אבהו בעצמו מקרא דכתיב וירא אלקים וגו' הלא ר' אבהו בעצמו סמך דרשתו על פסוק אחר: יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב אמר ר' יהודה ב"ר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן אמר ר' אבהו מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא כו'? [והגאון בעל תפארת ישראל בדרושו אור החיים סוף סדר נזיקין הביא דברי ר' אבהו על פסוק ויהי ערב, ולא התעורר על מה שחדש ר' פנחס לפרש טעמו דר' אבהו ממקרא אחר]. אולם הדבר מבואר מאד בפשוטו, כי ר' פנחס בא לפרש את סוף דברי ר' אבהו, כי מניין לו לר' אבהו מה שמסיים במאמרו שהעולמות הראשונים שהחריבן לא היו רצוים בעיניו. כי מפסוק ויהי ערב לא למדנו רק שהיה עולמות קודם לזה, אבל שהחריבן מטעם שלא היו רצוים בעיניו זה לא למדנו, כי אולי היו רצוים ועמדו זמנם הקצוב להם והחריבן ואחר כך ברא את זה. וכמו שגם העולם הזה הרצוי בעיניו כי הוא טוב מאד עתיד ליחרב ולהתחדש בהגיע זמנו, לפי דעת חז"ל (סנהדרין דף צ"ב ע"ב) אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו כו'? לכך אמר ר"פ טעמיה דר' אבהו במה שאמר שכל העולמות שברא תחלה קודם עולם הזה לא היו רצוים בעיניו הוא מדכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ומשמע מזה שהעולמות הראשונים לא היו טובים במאד עד שברא את אלו.

והנה דבר זה הוא באמת עיקר החידוש של ר' אבהו מה שבא להוסיף על דברי ר' יהודה ב"ר סימון שאמר שהיה סדר זמנים קודם לכן, והוא: שלא נטעה לומר לדעת ר' יהודה בר סימון שאמר שהיה סדר זמנים קודם לכן, שכבר היו עולמות רבים לאין תכלית ושהעולם הוא קדמון והיה חידוש תמידי שנאצלו מהבורא יתברך בדרך חיוב. לכך אמר ר' אבהו לפרש דברי רבי יהודה ב"ר סימון שזה אינו. ואמר מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן, ר"ל כי מזה שאמר רבי יהודה ב"ר סימון שהיה סדר זמנים קודם לכן ודאי למדנו שגם קודם עולם הזה היו עולמות ונחרבו, ולכך נשאר מהם סדר הזמנים. אך זה שהיה בונה עולמות ומחריבן לא היה נמשך כן תמיד זמן בלתי בעל תכלית, כדעת המאמינים בחידוש תמידי שנאצלו עולמות מהבורא יתברך תמיד בדרך חיוב וכולם היו רצוים לפניו. כי באמת הטעם מה שהעולמות שברא קודם זה נחרבו הוא יען שלא היו רצוין לפניו עד שברא את אלו. ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי, והכוונה בזה, כי העולמות שברא והחריבן קודם עולם הזה כולם היו לצורך בריאת עולם הזה, שהם היו הולכים מהלך השלמות לזה העולם השלם, כמהלך השלמות של הדומם לצומח, והצומח לחי, ומחי אל מדבר – שתכלית כולם הוא המדבר. וכן ברא תחלה עולם פחות שהיה בדרך משל במדרגת הדומם, והחריבו. ובנה על חרבותיו עולם יותר שלם ממנו כמדרגת הצומח, וכן עוד עולם אחר יותר שלם ממנו עד שברא את אלו. נמצא שכל העולמות שקדמו היו רק לצורך בריאת העולם הזה אחריהם. ובאופן זה שכל עולם שהיה קודם היה הולך מהלך השלמות להבא אחריו, הוא אפשר להאמינו. אבל אם עולם הקודם לא היה הולך מהלך השלמות להבא אחריו, הוא דבר בטל ורעיון רוח, לברוא עולם ולהחריבו ולשוב ולבנות עולם כמוהו, וכן לעולם. שזה יחשב מפעולת ההבל ומעשה שוטים, כי למה החריבו ושוב בנה אחר כמותו ולא היה הראשון נשאר קיים? ואין ליחס פעולת ההבל להבורא יתברך כמו שכתב המורה (פרק כ"ה מחלק שלישי). וכן מצאו חוקרי זמננו בחפרם בעומק כדור הארץ שכל הברואים הנמצאים בעומק היותר תחתון הם יותר פחותים וגרועים, וכל הנמצאים בשטח שהוא למעלה יותר הם יותר חשובים, וכן בכל השטחים שבעומק הכדור לא מצאו אדם. יען כי בריאת האדם בא באחרונה בעולם הזה. ועל כן נאמר על העולם הזה וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וז"ש דין הניין לי יתהון לא הניין לי, כי העולמות הקודמים לא היו רצוים בעצמם רק שבאו לצורך מהלך השלמות להעולם הזה השלם.

ולפי זה יתחייב במופת שאין העולם קדמון ושלא היה חידוש תמידי, וזה כי אי אפשר לומר שכך היה מזמן בלתי בעל תכלית בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, וכל העולמות שעברו שהיו במספר בלתי בעל תכלית היו הולכים מהלך השלמות לזה העולם. יען כי אי אפשר שזמן בלתי בעל תכלית ילך מהלך השלמת לדבר אחר! כי כל דבר שצריך להקדים לו הכנה של זמן בלתי בעל תכלית, דבר כזה לא יצא לאור לעולם, ולא תגיע ההכנה לשלמותה! וזה מבואר. וכמו שכתב הרמב"ם במורה (הקדמה ג' מחלק ב'), שמציאות עילות ועילולים אין תכלית למספרם הוא שקר עכ"ל. והמפרשים בארו הקדמה זו הביאם בעל אור ה' (מאמר א' כלל ב' פרק ג') זה לשונם: כי מה שלא יגיע בעצם אם לא בקדימת מה שאין לו סוף הנה לא יגיע, ואי אפשר שימצא עי"ש. ועיין בעקרים (מאמר א פרק י"ב) זה לשונו: האיש שלא ימצא אלא בהמצא קודם לו אישים בלתי בעלי תכלית אי אפשר שימצא לעולם, לפי שהבלתי בעל תכלית לא יכלה לעולם. עכ"ל. ועיין בשם טוב על המורה (חלק א' פרק ע"ג בהקדמה הי"א).

וז"ש להם ריב"ח על שאלתם אית לן ריחיא דתבירי חייטיה, שגם קודם עולם הזה היה עולם אחר ונחרב וחזר ונתחדש כמו שבארנו למעלה. כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה, כי להאמין זה לא יתכן רק באופן אם מהעולם שנשבר ונחרב נוציא חוטין והכנה לצורך חידוש העולם הזה הבא אחריו, ובאופן זה שכל עולם היה הולך מהלך השלמות להבא אחריו הוא אפשר להאמינו. אבל אם העולם הוא דבר בטל ורעיון רוח כאשר בארנו, ואם באמת כל העולמות שנחרבו היו הולכים מהלך השלמות לזה הבא אחריהם הלא התחייב מזה מופת על חידוש העולם!