נזיר יז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו מעזיבה כי גמירין שהייה בבית המקדש אבל אבראי לא או דלמא אלא שנא תיקו בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח או לא כי בעי תגלחת טהור שנטמא דקא מטמא לנזירותיה אבל טמא שנזר לא או דלמא לא שנא ת"ש מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו היה שם שלשים יום אינו עולה לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה קרבן טומאה הוא דלא מייתי אבל גלוחי בעי מה טעם קאמר מה טעם אינו מביא קרבן טומאה משום דלא בעי גלוחי ת"ש אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא אלא טמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין מאי לאו הא לתגלחת זה וזה שוין לא הא למלקות זה וזה שוין אבל תגלחת מאי זה מגלח וזה אינו מגלח ליתנייה תנא שביעי שלו וכל מילי ת"ש אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולין לו מן המנין ימי חלוטו מנין ודין הוא מה ימי טומאתו מגלח ומביא קרבן אף ימי חלוטו מגלח ומביא קרבן ומה ימי טומאתו אין עולין לו מן המנין באף ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בהן את הקודמין לפיכך אין עולין לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאינו מבטל את הקודמין לפיכך עולין לו מן המנין אמרת ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת לא כ"ש שאין עולין לו מן המנין מאי לאו תגלחת טומאה לא תגלחת טהרה הכי נמי מסתברא
רש"י עריכה
אלא - היכי דמי שאילתא דרבא:
כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל - בבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:
ה"ג כי גמירי שהייה בפנים אבל אבראי לא - כי גמירי שהייה כשנטמא בבית המקדש בפרק ידיעות הטומאה נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב:
אבל אבראי - כגון בבית הקברות לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אע"ג דלא שהה חייב:
או דילמא לא שנא - דהכא והכא בעי' שיעור כדי השתחויה תיקו:
בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח - ביום השביעי שלו או לא:
קרבן טומאה הוא דלא מייתי - משום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה אבל גילוח בעי:
מה טעם קאמר - אינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח:
מאי לאו הא לתגלחת זה וזה שוין - דזה וזה מגלחין בשביעי שלהן:
לא למלקות זה וזה שוין - וכדר' יוחנן לעיל:
ליתנייה תנא שביעי שלו וכל מילי - דהכי משמע שביעי שלו עולה לו מן המנין לפי שאינו מביא קרבן ומה טעם אינו מביא קרבן לפי שאינו טעון גילוח טומאה בז' וזה אין שביעי שלו עולה לפי שיש לו לגלח בשביעי ולהקריב קרבן בשמיני ומאותו יום שמקריב קרבן חל עליו נזירות כדכתיב (במדבר ו) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו יום ואילך נזירות דטהרה:
ת"ש אין לי - שלא יהו עולין לו מן המנין:
אלא ימי טומאתו - כדכתיב והזיר לה' את ימי נזרו וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו היום ואילך שהביא קרבנותיו יתכפר ויתחיל למנות לימי נזרו:
ימי חלוטו מנין - שאם נצטרע בימי נזירותו והוחלט שלא יהו עולין למנין נזירותו:
מה ימי טומאתו מגלח - תגלחת טומאה ומביא קרבן צפרים. אף ימי חלוטו. דכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו (ויקרא יד) וכתיב וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' אין עולין לו:
שכן מבטל בהן את הקודמים - כדכתיב והימים הראשונים יפלו:
תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהן את הקודמין - כגון בנזירות מרובה כדלקמן בפרק כהן גדול ונזיר (דף נו:) תנן לה והואיל ואינו מבטל את הקודמין יהו עולים לו ימי חלוטו מן המנין:
אמרת ומה נזיר בקבר - נזיר והוא בבית הקברות ששערו ראוי כו':
מאי לאו תגלחת דטומאה - דכיון שהזה ושנה וטבל מגלחין אותו וש"מ דטעון גילוח והכי משמע מה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת ז' אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת טומאה אלא לתגלחת צרעת לא כל שכן דאין עולה לו:
לא תגלחת דטהרה - שאם לא נכנס לקבר א"נ נכנס לקבר ונטהר ואח"כ השלים ימי נזרו שהוא טעון גילוח לסוף שלשים דהכי משמע ששערו ראוי לתגלחת טהרה שאין מגלח תגלחת טומאה אלא תגלחת לסוף מיירי אבל בימי חלוטו אינו מגלח תגלחת טהרה אלא תגלחת צרעת לסוף ז':
תוספות עריכה
אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל. תחילת כניסתו במקום טמא בהיתר ולא לקי אכניסה [אלא] כי מתרין ביה שיצא בשידה וכו' פרע לו עליו המעזיבה מספקא ליה דלמא [לא] בעי שהייה או דלמא ל"ש דכל היכא דאירעה טומאה התם בעי שהייה:
ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה. דווקא באונס דאי מרצונו אי נמי אם הוא עצמו פרע כי האי גוונא לא איבעיא לן אי בעי שהייה דבפ"ב דשבועות (דף יז.) קאמר אהך בעיא דנזיר טמא או דילמא באונס גמירי לה שהייה ל"ש בחוץ ול"ש בפנים:
הגה"ה טעון גילוח או אין טעון גילוח. פי' תגלחת דטומאה ביום שיוצא ויטהר מטומאה דקרבן ודאי לא בעי כדתנן במתני' דמיעטיה קרא לקמן אבל בתגלחת מספקא ליה אי בעי לגלח בלא קרבן טומאה או לא דלא בעי גילוח בלא קרבן: הגה"ה אבל תגלחת של טהרה ודאי בעי כשימנה נזירות של טהרה יגלח ויביא קרבנות טהרה כדין נזיר טהור:
קרבן טומאה הוא דלא מייתי. דמיעטיה קרא לקמן (דף יח.) הא גלוחי בעי מדלא קאמר ואינו מגלח בשביעי שלו:
מה טעם קאמר. כלומר כיון דתנן אינו מביא ממילא ידעינן דאינו מגלח דהא בהא תליא דהפסוקים קרובים זה לזה אע"ג דגילוח ביום ז' וקרבן טומאה ביום שמיני משמע ליה דכיון דאינו מביא קרבן טומאה דאינו מגלח:
הא לתגלחת זה וזה שוין. פירוש תגלחת דטומאה מדלא תנא זה מגלח וזה אינו מגלח:
תנא שביעי שלו וכל מילי. וכיון דתנא שביעי שלו עולה לו מן המנין היינו משום שאינו מביא קרבן וממילא ידעינן דאינו מגלח כיון דאינו מביא קרבן:
ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין. פירוש כשנטמא במת שהרי אם מנה בטהרה כמה ימים ונטמא סותר אפילו מנין הראשון כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכ"ש שאותן ימים אין עולין לו כדכתיב וכפר עליו וגו' והיינו כשיטהר וקדש ראשו ביום ההוא שיתחיל מנין נזירות טהרה: ימי חלוטו שיושב מחוץ למחנה והחליטו ומנה מקצת נזירות שקבל עליו קודם שנצטרע ושוב נרפא וגילח לצרעתו מנין שיחזור למנות להשלים נזירות למנין שמנה קודם צרעת וימים שבימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין נזירות אבל ימי הסגרו דודאי עולין לו לפי שאין זקוק לגלח כמו מוחלט ואין [נחשב] לימי טומאה כמו מוחלט:
הגה"ה אף ימי חלוטו. שוין לימי טומאתו דאין עולין לנזירות ה"נ ימי חלוטו אין עולין לו לנזירותו:
לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בו את הימים הקודמים. כדכתיב והימים הראשונים יפלו וא"ת והיא גופא נילף בהאי דינא דימי חלוטו יבטלו הקודמים וי"ל דאיכא מיעוטא לקמן בפ' שלשה מינין (דף מד.) על טומאתו סותר ואינו סותר על תגלחת הכי נמי נימעוט ונימא דאינו סותר על החלטו:
נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת. ודמי לנזיר אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת ולכך לא דמי [לנזיר] לא כל שכן שאין עולין לו מן המנין:
מאי לאו תגלחת דטומאה [לא תגלחת דטהרה]. והכי קאמר [ומה נזיר בקבר] ששערו ראוי לתגלחת דשיער שעליו עומד להתגלח לכי ישלים נזירות דטהרה שהרי אינו מגלח בשביעי אין עולין ימי חלוטו שאין שערו עומד להתגלח לנזירות טהרה שהרי זקוק לגלח לכשיתרפא מצרעתו לא כל שכן שאין עולין לו:
עין משפט ונר מצוה עריכה
מתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ג (עריכה)
יא א מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ח', ומיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה י"ט, וע"ש בכסף משנה:
ראשונים נוספים
שיטה מקובצת
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ג (עריכה)
אלא שנכנס בבית הקברות בשידה תיבה ומגדל. והוה נזיר ובא חבירו ופרע עליו מעזיבה שתחתיו ונטמא. ומיבעיא ליה לרבא כי מתרו ביה צא מבית קברות אי לקי לאלתר אם יכול לצאת ואינו יוצא או בעי שהייה כבמקדש.
כי גמירי ממקדש. פירוש חדא מגו חדא קמיבעיא ליה כלומר אם תימצי לומר דבמקדש דבעינן שהייה למלקות דלא פלוג רבנן בין שהייה למלקות הני מילי במקדש אבל בנזיר לא או דילמא לא שנא. הרב עזריאל ז"ל:
ופרע עליו את המעזיבה. כמו ופרע את ראש האשה שגלהו מתחתיו שהסיר את מעזיבת השידה שהרי היה אנוס שלא ידע. ולא מצי למימר כגון שנכנס לבית הקברות שוגג והתרו בו לצאת דאמרינן בשבועות כי גמירי שהייה באונס הוא דגמירי.
קרבן טומאה הוא דלא מייתי אבל גלוחי מגלח. מדלא קתני אינו מגלח דהוי רבותא טפי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
מה טעם קאמר. מההוא טעמא דאינו מגלח אינו מביא קרבן טומאה. הוא הדין דמצי לשנויי כדלעיל בדין הוא דליתני ואינו מגלח ואיידי דבעי למיתנא סיפא. יש ספרים דגרסי הכי:
ימי חלוטו. מנין ימים דכתיב בהן וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והן אחר ימי הסגרו כשפשה הנגע. ולבסוף אותו ימי חלוטו אם נתרפא מיד מגלח את כל שערו בתער ומונה שבעת ימים והם ימי ספרו. ובשביעי מגלח פעם שניה. ודין הוא שלא יעלה למנין נזירות דדמו לימי טומאה כדמפרש ואזיל:
לא אם אמרת בימי טומאה שכן מבטל בו הקודמין. סותר מה שספר. דכתיב והימים הראשונים יפלו. תאמר בימי חלוטו. וא"ת היא גופה נילף מן הדין להשוותם שיהא מבטל הקודמין. איכא למימר הריני נזיר לאחר חמישים יום ומעכשו מאה יום יוכיח דאמר בפירוש לעיל דמונה חמישים ושלושים ואז מגלח לנזירות שלושים ומשלים ומונה שמונים. אלמא אף על גב דמגלח תגלחת אינו סותר הקודמין. אי נמי כדאמר פרק שלושה מינין ותגלחת תסתור מקל וחומר אמר קרא וטמא ראש נזרו והימים הראשונים יפלו מטמא נזרו דוקא סותר. עד כאן. מנימוקי הרב עזריאל ז"ל:
אמרת ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת נזירות. קסלקא דעתין דהכי פירושו שצריך לגלח לסוף ז' כדי שיגלח שערו בטהרה. והואיל ויש לו משפט דין נזירות היה לו להיות עולה מן המנין. ימי חלוטו שאין ראוין לתגלחת. כלומר לתגלחת נזירות שהרי תגלחתו לצרעתו הוא ולא לנזירותו. לא כל שכן שלא יעלו לו מן המנין. והיה מדקדק הר"ם וא"ת ימי זב וטמא שרץ יוכיחו שאין ראויין לתגלחת נזירות ואפילו הכי עולין לו מן המנין. ויש לומר דמה להנך שאין בהן תגלחת כל עיקר תאמר בימי חלוטו שיש בהן תגלחת ומסתברא טפי שאין עולין. דאכתי סמכינן אבנין אב דלעיל ומה ימי טומאה מגלח ומביא קרבן כו'. תוספי הרא"ש ז"ל:
מאי לאו תגלחת דטומאה. פירוש וקסלקא דעתך דהכי קאמר ומה נזיר בקבר כלומר נזיר והוא בבית הקברות ששערו ראוי לתגלחת שצריך לגלח לסוף שבעה כדי שיגדל שערו בטהרה. והואיל ויש לו משפט דין נזירות היה ראוי להיות עולין מן המנין ואף על פי כן אין עולין לו מן המנין. ימי חלוטו שאין ראוין לתגלחת של נזירות שהרי תגלחתו לצרעתו ולא לנזירותו לא כל שכן דאין עולין לו מן המנין. אלמא נזיר והוא בבית הקברות טעון תגלחת. ודחינן לא תגלחת טהרה. והכי קאמר ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת כלומר דשער שעליו עומד להתגלח כשישלים נזירות טהרה אין עולין לו מן המנין. ימי חלוטו שאין שער הראוי מעכשו לתגלחת נזירות דטהרה שהרי בתחלה מגלח תגלחת ימי טומאת צרעתו כשיטהר מצרעתו לא כל שכן שאין עולין לו מן המנין.
מאי לאו לתגלחת טומאה. כלומר שיגלח לסוף שבעה כדין נזיר שנטמא. (ומה מת) ומחמת שיש לו דין נזיר אחר לענין תגלחת ראוין לעלות כיון דלא קרינן בהו והימים הראשונים יפלו יותר מימי חלוטו שאין לו תגלחת בדין נזיר. הרא"ש ז"ל בפירושיו.
ודחינן לא תגלחת דנזירות קתני. פירוש והכי קאמר ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת טומאה בשביעי שלו ושייך לנזירות דאין תגלחת אחרת בנתים אלא היא אין עולין לו מן המנין. ימי חלוטו שאין שערו ראוי מעכשיו לתגלחת טומאת מת שאם נטמא במת תוך ימי חלוטו יגלח תחלה לסוף ימי חלוטו תגלחת צרעתו ואחר כך ימנה שבעה ויגלח בשביעי. לא כל שכן דאין עולין לו מן המנין:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה